הזרועות הרב-שימושיות של התמנון

הזרועות שלנו נראות לנו כפאר היצירה: חזקות מספיק כדי לסחוב חפצים כבדים, גמישות מספיק בשביל להימתח קדימה, אחורה ולצדדים, שלא לדבר על כפות הידיים שיש בקצותיהן, עם האצבעות שמסוגלות לבצע אין ספור פעולות, מלאחוז בכוס ועד להקליד על מחשב. 

אין ספק שביחס לגפיים הקדמיים של יונקים אחרים, הזרועות שלנו מרשימות מאוד. אבל הגמישות שלהן מחווירה בהשוואה לזרועות התמנון. הזרועות הללו מסוגלות להתקפל ולהסתובב לא רק במספר מוגבל של פרקים, כמו אצלנו, אלא לכל אורך הזרוע. הן יכולות לבצע תנועות רבות כל כך, שנראה שמוח ראשי אחד לא מספיק בשביל לשלוט עליהן: לכל אחת משמונה הזרועות של התמנון יש מוח קטן משלה, וביחד, שמונת המוחות האלו כוללים יותר תאי עצב משיש במוח שנמצא בראש. 

התנועות השונות של זרועות התמנון נחקרו לא מעט, אבל כמעט תמיד המחקר היה במעבדה, בתנאים שונים מאוד מאלו שבהם חיים התמנונים בטבע, ובהם הם התפתחו. כעת התפרסם מחקר שבו בחנו החוקרים 25 תמנונים שחיים בטבע, בשישה אתרים שונים, ותיארו כיצד הם מזיזים את זרועותיהם. הם זיהו 12 תנועות זרוע שונות, שמאפשרות התנהגויות כמו הליכה, שחייה, חקירה של קרקעית הים, ציד ועוד. בנוסף גילו שהתמנונים לא מפעילים את כל הזרועות בדיוק באותו אופן: בעוד הזרועות האחוריות משמשות בעיקר לתנועה, הם מעדיפים להשתמש בזרועות הקדמיות לחקירה ובחינה של סביבתם.

יכולות מגוונות

החוקרים צילמו סרטונים תת-מימיים לחופי ספרד, דרום פלורידה, וארבעה איים בים הקריבי. חלק מהאתרים היו ריקים למדי מצמחייה ומסלעים, ואחרים הכילו שוניות אלמוגים, עם שפע של מקומות מחבוא. התמנונים שצולמו השתייכו למינים תמנון החוף (Octopus vulgaris), המין הקרוב תמנון אמריקאי (Octopus americanus), ותמנון אינסולריס (Octopus insularis). שלושתם מינים בערך באותו גודל, ועם מבנה גוף דומה. 

התמנונים, כך גילו החוקרים, משתמשים בארבע צורות של שינוי הזרוע: הארכה, קיצור, כיפוף וסיבוב. בעזרתן הם יכולים להוציא לפועל 12 תנועות שונות, שנעות מפשוטות ביותר – להרים את הזרוע ולהוריד אותה, למשל – ועד למורכבות, כמו תנועה שבה הזרועות מתגלגלות מתחת לראש ומזיזות את כל הגוף קדימה, או עמידה זקופה על החלק התחתון של הזרועות. 

“תמנונים הם אלופים בלעשות כמה פעולות בו זמנית”, אמרה צ’לסי בניס (Bennice), שהובילה את המחקר, לאתר Science News. “כל הזרועות שלהם מסוגלות לעשות את כל הפעולות ושינויי הצורה. הם יכולים אפילו לבצע מספר פעולות באותה זרוע, ובכמה זרועות באותו זמן”. 

התנועות האלו הן הבסיס לרפרטואר עשיר של התנהגויות. החוקרים מתארים למשל דרכים שונות שבהן התמנונים נעים: הן כוללות לא רק שחייה, שבה הזרועות מתוחות לאחור, אלא גם “הליכה” שבה גוף התמנון ניצב זקוף והקצה המרוחק של הזרועות נוגע בקרקעית; “זחילה” שבה כמעט כל הזרוע נמצאת במגע עם הקרקעית; “סלע נע”, כאשר התמנון מקצר את זרועותיו ותוחב אותן מתחת לגופו, כך שהוא נראה כמו סלע; ו”אצה נעה”, צורת תנועה שבה חלק מהזרועות אינן במגע עם הקרקעית אלא פרושות במים. 

בנוסף יש לתמנונים מגוון התנהגויות שנועדו לבחון את הסביבה, לחפש טרף בחול או בין הסלעים, ולצוד את הטרף שמצאו. 

סרטון של החוקרים, שמראה את מגוון ההתנהגויות השונות של התמנונים:

“כשתמנונים נעים בסביבה פתוחה, הם משתמשים ביעילות בכמה זרועות כדי להסוות את עצמם מפני טורפים, כמו הטריק של ‘הסלע הנע’, או כשהם צפים כמו אצה” הסבירה בניס בהודעה לעיתונות. “מעבר לחיפוש מזון ולתנועה, התמנונים זקוקים לכוח ולגמישות של הזרועות שלהם בשביל לבנות מחילות, לגרש טורפים, ולהתחרות עם זכרים יריבים בתקופת הרבייה. היכולות המגוונות הללו מאפשרות לתמנונים לשגשג באזורי מחיה שונים”. 

אומנם התמנונים מסוגלים לבצע כל אחת מהתנועות בכל הזרועות שלהם, אך החוקרים גילו שהם מעדיפים להשתמש בזרועות מסוימות לפעולות מסוימות. כשהם צריכים לחפש אחר טרף בחול או בין הסלעים, או להרים חפץ כלשהו, הם עושים זאת לרוב עם אחת או יותר מארבע זרועותיהם הקדמיות. ארבע הזרועות האחוריות, לעומתן, משמשות בעיקר בסוגים שונים של תנועה. הם לא הראו העדפה לזרועות ימניות או שמאליות, אבל כשעשו פעולה שדרשה שתי זרועות, הם לרוב השתמשו בזרוע אחת מימין ובמקבילה שלה משמאל.

להיכנס אל העולם הטבעי של החיה

מחקרי שדה, בהם החוקרים עוקבים אחר בעלי החיים במקום המחיה שלהם, כרוכים באתגרים לא פשוטים – וזה נכון שבעתיים כשמקום המחיה הוא במעמקי הים. אך החוקרים מדגישים את החשיבות שבמחקרים כאלו, שכן הם היחידים שמסוגלים לחשוף את ההתנהגות הטבעית והיומיומית של בעלי החיים. “אני מאמין שאנחנו צריכים להיכנס אל העולם הטבעי, ובעיקר אל העולם החושי, של כל חיה שאנחנו חוקרים”, אמר רוג’ר הנלון (Hanlon) החוקר הבכיר החתום על המאמר. 

בהמשך מתכוונים החוקרים לבחון את ההתנהגות של תמנונים ממינים נוספים, כמו למשל התמנון החקיין (Thaumoctopus mimicus), שלו זרועות ארוכות ודקות. “למיני תמנונים אחרים יש פרופורציות שונות של גודל ואורך הזרועות”, אמרה בניס ל-Science News. “אפשר להפיק מידע רב מהשוואה בין תנועות הזרוע שלהם, ואיך הן משפיעות על התנהגותם”. 

כל המידע הזה, והמידע שכבר אספו במחקר הנוכחי, יכול לשמש ליותר מרק הבנה טובה יותר של התמנונים, הסבירה בניס בהודעה לעיתונות. “זה פותח כיוונים חדשים ומרגשים בתחומים כמו נוירוביולוגיה, התנהגות בעלי חיים ואפילו רובוטים רכים, שמפותחים בהשראת היצורים יוצאי הדופן הללו”.