העתיד החיוור של האלמוגים

מתחת לפני המים, לאורך חופי האוקיינוסים, מתרחש משבר אקולוגי חובק עולם. אוכלוסיות עצומות של אלמוגים מלבינות ונחרבות, חלקן באופן בלתי הפיך. התהליך מתרחש מכיוון שהאלמוגים מאבדים את האצות שחיות בתוכם, מספקות להם מזון ונותנות להם את צבעיהם הססגוניים. בשנתיים האחרונות נצפה אירוע הלבנה חסר תקדים בכל אזורי המחיה של האלמוגים ברחבי האוקיינוסים, כולל הלבנה של שוניות שלמות. זה האירוע הרביעי והקטלני ביותר מאז שהתופעה זוהתה לראשונה. 

מתוך נתוני מינהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי (NOAA) של ארצות הברית ודו”ח של קהילת החוקרים Global Tipping Points לשנת 2025, עולה ששוניות אלמוגים רבות כבר חצו את סף העמידות שלהן לחום, וייתכן שאיבדו את היכולת להתאושש גם אם טמפרטורות מי הים יירדו מחדש. זוהי לא רק קריאה לעזרה מן המעמקים, אלא תמרור אזהרה ברור על מצבה של מערכת האקלים והמערכת האקולוגית כולה.

כשהים חם מדי

אלמוגים הם יצורים ימיים זעירים ממערכת הצורבים, שחיים במושבות ענקיות שהם בונים מאבן גיר. שונית אלמוגים בריאה דומה לעיר תת־ימית תוססת – מרחב שוקק חיים ומלא צבע, הבנוי משלדי גיר בשלל צורות, שמזכירות ענפים, כיפות וקשתות זעירות. השוניות מכסות פחות מאחוז אחד מקרקעית הים, אך חשיבותן האקולוגית והכלכלית עצומה. הן משמשות בית גידול לכרבע מהמינים הימיים, מספקות מזון לכחצי מיליארד בני אדם ותומכות בכלכלות המבוססות על דיג ותיירות ימית.

המערכת האקולוגית העשירה הזאת מבוססת בין השאר על שותפות עדינה בין אלמוגים החיים במים רדודים לבין אצות זעירות בשם זואוקסנטלות שחיות ברקמותיהם. האצות קולטות את אור השמש ומבצעות פוטוסינתזה – תהליך שבו הן משתמשות באנרגיית השמש ליצירת מולקולות של סוכרים. חלק מהסוכרים הללו עובר לאלמוג, שמשתמש בהם להפקת האנרגיה הדרושה לו לבניית השלד ולפעילותו השוטפת. האצות נהנות בתמורה מסביבה מוגנת וניזונות מחומרים שהאלמוג מפריש. השותפות הזאת, המכונה סימביוזה הדדית, מעניקה לאלמוגים את צבעיהם הססגוניים ומאפשרת להם להפגין עמידות גבוהה למדי לשינויים בתנאי הסביבה.

אך כשטמפרטורת מי הים עולה מעל לסף מסוים, האצות פולטות חומרים מזיקים שמסכנים את האלמוג. בעקבות זאת האלמוג מסלק את האצות, שהן ספקיות המזון העיקריות שלו, ובלעדיהן הוא נהיה לבן. לפעמים די בעלייה של מעלת צלזיוס אחת או שתיים בלבד מעל הטמפרטורה הרב־שנתית המקומית הממוצעת כדי לשבש את השותפות העדינה ביניהם.

הלבנת האלמוגים אינה מתמצה רק בצבע. שינוי הצבע הוא רק הסימן הבולט ביותר לפגיעה עמוקה שנגרמת לכל המערכת האקולוגית של השונית. אובדן האצות מחליש את האלמוגים, פוגע ביכולתם לבנות את שלדי הגיר שמרכיבים את השונית, ולכן משבש את מבנה השונית כולו. כך מצטמצמים בהדרגה בתי הגידול ומקומות המסתור והרבייה הזמינים לדגים ולבעלי חיים רבים אחרים שהפכו את השונית לביתם.

גם כשהאלמוגים שורדים את ההלבנה, הדרך להחלמה ארוכה. תהליך ההתאוששות נמשך שנים, ובמהלכו האלמוגים רגישים במיוחד לרעב ולזיהומים. סכנה גדולה במיוחד נשקפת להם מהשתלטות של אצות גדולות שחיות על פני השונית, ולא בתוך האלמוג, מתחרות בו על מקום ואור וכך מקשות עליו להתאושש. כשתדירות גלי החום עולה, יכולתם של האלמוגים להתאושש נפגעת, ולעיתים השוניות אינן מצליחות להשתקם כלל.

הלבנה בהילוך מהיר

מאז שנות ה-80 תועדו שלושה אירועי הלבנה עולמיים של אלמוגים ברחבי העולם. בשנת 2023 החל רצף חריג של גלי חום ימי שמינהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי מתאר כאירוע ההלבנה הרביעי והחמור ביותר מאז ראשית המדידות, והשני בתוך עשר שנים. האירוע משפיע כמעט על כל שוניות האלמוגים בעולם, ובאתרים מסוימים דווח על הלבנה חמורה שלוותה בתמותה של עד תשעים אחוז מהאלמוגים – שיעור חסר תקדים, גם ביחס לאירועים קודמים.

אפילו שונית האלמוגים של אילת, שהתפתחה באזור חם מטבעו ונחשבה עד כה עמידה לעומסי חום, לא נותרה חסינה. באירוע הנוכחי תועדה גם בה הלבנה חריגה – תזכורת לכך שגם המערכות היציבות ביותר עלולות לקרוס כשהחום מתמיד.

נקודת האל־חזור

מהדו”ח של Global Tipping Points עולה עוד ששוניות אלמוגים בעולם כבר חצו את נקודת האל־חזור שלהן מבחינת הטמפרטורה, שמוערך בכ־1.2 מעלות צלזיוס מעל לרמה הממוצעת ששררה לפני המהפכה התעשייתית. מעבר לסף הזה היכולת של המערכת להשתקם נפגע מאוד. על פי מחברי הדו”ח, זה התחום הראשון שבו האנושות חצתה בפועל נקודת מפנה אקלימית: מצב שבו שינוי הדרגתי דוחף מערכת אקולוגית מעבר לסף ומוביל לשינוי עמוק ואולי אף בלתי הפיך. 

מינהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי חוזה כי עד אמצע המאה הנוכחית השכיחות של אירועי הלבנה עלולה לעלות, כך שאירועים אלו יפקדו את רוב השוניות בעולם כמעט בכל שנה. גם בתרחיש האופטימי, שבו עליית הטמפרטורה העולמי הממוצעת תיעצר בכ־1.5 מעלות צלזיוס – היעד שנקבע בהסכמי פריז, כמעט כל שוניות האלמוגים יאבדו רבים מהתפקודים האקולוגיים שלהן. הדו”ח של Global Tipping Points מוסיף כי הדרך היחידה שבה שוניות בודדות ימשיכו בכל זאת לתפקד באופן תקין, היא אם הטמפרטורה העולמית הממוצעת תרד אל מתחת לרף ה־1.2 מעלות מעל לרמה ששררה לפני המהפכה התעשייתית, ואולי אף תהיה נחוצה ירידה נוספת, עד כדי מעלה אחת בלבד.

אפקט דומינו אקלימי

חוקרים מתייחסים לשוניות האלמוגים, יערות הגשם והקרחונים כאל שלוש מערכות טבעיות מרכזיות, הקשורות זו בזו במעגלי השפעה הדדיים. פגיעה באחת מהן מעצימה את הפגיעות של האחרות ומשפיעה על יציבות האקלים כולו. כשכמה מערכות כאלה משתבשות בעת ובעונה אחת, הן דוחפות את האקלים העולמי להתחמם בקצב מואץ. זהו אפקט הדומינו האקלימי.

שוניות האלמוגים קולטות פחמן דו-חמצני ומייצבות את האקולוגיה הימית; יער האמזונס משמש ריאה ירוקה שסופחת פחמן דו-חמצני; הקרחונים מקררים את כדור הארץ באמצעות החזרת קרינת שמש לחלל. כשהשוניות מתפרקות, היערות נכרתים או נשרפים והקרחונים נמסים, כל אחד מהמנגנונים הללו נחלש, וההשפעה המצטברת דוחפת את מערכת האקלים כולה לעבר התחממות מהירה ומסוכנת אף יותר.

נעשים כיום ניסיונות לא מעטים להאט את התקדמות המשבר. חוקרים ברחבי העולם, וגם בישראל, שוקדים על פיתוח אמצעים לשיקום שוניות האלמוגים ולחיזוק העמידות שלהם לחום. בין השיטות שנבדקות כיום נמצאים גידול אלמוגים מלאכותיים, שיהיו עמידים יותר לטמפרטורות גבוהות, ופיתוח חומרים שמשחזרים את מבנה השלד של מבני הגיר האלמוגיים. המחקר הזה ממחיש שהמאבק על עתידן של השוניות איננו רק סיפור על אובדן צבע, אלא נוגע בצורך לעצור תהליך הרסני, לפני שגם העולם שמעל המים יתחיל לדהות.

עתידן של שוניות האלמוגים עדיין לא נחרץ. הפחתת פליטות גזי חממה, צמצום הדיג הבלתי מרוסן והגנה על אזורים שבהם השוניות עדיין מתפקדות הם תנאים הכרחיים להאטת הקריסה, במטרה להעניק לשוניות הזדמנות להתאושש מהמשבר הנוכחי. אך הצעדים האלה לבדם לא יספיקו. לצד הצורך בפעולה מדינית וציבורית נחושה וחובקת עולם, דרוש מאמץ מדעי לבחון דרכים שיחזקו את העמידות של השוניות מול התהליכים ההרסניים המאיימים עליהן, ויאפשרו להן להסתגל כהלכה לעולם שהולך ומתחמם.