טיפול העור המשותף של הקטלנים

במים הקרים של ים סייליש באוקיינוס השקט, סמוך למקום בו נפגשים הקצה הצפון-מערבי של ארצות הברית והדרום-מערבי של קנדה, חיות כמה להקות של קטלנים (Orcinus orca, אורקות). חוקרים עוקבים אחר הדולפינים הגדולים, השחורים-לבנים, באזור זה כבר משנות ה-70 של המאה ה-20 – אך מתברר שיש להם עדיין כמה סודות שמחכים להתגלות. אחד מהם נחשף לאחרונה במאמר חדש: החוקרים צפו בקטלנים משתמשים בגבעול של אצה כדי לשפשף זה את עורו של זה. ההתנהגות הזו נצפתה כמה וכמה פעמים, בין קטלנים שונים. נראה שהיא עוזרת לדולפינים להיפטר מעור יבש ומגרד, ואולי גם לחזק קשרים חברתיים ביניהם – כפי שניקוי הפרווה (גרומינג) הוא חלק חשוב ביחסים חברתיים של יונקים יבשתיים רבים. שימוש בכלים למטרות גרומינג חברתי הוא נדיר מאוד בטבע: הוא נראה בעבר רק אצל קופים וקופי אדם, וגם אצלם לעתים רחוקות. 

שימוש יוצא דופן בכלים

כמו במקרים רבים, הדבר שאיפשר את התגלית היה התקדמות טכנולוגית. “התחלנו להשתמש בכטב”ם חדש כדי לתצפת על הדולפינים, והוא איפשר לנו לראות אותם ואת ההתנהגות שלהם בפירוט רב הרבה יותר”, הסביר מייקל וייס (Weiss), שהוביל את המחקר, בריאיון לאתר ScienceAlert. 

באביב 2024 צילמה המצלמה המשוכללת של הכטב”ם את אחד הקטלנים כשהוא לוקח בשיניו גבעול של אצת קלפ מהמין Nereocystis luetkeana, ואז שוחה אל קטלן נוסף ומצמיד אליו את הגבעול. שני הקטלנים החלו לנוע זה לעומת זה, כשגבעול האצה ביניהם. בפעם הראשונה שראה זאת, אמר וייס לאתר של כתב העת המדעי Science, “חשבתי, ‘או, זו תצפית יחידה מעניינת’. אבל התחלנו לראות את זה בכל מקום”.

במשך 12 ימים של תצפיות, על להקה שכללה 25 פרטים, תיעדו החוקרים 30 מקרים של שפשוף העור בעזרת אצת קלפ. הם כינו את ההתנהגות הזו “אָלוֹקֶלפינג”, כש”אלו” מציין שהפעולה נעשית לא לבד אלא עם פרט אחר. הקטלנים גלגלו את הגבעול ביניהם כחצי דקה בממוצע, כשהם נצמדים זה לזה ומפתלים את גופם בצורת S. במקרים רבים, לאחר שהגבעול נשמט והחל להיסחף במים, אחד מהם השיב אותו והשפשוף ההדדי החל מחדש, פעם אחר פעם. בשמונה מקרים ראו החוקרים את הקטלנים מכינים את הכלים – תופסים בשיניים את הגבעול של האצה ומושכים אותו, עד שהוציאו חתיכה באורך המתאים.

19 מתוך הפרטים בלהקה השתתפו באלוקלפינג, וכשהחוקרים בחנו את הסרטונים, הם גילו שהדולפינים לא בחרו את שותפיהם באקראי: הזוגות היו לרוב קרובי משפחה, וקרובים זה לזה בגיל. העובדה הזו מצביעה על כך שההתנהגות אכן קשורה ליחסים חברתיים, ולא נועדה רק לניקוי או “פילינג” של העור. עם זאת, הנתונים הראו גם שאלוקלפינג נפוץ קצת יותר אצל פרטים עם הרבה עור יבש ומתקלף, כך שייתכן שיש לה גם תפקיד חשוב בהסרת עור מת.

שימוש בכלים נצפה בעבר אצל קרוביהם של הקטלנים, דולפיננים (Tursiops) שחיים לחופי אוסטרליה: הם נוהגים לקחת ספוגים בפיהם ולכסות בעזרתם את חרטומם כשהם מחפשים מזון בקרקעית הים. נראה שהספוגים מגנים על עורם מסלעים ושברי אלמוגים שעלולים להסתתר בחול ולפצוע אותם. עם זאת, זו הפעם הראשונה בה נראים יונקים ימיים משתמשים בכלים שלא למטרות חיפוש מזון, והפעם הראשונה שנצפה שימוש חברתי בכלים בחיות אלו. התנהגות דומה לאלוקלפינג שנראתה בעבר היא מנהגם של דולפיננים אנקוליים (Tursiops aduncus) להתחכך באלמוגים ובספוגים ממינים מסוימים. גם במקרה זה, החוקרים משערים שהדולפינים עושים זאת כדרך לטפל בעורם – אך הם עשו זאת ביחידות.

חשיבותה של מסורת

“לגלות שהקטלנים לא רק משתמשים אלא גם יוצרים כלים, ומשתמשים בחפצים האלו בצורה שלא נראתה קודם ביונקים ימיים, זה היה ממש מרגש”, אמר וייס בהודעה לעיתונות. “מה שהפתיע אותי הוא שאף שההתנהגות הזו נפוצה למדי – ראינו אותה ברוב הימים שבהם הטסנו את הכטב”ם מעל הדולפינים הללו – היא לא התגלתה באוכלוסייה הזו במשך כמעט 50 שנה של תצפיות”.

יש עדיין דברים רבים שאנחנו לא יודעים על טכניקת הניקוי הזו של הקטלנים, והחוקרים להוטים לגלות עוד. “מעניין אותנו מאוד לראות איך אלוקלפינג משפיע על התנהגויות חברתיות אחרות, מה שיוכל ללמד אותנו על התפקיד שהוא ממלא בחיזוק קשרים חברתיים”, אמר וייס ל-ScienceAlert. “אנחנו רוצים גם לבחון בצורה מפורטת יותר את הקשר בין אלוקלפינג ומצב העור לאורך זמן, כדי לקבוע אם ההתנהגות הזו מקנה יתרון לדולפינים”.

שאלה מעניינת נוספת נוגעת למוצא של אלוקלפינג והתפשטותו באוכלוסייה. אנחנו יודעים שדולפינים לומדים בקלות זה מזה; האם גם ההתנהגות הזו נלמדת? ואם כן, האם זו מסורת שמיוחדת לאוכלוסייה הזו, או שאפשר לראותה גם במקומות אחרים?

החוקרים מדגישים את החשיבות בשמירה על הקטלנים, לא רק כמין, אלא גם על האוכלוסיות השונות, שלכל אחת יש מסורות ומנהגים משלה. באוכלוסייה שנצפתה במחקר, לדוגמה, נותרו פחות מ-80 קטלנים, והיא בסכנת הכחדה חמורה. כשאוכלוסייה כזו נעלמת, נעלם ידע שעבר מדור לדור, והתנהגויות שעשויות להיות חשובות לבריאות ולשגשוג של בעלי החיים. “יש לנו הבנה אינטואיטיבית של הערך של תרבויות אנושיות, והצורך לשמר תרבויות כאלו”, אמר וייס ל-Science. “ואני חושב שלא קשה להרחיב את זה גם לתרבויות של חיות”.