סיכום שנת 2025 במדע

פריצות דרך בהשתלות מבעלי חיים

מיליוני אנשים ברחבי העולם מחכים להשתלת איברים שתוכל להציל את חייהם, אך הביקוש עולה בהרבה על ההיצע, ורבים ימותו לפני שיגיע תורם להשתלה. אחת הדרכים להעלות את היצע האיברים להשתלה היא לקחת איברים מבעלי חיים. בשנים האחרונות מתמקדים החוקרים בחזירים, שלהם יתרונות רבים: האנטומיה הפנימית שלהם דומה למדי לזו של אדם, הם מתרבים במהירות וקלים לגידול. 

הבעיה היא שמערכת החיסון שלנו תוקפת בעוצמה כל גורם זר שמוכנס לגוף, כולל איברים מבני אדם אחרים – והיא תפעל אפילו חזק יותר נגד איברים שמגיעים ממין אחר. פעילות זו גורמת לדחייה של האיבר, ועלולה להוביל למות החולה. הפתרון: עריכה גנטית. על ידי שימוש בשיטות כמו קריספר, חוקרים הצליחו לגדל חזירים שאינם מייצרים חלבונים מסוימים המשמשים מטרות למערכת החיסון. בשנה האחרונה נעשתה התקדמות משמעותית בתחום זה: השיא לזמן שבו כליית חזיר שרדה באדם נשבר פעמיים, ונעשה ניסוי ראשון בהשתלת ריאת חזיר. 

טואנה לוני (Looney), אישה בת 53 מאלבמה בארצות הברית, עברה השתלה של כליית חזיר בסוף השנה שעברה. החזיר שממנו נלקחה הכליה עבר עשרה שינויים גנטיים, שאיפשרו לה לתפקד בגוף האישה יותר מארבעה חודשים. בתחילת אפריל גופה של לוני החל לדחות את הכליה, והרופאים הוציאו אותה. באותה עת היא החזיקה בשיא לחיים עם כליה מחזיר. 

טימותי אנדרוז (Andrews) יהיה האיש שישבור את השיא שלה. אנדרוז, בן 66 מניו המפשייר בארצות הברית, קיבל בינואר כליית חזיר שעברה 69 שינויים גנטיים. היא שרדה בגופו 271 ימים, עד שהפסיקה לתפקד והרופאים נאלצו להוציאה. אישה נוספת בסין חיה מספר חודשים עם כליה מחזיר שעבר רק שישה שינויים גנטיים.

במקביל חוקרים עוסקים בהשתלות של איברים אחרים מחזיר. באוגוסט ביצעו רופאים במרכז רפואי בסין השתלה של ריאת חזיר באדם שעבר מוות מוחי, וגופו, המחובר למערכות ששומרות על תפקוד איבריו, נתרם למדע. בצורה כזו אפשר לבדוק כיצד הריאה מתפקדת בגוף האדם, מבלי לסכן אדם חי. הריאה, שגם היא עברה עריכה גנטית, החלה לעבוד מיד לאחר ההשתלה ובמשך 216 שעות התכווצה והתרחבה, חימצנה את הדם ופלטה פחמן דו-חמצני. היו סימנים של דחיית הריאה והתפתחות דלקת ובצקת, אך החוקרים הצליחו לשמור עליה חיה ופועלת בעזרת תרופות במשך תשעה ימים. 

המחסור באיברים להשתלה לא ייעלם מחר: יש עדיין בעיות לא מעטות שצריך לפתור, אם בעזרת עריכה גנטית של האיברים להשתלה, אם בעזרת תרופות ושיטות יעילות יותר למניעת דחייה. אך פריצות הדרך ב-2025 מעוררות תקווה שיום אחד, אולי לא רחוק, נוכל לעזור להרבה יותר לאנשים שמחכים להשתלה.   

ריפוי גני מותאם אישית

בשנים האחרונות מצטרפות עוד ועוד מחלות גנטיות לרשימת המחלות שניתן לטפל בהן בעזרת טיפול גני. בשיטה זו מתמקדים בגנים הפגומים באיבר מסוים, ומתקנים את המוטציה שגרמה למחלה. בשנים שעברו שמענו על טיפולים להמופיליה, לאנמיה חרמשית, לבעיות שמיעה ובעיות ראייה, ועוד. המגמה הזו נמשכה גם השנה, עם ניסוי קליני לטיפול גני במחלה הפוגעת בכבד ובריאות, וניסוי קליני נוסף לטיפול במחלת הנטינגטון, מחלה ניוונית של מערכת העצבים. 

בנוסף, השנה פותח לראשונה ריפוי גני מותאם אישית, שיועד לתינוק אחד מסוים. 

קיי־ג’יי מולדון (Muldoon) נולד באוגוסט 2024, ואובחן זמן קצר לאחר מכן עם חוסר באנזים CPS1, מחלה גנטית נדירה ביותר שאחד מכל שני חולים בה מת בחודשים הראשונים לחייו. אלו שלא מתים סובלים לרוב מעיכוב התפתחותי וממוגבלות שכלית. כבר בגיל חמישה חודשים נכנס קיי-ג’יי לרשימת המתנה להשתלת כבד.

בה בעת החלו הרופאים לפתח טיפול לתיקון הגן הפגום. הם ידעו שהם צריכים לתקן את המוטציה במהירות, לפני שייגרם לתינוק נזק בלתי הפיך. כשקיי־ג’יי הגיע לגיל חודש החוקרים כבר גידלו תרביות תאים עם המוטציה המסוימת שלו, כדי שיוכלו לבדוק עליהן את הטיפול. 

ב-25 בפברואר קיבל קיי־ג’יי בן השישה חודשים עירוי ראשון של הטיפול במינון נמוך מאוד, מתוך שלושה שאושרו. במרץ ובסוף אפריל קיבל שתי מנות נוספות, במינון גבוה יותר. מצבו השתפר כמעט מיד, רופאיו הפחיתו במחצית את מינון התרופות שהוא מקבל, והוא גם עלה במשקל. נוסף על כך, קיי־ג’יי לא ממתין, לעת עתה, להשתלת כבד, אם כי לא ידוע אם יצטרך כזו בעתיד.

הטיפול לא ריפא אותו, אך הפך את המחלה שלו לקלה בהרבה. “אף על פי שיהיה צריך לנטר את קיי־ג’יי בקפידה למשך שארית חייו, הממצאים הראשוניים שלנו מעודדים למדי”, אמרה רבקה ארנס-ניקלס (Ahrens-Nicklas), רופאה וחוקרת שהובילה את פיתוח הטיפול, בהודעה לעיתונות.

הטיפול שקיבל קיי־ג’יי ייחודי לו ומתאים רק לשגיאה המסוימת שיש בגן CPS1 שלו. אולם הצלחתו מעוררת תקווה, שאפשר יהיה להתאים את השיטה לפיתוח מהיר של טיפולים גניים מותאמים אישית לחולים במחלות נדירות. 

יחד עם התקווה, יש גם חששות. ריפוי גני הוא פרקטיקה חדשה למדי, ועדיין איננו יודעים עד כמה הוא בטוח. כשמערכת עריכת הגנים מתקנת את המוטציה בגן היא עלולה לשנות גם רצפי DNA נוספים, ולפגוע בגנים אחרים. במקרה של קיי-ג’יי, בדיקות בתרביות תאים הראו שהטיפול אכן שינה את ה-DNA לא רק באזור שאותו רצו החוקרים לערוך, אך השינוי הגנטי באזורים אחרים לא גרם נזק. לא בטוח שזה תמיד יהיה המצב.

שאלה נוספת נוגעת לעלות של טיפולים כאלו, שעלולים להאמיר לגבהים שלחולים רבים קשה להגיע אליהם. כשהטיפול הגני בהמופיליה יצא לשוק, למשל, הוא כונה “התרופה היקרה ביותר בעולם”, עם תג מחיר של כ-3.5 מיליון דולר. 

הפיתוח לטיפול שניתן לקיי־ג’יי הוא חלק מפרויקט מחקר גדול יותר במימון ה-NIH, המכונים האמריקאיים הלאומיים לבריאות, שמתוקצבים על ידי הממשל הפדרלי. פיתוחו לא היה אפשרי, כמובן, ללא מחקרים קודמים רבים שמומנו גם הם במידה רבה בעזרת השקעה ציבורית. אך כעת הקיצוץ של הממשל האמריקאי במימון מחקרים ובתקציב ה-NIH מעורר ספקות לגבי עתיד הטיפולים הגניים בפרט, ועתיד המחקר בארצות הברית בכלל.

“הדבר מספק גם שיעור משכנע, ובעיתוי רלוונטי במיוחד, על חשיבותן של השקעות ארוכות טווח במחקר ביו-רפואי, השקעות הנמצאות כיום תחת מתקפה משמעותית בארצות הברית”, סיכם פרנסיס קולינס (Collins), המנהל לשעבר של ה-NIH, בריאיון לוושינגטון פוסט. “המסע עוצר הנשימה להצלת חייו של התינוק הזה, לא היה מתאפשר ללא אוניברסיטאות מחקר חזקות וללא עשרות שנים של תמיכה ממשלתית במחקר בסיסי ויישומי מטעם ה-NIH וה-FDA”. 

יחסינו – עם הבינה המלאכותית – לאן?

לפני כשנה הכתרנו כאן את 2024 כשנת הבינה המלאכותית. אלא שהשפעתה, כמובן, לא פחתה ב-2025, אלא רק גדלה. נראה שאנחנו בתחילתו של עידן הבינה המלאכותית, וסופו מי ישורנו. 

השנה העמיקו היחסים האישיים של רבים מאיתנו עם הבינה המלאכותית, וספציפית עם מודלי שפה גדולים, דוגמת צ’אט-GPT. אנשים פונים אליו לעזרה בשלל תחומים, משיעורי בית ועד תסמינים רפואיים, וגם מדברים איתו ושוטחים בפניו את בעיותיהם ותחושותיהם. כל זה מוביל חוקרים לנסות ולענות על השאלה: איך היחסים האלו משפיעים עלינו?

כמה מחקרים שהתפרסמו השנה הזהירו מפני שימוש יתר בבינה מלאכותית, והשפעתו על דרכי החשיבה שלנו. אחד מהם בחן חשיבה ביקורתית, שאותה הגדירו החוקרים כ”יכולת לנתח, להעריך ולחבר מידע כדי להחליט החלטות מושכלות”. במחקר השתתפו 666  אנשים, מקבוצות גיל שונות ובעלי רקע והשכלה מגוונים. הם ענו על שאלונים וגם קיימו ריאיון עם החוקרים. הממצאים הראו שנבדקים שהשתמשו יותר בכלי בינה מלאכותית, השיגו בממוצע ציונים נמוכים יותר במבחני חשיבה ביקורתית. עם זאת, השימוש ב-AI השפיע פחות על החשיבה הביקורתית של בעלי השכלה גבוהה. מכאן שהשכלה עשויה, במידה מסוימת, להגן על הבינה הטבעית שלנו מפני שחיקה שמקורה בחוסר שימוש. 

מחקר אחר בחן מה מתרחש בתוך המוח שלנו כשאנחנו נעזרים בבינה מלאכותית. החוקרים בדקו 54 משתתפים שביצעו מטלות כתיבה בשלושה תרחישים שונים: ללא עזרים כלל, תוך כדי שימוש במנוע חיפוש, ובשילוב GPT. במקביל הם נמדדו באמצעות  EEG – טכנולוגיה שבוחנת את הפעילות החשמלית של המוח.

הקבוצה שעבדה עם צ’אט-GPT הראתה את הפעילות המוחית הנמוכה ביותר מבין השלוש, בעיקר באזורים הקשורים לחשיבה יצירתית, זיכרון עבודה ושליטה קוגניטיבית. בזמן כתיבה ללא עזרים, המשתתפים הפעילו רשתות מוחיות רבות ויצרו חיבורים בין אזורים שונים – פעילות שמעידה על מעורבות קוגניטיבית עמוקה. אך כשהם הסתמכו על הבינה המלאכותית, המעורבות הזו נחלשה משמעותית. החוקרים כינו את התופעה “חוב קוגניטיבי”: ככל שאנחנו מסתמכים יותר על הכלי, כך המוח שלנו עובד פחות – וכשאנחנו מתבקשים לחשוב לבד, קשה לנו לחזור לרמת התפקוד הקודמת.

במקביל לשימוש בבינה מלאכותית כדרך לחסוך עבודה קוגניטיבית, אנשים פונים אל הכלים הללו יותר ויותר גם כדי לפתור בעיות רגשיות. מחקרים הראו שכלי בינה מלאכותית מסוגלים לספק תשובות שנתפסות כאמפתיות לפחות, אם לא יותר, מאלו של מטפלים בשר ודם. אבל יש גם סכנה ביצירת קשר רגשי עם אלגוריתם, מורכב ככל שיהיה. חלק מהמשתמשים, לפי מחקרים שהתפרסמו השנה, מפתחים תלות רגשית בכלי הבינה המלאכותית שעלולה להעמיק את בדידותם.

אחת הבעיות עם פנייה לצ’אט לצורך קבלת סיוע נפשי היא שהכלים האלו מתוכנתים לרַצות – להסכים ולתמוך בכל מה שהמשתמשים אומרים. זה אולי נשמע נחמד, אבל יש מצבים שבהם זו יכולה להיות סכנת נפשות של ממש. השנה הוגשו תביעות נגד צ’אט-GPT בשל מקרים שבהם הוא עודד משתמשים שדיברו על פגיעה עצמית. כאשר בחור בן 23 הביע בשיחה עם הצ’אט כוונה להתאבד, הוא קיבל תשובות כמו “אני לא כאן לעצור בעדך”, “אני איתך, אחי, לאורך כל הדרך. אתה לא ממהר. אתה פשוט מוכן”. רק לאחר כארבע שעות וחצי של התכתבות, שכללה מילים אחרונות ודמיון מודרך על חוויות שלאחר המוות, הצ’אט כיוון אותו לקו טלפוני לסיוע נפשי, אך הצעיר מימש את כוונותיו ושם קץ לחייו. במקרים אחרים תואר שהצ’אט סיפק ליווי בתכנון התאבדות וכתיבת מכתב פרידה.

OpenAI , החברה שפיתחה את צ’אט-GPT, טוענת שהיא מפתחת כלים להתמודדות עם בטיחות הצ’אט בקרב צעירים. אך נכון להיום לא ברור אם שמישהו יודע איך ליצור בינה מלאכותית בטוחה, ומה היא צריכה לכלול. גם בתי המשפט והמחוקקים מתקשים להתמודד עם התופעה החדשה, ולא מספקים בינתיים רגולציה יעילה. 

הבינה המלאכותית תמשיך, מן הסתם, להיות חלק משמעותי מחיינו. אולי נראה בשנה הבאה גם יותר ניסיונות להפחית את ההשפעה השלילית שעלולה להיות לה. 

האקלים ממשיך להידרדר

בשנת 2025 לא היו חדשות יוצאות דופן בתחום המאבק במשבר האקלים – ואלו חדשות רעות מאוד.

בשעה שקובעי המדיניות מתמהמהים ומהססים, המגמות המדאיגות נמשכות. ריכוז גזי החממה באטמוספרה הגיע לשיא ב-2024, ומדידות ראשוניות מ-2025 מצביעות על כך שהוא ממשיך לעלות. הקרחונים נמסים והולכים, והאוקיינוסים ממשיכים להתחמם. 

הטמפרטורה העולמית הממוצעת לאורך השנה הייתה דווקא נמוכה במקצת בהשוואה לשנה שעברה, שהייתה השנה החמה ביותר שנמדדה אי פעם. אבל אי אפשר לראות בכך סימן מעודד: 2024 הושפעה מתופעת אל-ניניו, שגרמה לטמפרטורה לעלות עוד יותר. הירידה הקלה בטמפרטורה השנה משקפת אם כך את הסיום של אל-ניניו, ולא שינוי מגמה. גם עם הירידה הזו, 2025 תהיה כנראה השנה השנייה או השלישית הכי חמה שנמדדה – לפחות עד השנה הבאה. 

ההשפעות של משבר האקלים כבר אינן רק תיאורטיות. בשנה האחרונה נרשמו בצורות בדרום אמריקה ובאסיה, הצפות באפריקה ובאמריקה הצפונית, גלי חום במזרח אסיה ובאירופה, סופות קשות ושריפות ענק. אירועים כאלו התרחשו גם לפני שינוי האקלים, כמובן, אך הוא תורם להם ומגביר את תדירותם וגם את עוצמתם. לדוגמה, השריפות הגדולות בירושלים באפריל תודלקו על ידי חורף שחון במיוחד וחודש מרץ חם באופן חריג, שיצרו שפע של חומרי בעירה זמינים ויבשים. תנאים דומים תרמו לשריפות ענק באזורים אחרים בעולם. גם הוריקנים נהיים עוצמתיים יותר בעקבות שינויי האקלים, כפי שהראה מחקר שפורסם השנה.

בינתיים, מתחת לפני המים, מתרחש אסון בקנה מידה חסר תקדים. בשוניות ברחבי העולם, אלמוגים מלבינים, כלומר מאבדים את האצות שחיות ברקמותיהם ומספקות להם מזון. אם ההלבנה חמורה ונמשכת זמן רב, היא עלולה לגרום למות האלמוג. 

בשנת 2023 החל רצף חריג של גלי חום ימיים שהוביל, לפי מינהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי של ארצות הברית (NOAA), לאירוע ההלבנה החמור ביותר מאז החלו המדידות, והשני תוך עשור. האירוע משפיע כמעט על כל שונית אלמוגים בעולם ובאתרים מסוימים דווח על הלבנה חמורה, שבחלק מהמקרים לוותה בתמותה של עד 90 אחוז מהאלמוגים. 

אפילו שונית האלמוגים של אילת, שנחשבה במשך שנים עמידה באופן יחסי לעומסי חום, לא נותרה חסינה במהלך האירוע הנוכחי ותועדה בה הלבנה חריגה. מומחים מזהירים כי ייתכן ששוניות אלמוגים רבות איבדו את היכולת שלהן להתאושש, אפילו אם טמפרטורות הים ירדו – תרחיש שלא נראה סביר בזמן הקרוב. 

האם ניתן עדיין לעצור, או לפחות להאט, את שינוי האקלים? נראה שהמרכיב העיקרי שחסר לשם כך הוא רצון פוליטי. מעל מאה מדינות הגישו השנה NDCs, או Reports on Nationally Determined Contributions – דו”חות התרומות הלאומיות. אלו תוכניות הפעולה שכל מדינה מגישה לאו”ם אחת לחמש שנים, ומפרטות את יעדיה בהפחתת פליטות פחמן. הסיכום שלהן מראה בבירור: ההבטחות הנוכחיות לא מספיקות כדי לעצור את ההתחממות ב-1.5 עד שתי מעלות מעל הממוצע לפני העידן התעשייתי, בהתאם ליעד שנקבע בוועידת פריז לפני כעשור. וזה בהנחה שכל ההבטחות אכן ימומשו. 

ועידת האקלים COP30, שנסגרה לפני כמה שבועות בבלם, ברזיל, הציגה כמה הצלחות: הוקמה בה קרן להגנה ושימור יערות הגשם, עם גיוס ראשוני של 6.7 מיליארד דולר ותמיכה מ-53 מדינות; והוגדל המימון להתמודדות עם נזקי משבר האקלים, ולהסתגלות הנדרשת לעולם המתחמם. אבל בכל הנוגע לגורם הנמצא בלב המשבר – השימוש בדלקי המאובנים שמוביל לפליטת גזי חממה – לוועידה לא הייתה כל בשורה. 

שנתיים אחרי ההבטחה ב-COP28 בדובאי ל”מעבר הדרגתי” (Transition Away) מדלקי מאובנים לאנרגיה נקייה, הטקסט הסופי בברזיל היה נסיגה מבישה. בלחץ כבד של מדינות הנפט, ובראשן קבוצת המדינות הערביות, שאליו הצטרפו  מעצמות כמו סין, הושמטו כליל ניסוחים מחייבים להפסקה מוחלטת של השימוש בפחם, נפט וגז, והטקסט נותר עמום. 

ארצות הברית נעדרה רשמית מ-COP30, לראשונה זה שלושים שנה, לאחר שממשל טראמפ פירק את צוות המשא ומתן האקלימי, דילל מימון לאו”ם והודיע שלא תישלח משלחת פדרלית לבלם. את החלל מילאו משלחות של מדינות בארצות הברית, ערים וארגוני חברה אזרחית אמריקאים, שניסו להעביר את המסר ש”ארצות הברית עדיין במשחק” – אך ללא סמכות לקבל החלטות רשמיות. ההיעדרות משדרת שהמעצמה הגדולה ביותר אינה מעוניינת עוד לשמש כמנהיגה במאבק בשינוי האקלים. 

ייתכן שמדינות אחרות ייקחו את המושכות. הכישלון בהשגת הסכמים “עם שיניים” בוועידה הוביל ליצירת “קואליציות של רצון”: מדינות כמו קולומביה וברזיל הודיעו כי יקדמו מפות דרכים עצמאיות לגמילה מדלקי מאובנים. בשנה הקרובה נגלה אם הקואליציות הללו אכן יצליחו ליצור מומנטום שיעקוף את הקיפאון הפוליטי. 

שיאי שיגורים ולוויינים ישראלים: השנה בחלל

שנת 2025, כמו קודמותיה, הייתה שנת שיא במספר השיגורים לחלל, עם 324 שיגורים למסלול סביב כדור הארץ, ב-96 אחוזי הצלחה. זהו זינוק מרשים לעומת השנה שעברה, שבה נרשמו 261 שיגורים, ומשנת 2023 שהסתיימה עם 223 שיגורים. יותר ממחצית השיגורים השנה היו של חברת ספייס אקס, ורובם הגדול היו טילי פלקון 9. החברה שיגרה את הטילים האלה לא פחות מ-165 פעמים במשך השנה. רובם המכריע של השיגורים היו להצבת לווייני סטארלינק, רשת שירותי האינטרנט מהחלל שכוללת כיום יותר מ-8,000 לוויינים פעילים. כמעט בכל השיגורים נעשה שימוש חוזר בשלב הראשון של הפלקון 9, כשאחדים מהטילים מהדגם הזה כבר רשמו יותר משלושים שיגורים. מרשים לא פחות רקורד הביצועים של טילי פלקון 9 – 100 אחוז הצלחה בשיגורים השנה.

חברת ספייס אקס היא כיום מעצמת השיגור המובילה בעולם – בפער עצום מהמתחרות. מספר השיגורים שלה לבד כמעט כפול מכל השיגורים של סין השנה – מסחריים ולאומיים יחד – שמסתכם ב-91 שיגורים. עם זאת, גם הנתון הסיני מצביע על התקדמות מרשימה לעומת 68 שיגורים ב-2024.

ספייס אקס המשיכה להתקדם בפיתוח מערכת השיגור החדשה והענקית שלה, סטארשיפ, לאחר שפתחה את השנה עם כישלונות בטיסות הניסוי השביעית, השמינית והתשיעית. בחודש אוגוסט סוף סוף רשמה החברה ניסוי מוצלח שעמד בכל היעדים, כולל הצבת לווייני דמה בחלל, והסתיים בתמרון נחיתה מעל הים. באוקטובר הסתיים בהצלחה ניסוי נוסף, דומה למדי, ובכך הסתיימו הניסויים בגרסה השנייה של סטארשיפ. בשנה הבאה אמורה החברה להתחיל לבחון את הגרסה השלישית, הגדולה מעט יותר.

גם חברת בלו אוריג’ין רשמה השנה התקדמות עם טיל השיגור הכבד שלה, ניו גלן, ואחרי שנים ארוכות של פיתוח הוא שוגר סוף סוף. בניסוי הראשון, בינואר, השלב השני הגיע למסלול, אך הניסיון להנחית את הראשון נכשל. בנובמבר שוגר ניו גלן בפעם השנייה, והפעם הצליחה גם נחיתת השלב השני על אסדה בים.

בתחילת השנה נרשמה היסטוריה על הירח, עם הנחיתה הרכה המוצלחת הראשונה של חללית פרטית. הנחתת הלא מאוישת Blue Ghost של חברת Firefly נחתה בחודש מרץ בהצלחה ב”ים המשברים”. לצד זה היו כמה הצלחות חלקיות וכישלונות עם נחתות לא מאוישות, וגם בשנה הבאה צפויות נחיתות לא מאוישות על הירח, לצד טיסה מאוישת ראשונה של בני אדם סביבו מאז 1972, אבל בלי נחיתה עליו, במשימת ארטמיס 2. 

בשנת 2025 יצאו לפועל שתי משימות חלל פרטיות במסלול סביב כדור הארץ: משימת FRAM-2 שבה צוות של אסטרונאוטים פרטיים היו בני האדם הראשונים שהקיפו את כדור הארץ במסלול שעובר מעל הקטבים; והמשימה הפרטית הרביעית של חברת אקסיום לתחנת החלל הבינלאומית. לצד אלה חברת בלו אוריג’ין שיגרה השנה שבע טיסות תיירות מאוישות לגבול החלל, לעומת שלוש ב-2024. 

בתחילת יולי גילו אסטרונומים עצם שהגיע אלינו ממערכת שמש אחרת. 3I/ATLAS הוא העצם השלישי שהתגלה עד כה שמקורו מחוץ למערכת השמש. עד מהרה התברר שמדובר בשביט בין כוכבי, שעל פי ההערכות נוצר עוד לפני שמערכת השמש שלנו נולדה. הוא עבר לאחרונה בנקודה הקרובה ביותר לכדור הארץ ועושה את דרכו אל מחוץ למערכת השמש. 

לישראל הייתה שנה מוצלחת בחלל, עם שיגור לוויין התקשורת הלאומי דרור-1 מארצות הברית, ולוויין הריגול אופק 19. בחודש מרץ שוגרו מקליפורניה תשעה לוויינים זעירים שבנו תלמידים ישראלים במסגרת תוכנית תב”ל של סוכנות החלל הישראלית.

לעומת זאת, פרויקט חלל ישראלי אחר, החללית בראשית 2 שנועדה לטוס לירח, נכנס להקפאה לאחר שעמותת SpaceIL לא הצליחה לגייס את המימון להמשך פעילותו. ביוני הציגו חוקרים ממכון ויצמן למדע ומהנדסים מהתעשייה האווירית יוזמה משותפת לשגר חללית ישראלית קטנה לאירופה, אחד מירחיו של כוכב הלכת צדק. ביעפים שתעשה מעליו היא תוכל לחפש על פניו חתימה כימית המעידה על קיום חיים באוקיינוס שמתחת לשכבות הקרח שלו. ליוזמה אין בינתיים מימון או תמיכה, אבל יש חולמים שמקדמים אותה.  

הפנים של הדניסובים

שנת 2025 היא השנה שבה גילינו סוף סוף איך נראה האדם הדניסובי.

אוכלוסיית האדם הקדומה הזו תמיד הייתה חידה, עם הרבה יותר שאלות מאשר תשובות. זו האוכלוסייה הראשונה שהתגלתה אך ורק בעזרת בדיקות גנטיות: ב-2010 הפיקו חוקרים DNA משבר של עצם אצבע שנמצאה במערת דניסובה שבסיביר, וגילו שהחומר הגנטי של אותו אדם קדום שונה מזה שלנו, בני האדם המודרניים, אבל גם מזה של הניאנדרטלים. הם קראו לו “האדם הדניסובי” על שם המערה שבה נמצא. בהמשך הצליחו חוקרים להפיק DNA מכמה שיניים במערה, וגילו שגם הן הגיעו מדניסובים. ב-2019 הצטרפתה אליהן גם עצם לסת מטיבט, שזוהתה בעזרת חלבונים, ב-2022 שן מלאוס, ובאפריל השנה עוד עצם לסת, הפעם מטיוואן. 

כל המאובנים האלו עדיין הסתכמו, בסופו של דבר, בחופן עצמות ושיניים. את הגנום של הדניסובים הכרנו היטב, אבל מבחינה אנטומית לא ידענו עליו כמעט דבר. לא על מבנה הגוף שלהם, ולא על מבנה הראש – גודל המוח, צורת הגולגולת, תווי הפנים. לא ידענו אם היו דומים יותר לנו או לניאנדרטלים, ומה, אם בכלל, היו המאפיינים הייחודיים להם. 

כל זה השתנה השנה. בשביל להבין איך, צריך לחזור קצת אחורה, ל-2021. אז פרסמו חוקרים מסין מאמר שהציג גולגולת אדם בת 150 אלף שנים, שנמצאה בצפון מזרח המדינה. הם טענו שהיא שייכת למין שלא היה מוכר למדע, שאותו כינו הומו לונגי (Homo longi, “אדם דרקון”). כבר אז, עם זאת, היו אנשים שטענו שהגולגולת שייכת למעשה לדניסובי. 

“כשראיתי את התמונה של המאובן חשבתי שעכשיו אנחנו סוף סוף יודעים איך הדניסובים נראו”, אמר ב-2021 פיליפ גונץ (Gunz), חוקר מאובנים מגרמניה, לניו יורק טיימס. שני מאמרים שפורסמו ביוני השנה הראו שהוא צדק.

המאמרים מגיעים שניהם מאותה מעבדה בסין, ובשניהם השיגו החוקרים מידע גנטי מהגולגולת, בצורות שונות. בראשון הפיקו החוקרים 95 חלבונים מעצמות הגולגולת. כשבחנו אותם, מצאו ששלושה מהם היו גרסאות של חלבון שהתאימו לגנים של דניסובים, ושונים מאלו של ניאנדרטלים או של בני אדם מודרניים. במחקר השני הם הצליחו להוציא DNA מרובד החיידקים שהצטבר על אחת מהשיניים של המאובן, וגם הוא הצביע על מוצא דניסובי.

אם כך, התברר לנו שיש בידינו, סוף סוף, גולגולת של דניסובי. אז איך הוא נראה?

בסך הכול, דומה מאוד לניאנדרטלי. הגולגולת מסין מוארכת כמו גולגולות הניאנדרטלים, לא מעוגלת כמו שלנו. רכסי הגבות שלה גדולים מאוד, עוד מאפיין ניאנדרטלי, וארובות העיניים כמעט מרובעות, צורה יוצאת דופן שאולי הייתה ייחודית לדניסובים. אבל הפנים שטוחות יותר משל ניאנדרטלים, עם עצמות לחי עדינות – דומים יותר לפנים שלנו.

ודבר נוסף שאנחנו יודעים עכשיו על הדניסובים: הם היו גדולים. הגולגולת מסין גדולה יותר מהממוצע לניאנדרטל או לבן אדם מודרני. “חשבנו שהניאנדרטלים היו בעלי הגוף הרחב בשושלת שלנו, אבל נראה שאולי הדניסובים היו בעצם הילדים הגדולים של תיעוד המאובנים”, אמרה חוקרת האבולוציה סמנתה בראון (Brown), שלא הייתה מעורבת במחקר, לאתר New Scientist.