מה עושה הבינה המלאכותית למוח שלנו?

הסתדרת עם שיעורי הבית? אני שואלת את בִּתי בת ה-12. כמה שעות קודם התכתבנו בווטסאפ לגבי משימה שהיא קיבלה והתקשתה לבצע. הייתי באמצע פגישה, והצעתי לה להיעזר במישהו מחבריה לכיתה. כן, היא עונה, נעזרתי בחבר. אני נרגשת לשמוע שעצתי התקבלה ושואלת מי עזר לה. רובּי, מגיעה התשובה, רובּי הבּוֹט.

בערב היא מספרת על תוכנית טלוויזיה שראתה בה אחת הדמויות הלכה לעולמה, ומתפעלת מההספד היפה שהוקרא לזכרה. כשאני אמות, אני שואלת אותה, תכתבי עליי הספד מרגש? בטח, היא עונה. אבקש מקלוד שיכתוב לי טקסט סוחט דמעות.

כמה ימים לאחר מכן, בארוחת צהריים בעבודה, אנחנו משוחחים על מאמר שהתחלתי לכתוב ואני מספרת שנעזרתי בצ’אט GPT. באמת? מתפלא קולגה, אני מעדיף להשתמש בג’מיני. מתפתח דיון על יתרונות וחסרונות של כל אחד מהכלים, ולכולם יש מה לומר. כולם נעזרים בבינה מלאכותית.

אין ספק שהשימוש בכלי בינה מלאכותית מקל על החיים של כולנו, אבל כיצד הם משפיעים על הבינה הטבעית שלנו? איך השימוש הגובר בטכנולוגיה משפיע על תהליכי החשיבה האנושיים, בעיקר של צעירים שמשתמשים בה באופן אינטנסיבי?

פורקים עול

מחקר חדש מצביע על קשר בין השימוש הגובר בכלים מבוססי בינה מלאכותית (AI) לבין ירידה ביכולות החשיבה הביקורתית, שהוגדרה לצורך המחקר בתור “היכולת לנתח, להעריך ולחבר מידע כדי להחליט החלטות מושכלות”. במחקר נבדקו 666 אנשים מקבוצות גיל שונות ובעלי רקע והשכלה מגוונים, גם באמצעות שאלון כמותני סגור, שתוצאתו היא ציון מספרי, וגם דרך ריאיונות פתוחים. מתוצאות המחקר עולה כי צעירים (בני ובנות 25-17) נוטים להסתמך יותר על כלי בינה מלאכותית, וכי קיים מתאם שלילי בין כמות השימוש בהם לבין ציוני החשיבה הביקורתית של הנבדקים. כלומר, ככל שנעזרת יותר בבינה מלאכותית, כך כישורי החשיבה הביקורתית שלך נמצאו נמוכים יותר. עם זאת, השימוש ב-AI השפיע פחות על החשיבה הביקורתית של בעלי השכלה גבוהה. מכאן שהשכלה עשויה, במידה מסוימת, להגן על הבינה הטבעית שלנו מפני שחיקה שמקורה בחוסר שימוש.

בריאיונות העידו הנבדקים על חשש שהשימוש בבינה מלאכותית יפגום ביכולות הטבעיות שלהם, וכן על פגיעה בתחושת המסוגלות בעקבות השימוש התכוף בטכנולוגיה. השימוש בבינה מלאכותית משפיע יותר על צעירים בהשוואה למבוגרים, אולי משום שהאחרונים כבר צברו שנים של שימוש בבינה הטבעית שלהם, ופיתחו יכולות חשיבה מבוססות משל עצמם.

זה הזמן להזכיר מושג חשוב, שיאפשר לנו להבין טוב יותר את השלכות השימוש בבינה מלאכותית: פריקה קוגניטיבית. קוגניציה היא שם כולל ליכולות חשיבה, זיכרון, תפיסה, עיבוד מידע, קשב, שפה, פתרון בעיות וקבלת החלטות, ובתהליך פריקה קוגניטיבית אנשים מסתמכים על כלים טכנולוגיים כדי להפחית את המאמץ הקוגניטיבי שנדרש מהם. אחד המאפיינים המרכזיים של שימוש בכלי AI הוא האפשרות לפריקה קוגניטיבית, אך ככל שהטכנולוגיה ממשיכה להתפתח ומשתלטת על תחומים נוספים בחיינו, מצטברות שאלות לגבי ההשפעות האפשריות שלה על תפקודים קוגניטיביים ארוכי טווח, כגון זיכרון, ריכוז ופתרון בעיות. 

אבל האם זה בהכרח דבר רע? אם הבינה המלאכותית כל כך נבונה, אולי כדאי שהיא תחליף את הבינה הטבעית. אולי העולם מתקדם לשלב שבו כישורי חשיבה ביקורתית קלאסיים כבר לא רלוונטיים? כאשר בינה מלאכותית מספקת תוצאות מדויקות ויעילות יותר מבני אדם, האם עדיין יש צורך ביכולות “מסורתיות”?

מקורות בדויים וציטוטים מזויפים

היתרון הגדול של המנגנונים שמאחורי הבינה המלאכותית הוא היכולת שלהם להתמודד עם כמויות עצומות של מידע, באופן שבני אדם לא מסוגלים לו. הידע שלה מבוסס על מה שלימדו אותה – וגם על כל מה שקיים וזמין ברשת. כשאני שואלת אותה שאלה, זה קצת כמו לכתוב את השאלה במנוע חיפוש, לקרוא את כל התוצאות שהתקבלו ולסכם אותן. זה לא משהו שאני מסוגלת לעשות, בטח לא במהירות שבה הבינה המלאכותית עושה זאת. 

אבל אני כן מסוגלת להבחין בין תוצאות רלוונטיות למה שחיפשתי, לבין שטויות או מידע לא קשור שגוגל זורק עליי. כלומר, אני משתמשת ביכולות הקוגניטיביות הייחודיות לי, כבת אדם, ומפעילה אותן על התוצאות. בהקשר של כתיבת תוכן, אקדמי או אחר, שימוש בבינה מלאכותית יכול להעלות את התפוקה בעזרת סיוע במשימות כמו יצירת תוכן, העלאת רעיונות וליטוש הסגנון, ולסייע לכותבים מומחים ומתחילים כאחד. עם זאת, כותבים מתחילים עלולים להסתמך במידה רבה מדי על הכלים האלה, מה שעלול לפגוע בהם לטווח הארוך: כשנותנים לבינה המלאכותית לכתוב במקומנו, מדלגים על תהליכים קריטיים, כמו בניית טיעונים לוגיים והבנת הנושא, ולא מפתחים את מיומנויות הכתיבה שכרוכות בהם. 

במהלך לימודים אקדמיים, ההנחה היא – או הייתה עד לפני שנים ספורות, לפחות – שסטודנטיות וסטודנטים כותבים מטלות בעצמם, וכך מפתחים את כישורי הכתיבה הנדרשים באקדמיה. מכאן שאם ניצור צוות, הבינה ואני, נוכל להשתמש ביתרונות שמאפיינים כל אחת מאיתנו: היא תמצא כמויות עצומות של חומר ותעבד אותו, ואני אדע לסנן ולכוון אותה למקומות רלוונטיים עבורי. אבל מה אם הכישורים האלה לא מתפתחים?

מרצה לתואר ראשון בארצות הברית ערך ניסוי עם תלמידיו. הוא הטיל עליהם לכתוב באמצעות בינה מלאכותית מטלת כתיבה מסוימת, ואז לבחון אותה בעינים ביקורתיות. להפתעתם הרבה, לא היה אפילו חיבור אחד שנעדרו ממנו מידע הזוי, מקורות שלא היו ולא נבראו וציטוטים מזויפים. הסטודנטים הופתעו מאוד מה”בגידה” של הבינה המלאכותית, ובדיון בעקבות הניסוי הביעו חשש מחוסר היכולת של הבינה לחשוב באופן ביקורתי. אחת מהם העירה כי הבינה המלאכותית יודעת יותר מאיתנו, אבל היא טיפשה יותר, ועלינו לעזור לה להתקדם לרמה שלנו, במקום להידרדר לרמה שלה. הדוגמה הזאת מראה שהשימוש בכלי בינה מלאכותית צריך להיות מושכל, לא אוטומטי, ושבינה אנושית צריכה לכוון אותו.

שחיקתה של הבינה הטבעית

תגידו, כמה מספרי טלפון אתם זוכרים בעל פה? כמה תאריכי יום הולדת של חברים ובני משפחה? אולי זה נראה מיותר כיום, כשכל תאריכי הלידה ומספרי הטלפון מאוחסנים בזיכרון של הטלפון הנייד או של המחשב שלנו, אך לפני העידן הדיגיטלי אנשים זכרו הרבה יותר מידע מהסוג הזה. התופעה הזו – היכולת הפוחתת לזכור מידע שמאוחסן במכשירים הדיגיטליים שלנו, כמו מספרי טלפון ומועדי פגישות – כבר זכתה לכינוי אמנזיה דיגיטלית. 

ניתוח על (מטא-אנליזה, מחקר שמנתח את ממצאיהם של מחקרים קודמים רבים בתחום) מהשנה האחרונה סקר 14 מחקרים שבחנו את השפעת השימוש בבינה מלאכותית על היכולות הקוגניטיביות של המשתמשים. נמצא ששימוש “כבד” פוגע ביכולות כמו קבלת החלטות, חשיבה ביקורתית, יכולת הנמקה והסקה אנליטית. נפגעה גם היכולת לזכור מידע רלוונטי ולשלוף אותו. אבל האם זו באמת בעיה?

אם מלאכות ותפקידים רבים, כמו ניקיון, בישול וטיפול בילדים, יכולים לעבור לידיהם האמונות של מנקים, מסעדות ושמרטפים, למה אי אפשר להעביר הלאה גם את הצורך לזכור או לחשוב במקומנו? בדומה לשירותים אחרים שאנחנו צורכים, אולי אפשר להעביר גם את הזיכרון למיקור חוץ. נראה שהסיבה העיקרית לכך שעלינו לחשוב בעצמנו היא שטרם נמצא גורם חלופי שיעשה זאת טוב מספיק. המחקרים שהוזכרו קודם מראים שהבינה המלאכותית עדיין לא בשלה למלא את מקומנו, ועלינו לפעול בשיתוף פעולה עימה. הסתמכות יתר עליה מובילה לתוצאות לא מספיק טובות ועלולה אף לפגוע ביכולות הקוגניטיביות שלנו.

אז בינה מלאכותית היא טובה או רעה?

מחקר מהשנה שעברה התמקד בסיבות של סטודנטים באקדמיה לשימוש בצ’אט GPT, ובחן את השפעות השימוש. לא כל הסטודנטים, מתברר, משתמשים בבינה מלאכותית מאותן סיבות ובאותו אופן. מי שנוטים לדחיינות, סובלים מעומס מטלות או מלחץ של זמן, משתמשים בבינה מלאכותית יותר. מצד שני, מי שמשתמשים יותר בבינה מלאכותית חווים יותר ירידה בזיכרון, והישגיהם האקדמיים נמוכים יותר. 

קשה לדעת אם ההישגים הנמוכים נובעים משימוש בבינה מלאכותית, או דווקא מעידים על כך שסטודנטים מתקשים נעזרים בבינה מלאכותית כדי להצליח יותר או להקל על עצמם. כך או אחרת, התוצאות אינן חד משמעיות. כמו פיתוחים אחרים, לטכנולוגיה עצמה אין יכולת שיפוט מוסרי, כך שהיא לא “טובה” או “רעה”, אך האנושות יכולה להשתמש בה למטרות חיוביות יותר או פחות.

נראה שאין מנוס משילוב כלי בינה מלאכותית בתוכניות הלימודים בבתי הספר ובאוניברסיטאות, תוך קביעה של תקנות ומוסכמות לשימוש אתי ומושכל שיפתח את היכולות הקוגניטיביות, ולא יפגע בהן. הבינה המלאכותית לא כאן כדי להחליף את הבינה הטבעית, אלא כדי לסייע לה, ועלינו ללמוד איך משלבים בין השתיים בצורה מיטבית, בלי להתעצל ולהפיל על הבינה המלאכותית את כל מה שמרגיש לנו כמו “עבודה שחורה”.