מינוי יוקרתי לאסטרונאוט הישראלי: השבוע בחלל

מתחנת החלל לאוניברסיטה

האסטרונאוט הפרטי איתן סטיבה נבחר לנשיא הכבוד (Chancellor) של אוניברסיטת החלל הבינלאומית. האוניברסיטה שנוסדה ב-1987 היא מוסד ללא מטרות רווח שבסיסו בסטרסבורג שבצרפת. מטרתה לקדם מחקרים וידע בנושאי חלל ולהנחילם לציבור רחב באמצעות קורסים והשתלמויות, בהם תוכנית לימודי הקיץ שמתקיימת כל שנה במקום אחר בעולם, וב-2016 התקיימה בטכניון.

נשיא הכבוד הוא אחד משלושת תפקידי המפתח בהנהלת האוניברסיטה, לצד היושב ראש והנשיא. אף שהוא ייצוגי בעיקרו, הוא גם תפקיד אסטרטגי הכולל הנחיה להנהלת האוניברסיטה, השתתפות בתוכניות האקדמיות, חיזוק הקשרים עם שותפים בינלאומיים, קידום יוזמות חינוכיות ומחקריות ותמיכה בקהילה הגלובלית של האוניברסיטה. עם נשיאי הכבוד הקודמים של האוניברסיטה נמנים האסטרונאוט אדווין “באז” אלדרין (Aldrin), האדם השני שדרך על הירח; סופר המדע הבדיוני ארתור סי קלארק (Clarke); ז’אן ז’ק דורדן (Dordain) שהיה ראש סוכנות החלל האירופית; והאסטרופיזיקאית הידועה פסקל ארנפרוינד (Ehrenfreund).

“פנו אליי לפני כמה חודשים לשאול אם אהיה מעוניין בתפקיד, קראתי את כל החומר על תוכניות הלימוד האקדמי, על קורסי המנהלים לתחום החלל ועל קורסי ההתמחות המרוכזים, והרגשתי שאני יכול לתרום שם ולהשתתף בהתוויית המדיניות של המוסד בשנים הבאות”, אמר סטיבה לאתר מכון דוידסון. “התראיינתי הרבה לפני שהוחלט על המינוי, דיברתי עם חברי ההנהלה הפעילה של האוניברסיטה ועם אנשים שמעורים בתחום, והמינוי אושר פה אחד. אני מאמין שזו לא החלטה פשוטה בימים שבהם ישראל נאבקת על תדמיתה בעולם – לאשר מינוי של ישראלי לתפקיד כזה. וזה רק מדגיש שתחום החלל ממשיך לחבר בין מדינות, גם כשפוליטיקה מרחיקה ביניהן”.

נשיא הכבוד הוא תפקיד התנדבותי, והוא מאפשר לאוחז בו להשתתף בקביעת האסטרטגיה של האוניברסיטה. “המטרות החשובות ביותר הן הן הרחבת החשיפה של תחום החלל לקהלים נוספים, העמקת הפיתוח הבינלאומי והקשרים הבינלאומיים, העמקת הקשרים בין ממשלות למגזר הפרטי, והצבת האקדמיה בחזית העשייה. חשוב לי גם לפתוח את תחום החלל לא רק למדעים והנדסה אלא גם למדעי הרוח, לאמנות ולתחומים נספים”, ציין סטיבה. “לישראל יש קשר טוב עם אוניברסיטת החלל, יש בארץ כ-150 בוגרים שלה, רובם הגדול נשאר בתחום החלל, וזו חשיפה מצוינת של היכולות של ישראל במגזר הפרטי ובמגזר הממשלתי”.

סטיבה, שטס כאסטרונאוט פרטי ב-2022 במשימה הראשונה של חברת אקסיום, הבונה תחנת חלל מסחרית, הוא האסטרונאוט הפרטי הראשון שנבחר לתפקיד בכיר באוניברסיטת החלל. “אני מסכים שהבחירה באסטרונאוט פרטי היא מסר משמעותי. אנשים מרגישים את השינוי שמתרחש בתחום החלל”, הוא אמר. “אם ניקח לדוגמה את משימת AX-4, שהסתיימה לאחרונה, האסטרונאוטים שלה עשו בתחנת החלל המון ניסויים, עבודה שהצוות הקבוע לא מצליח לעשות בגלל הנטל הגדל והולך של התחזוקה השוטפת של התחנה”.

כאסטרונאוט פרטי, סטיבה טס לחלל במימון עצמי, ועל פי הדיווחים שילם לאקסיום כ-50 מיליון דולר על ההשתתפות במשימה. ואולם, את זמנו בחלל הוא תרם למשימה ציבורית, שקיבלה את השם רקיע. תכניה, שנבחרו בעזרת קרן רמון, כללו עשרות ניסויים מדעיים – הרבה יותר ממה שהיה מקובל אז לאסטרונאוט יחיד – וגם פעילויות בתחום החינוך והאמנות. בהמשך “משימת רקיע” הפכה לחברה לתועלת הציבור, וסטיבה שרשמית מוגדר “דירקטור” בחברה, ממשיך להיות גורם מוביל בפעילותה.

“אנו עושים פעילויות רבות לקדם את תחום החלל, וליצור שיתופי פעולה בינלאומיים עם הדברים שקורים בארץ, כמו ליווי של משימות חלל וקידום שיגור של ניסויים ישראלים לחלל”, הוא הדגיש. “אנו גם מנסים להביא לשיגור של אסטרונאוט ישראלי נוסף – או אסטרונאוטית. אנו מרחיבים את הפעילות של פורום החלל הישראלי שאנו מובילים, מפעילים מועדוני סטודנטים בנושאי חלל יחד עם סוכנות החלל הישראלית, ופועלים לקידום החינוך לחלל עם קרן רמון”.

“איתן סטיבה מביא עמו לתפקיד שילוב יוצא דופן של ניסיון, חזון ותשוקה לחקר החלל, שעולה בקנה אחד באופן מושלם עם ערכיה של אוניברסיטת החלל הבינלאומית”, אמר נשיא האוניברסיטה, ג’ון ונסבין (Wensveen). “לכבוד הוא לנו לקבל אותו לתפקיד המנהיגותי הזה”.

כנשיא הכבוד של אוניברסיטת החלל, סטיבה, בן 67, עדיין לא ויתר על החלום לשוב לשם בעצמו. “אם הייתה לי הזדמנות – הייתי טס מחר”, הוא מסכם. “אבל יהיה טוב שעוד מישהו מישראל יזכה לחוות את זה”.

השכן הסודי של ביטלג’וס

הכוכב ביטלג’וס הוא אחד הכוכבים הבהירים ביותר בשמי הלילה, ומכיוון שאפשר לראותו בקלות גם בלי עזרים אופטיים, הוא מוכר לאנושות כבר אלפי שנים. הכוכב הזה הוא על-ענק אדום שהתנפח לממדים עצומים לאחר שהתיך להליום את כל המימן בליבה שלו. גם השמש שלנו צפויה לעבור תהליך דומה עוד כמה מיליארדי שנים, וביטלג’וס כיום הוא בגדול של כל החלק הפנימי של מערכת השמש שלנו, עד מעבר למסלולו של מאדים. מכיוון שהוא כוכב מוכר מאוד, הוא גם עורר את תשומת לבם של אסטרונומים במרוצת הדורות, וכבל לפני יותר מאלף שנים הבחינו כמה מהם בתופעה שלא ידעו להסבירה: הבהירות שלו פוחתת ועולה בחזרה במחזוריות של שש שנים.

המחזוריות הזו לא קשורה לירידה חדה באורו של הכוכב שזוהתה לפני כחמש שנים, ועוררה חשד – או תקווה – שהוא עומד להתפוצץ בסופרנובה. לאחר מכן התברר כי כנראה מדובר בחומר שנפלט ממנו והתעבה סביבו לגרגירי אבק שעמעמו את אותו.

המחזוריות הקבועה העלתה אצל חוקרים את ההשערה כי ביטלג’וס הוא למעשה חלק ממערכת כפולה, שבה שני כוכבים סובבים זה את זה. ואולם, תצפיות בטלסקופ החלל האבל ובטלסקופ הרנטגן צ’נדרה (Chandra) לא מצאו כוכב נוסף סמוך לביטלג’וס.

חוסר הממצאים לא ריפה את ידיו של האסטרופיזיקאי סטיב האוול (Howell) ממרכז איימס (Ames) של סוכנות החלל האמריקאית. הוא וצוותו השתמשו בטלסקופ ג’מיני הצפוני בהוואי כדי לחפש אחר הכוכב השני המסתורי. בטלסקופ הזה מותקן מכשיר המאפשר צילום בחשיפות קצרות מאוד, שמפחיתות את השפעת עיוותי האור של האטמוספרה. השילוב של הטכניקה הזו עם ההפרדה הזוויתית הגבוהה של הטלסקופ, איפשרו להאוול ועמיתיו לצלם בפעם הראשונה את השותף של ביטלג’וס, וגם לחקור את מאפייניו.

החוקרים הגיעו למסקנה כי השותף הוא כוכב חם, כחול-לבן, בעל מסה גדולה פי 1.5 מהשמש שלנו, והוא מקיף את ביטלג’וס ממרחק זעיר יחסית של כ-600 מיליון קילומטרים בלבד – הכוכב הקרוב ביותר שנצפה לענק אדום. אף על פי ששני הכוכבים הם בערך באותו גיל, כעשרה מיליון שנים בלבד, החוקרים מעריכים כי בעוד ביטלג’וס כבר נמצא בסוף חייו, השותף שלו נמצא רק בראשיתם, וטרם התחיל להתיך את המימן שלו. עם זאת, ייתכן שהוא גם לא יזכה לאריכות ימים, הבדלי המסה ביניהם עלולים לגרום לכך שביטלג’וס יקרע לגזרים את שותפו ויבלע אותו, אולי כבר ב-10,000 השנים הקרובות. מי שאין לו סבלנות לחכות עד אז, יכול במקום זאת לחכות כשנתיים: לדברי החוקרים בנובמבר 2027 שני הכוכבים ייראו בהפרדה המרבית מהזווית שלנו, ויהיה אפשר לצלם תמונות טובות יותר של השותף הלא מוכר.

“מאמרים קודמים שחזו כי יש לביטלג’וס שותף העריכו שאי אפשר יהיה לצלם אותו”, אמר האוול. “התיעוד נעשה ממש בקצה גבול היכולת של הטלסקופ, וזה הצליח. זה פותח את הדלת להישגים תצפיתיים נוספים מהסוג הזה”.

האירופים עולים על טילים

סוכנות החלל האירופית בחרה חמש חברות המפתחות טילי שיגור להתקדם לשלב הבא בתוכנית שנועדה להקנות לגופים אירופיים עצמאות רבה יותר בשיגור מטענים קטנים ובינוניים לחלל. כל אחת מהחברות תוכל לקבל מענקים בסכום של כמעט 200 מיליון דולר בשלוש השנים הבאות, לפיתוח טילי השיגור שלהן ולאספקת שירותי שיגור עבור הסוכנות האירופית. החברות שנבחרו הן שתי חברות גרמניות, Isar Aerospace ו-Rocket Factory Augsburg או בקיצור RFA, ולצידן חברת Maiaspace מצרפת, PLD Space מספרד ו-Orbital Express Launch מבריטניה, המכונה Orbex.

שתי החברות הגרמניות כבר הגיעו לכן השיגור, אך לא לחלל. טיל של איסר התרסק חצי דקה לאחר שיגור הבכורה שלו במרץ השנה, וטיל של חברת RFA התפוצץ באוגוסט 2024 בניסוי הנעה סטטית. חברת PLD שיגרה טיל לטיסה תת-מסלולית כבר ב-2023.

בסוכנות החלל האירופית מקווים כי התוכנית תסייע לחברות אירופיות להתחרות על נתח שוק שכיום נמצא בעיקר בשליטת חברות אמריקאיות, והוא גדל ומתפתח גם בסין.

מצנח המאדים של רוזלינד

סוכנות החלל האירופית בחנה בהצלחה את המצנחים שאמורים להנחית את רכב המחקר האירופי על מאדים בעוד כשלוש שנים. בניסוי שבוצע בצפון שוודיה הועלה מטען דמה לגובה כ-30 קילומטרים בעזרת בלון הליום, והוטל משם. תחילה נפתח המצנח הראשון, שקוטרו 15 מטרים, ובהמשך המצנח הראשי, שקוטרו 35 מטרים. המצנח ארוג מיותר מ-800 מטרים רבועים של בד, והאורך הכולל של המיתרים המחזיקים את המטען שלו הוא יותר מארבעה קילומטרים. זה צפוי להיות המצנח הגדול ביותר שיפעל על מאדים, או בכל מקום אחר.  

צפיפות האטמוספרה של מאדים היא רק כ-1.5 אחוז מזו של כדור הארץ, אבל בניסוי שולבו כמה גורמים שמסייעים להדמות את הנחיתה על מאדים, בהם מהירות גבוהה של רכב הדמה, לאחר נפילה חופשית ממושכת יחסית, ופיתחת המצנחים בסטרטוספרה, שבה האוויר דליל מאוד.  

רכב המאדים רוזלינד פרנקלין (Franklin), שנקרא על שם המדענית הבריטית היהודייה שסייעה לפענח את מבנה ה-DNA, מיועד לחפש סימני חיים קדומים על כוכב הלכת האדום. פיתוחו נמשך יותר מעשור, וסבל מעיכובים רבים. המשימה פותחה בשיתוף רוסיה, ונועדה לשיגור בטיל רוסי ב-2020. היא נדחתה מסיבות טכניות, ולאחר מכן ביטלה הסוכנות האירופית את שיתוף הפעולה עם רוסיה בעקבות פלישתה לאוקראינה ב-2022. הרכב המוכן הועבר לאחסון, ובשנה שעברה זכה תאגיד החלל תאלס אלניה (Thales Alenia) במכרז של הסוכנות האירופית להכשרה מחדש של רכב המאדים ושאר מרכיבי המשימה.

כעת תלוי גורל משימת המאדים האירופית בהחלטות שיתקבלו בוושינגטון. סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס”א, הצטרפה לתוכנית והסכימה לממן את עלות השיגור, מאות מיליוני דולרים. לפני כמה חודשים הודיעה הממשל על קיצוץ נרחב בתקציבה של הסוכנות, ובכלל זה ביטול משימות מדעיות. ואולם, בשבוע שעבר פסלה ועדת ההקצבות של הסנאט חלקים מהקיצוץ הצפוי, כך שעדיין יכול להיות שארצות הברית תממן את המשימה, והרכב האירופי סוף סוף יזכה לנסוע על מאדים.