המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 6/12/2025

מה חדש?

• הראייה המסתלסלת של הזיקיות
• מתי התרחשה הנשיקה הראשונה?
• לשגר חלליות בלי טילים
• כלב? זאב!
• קעקוע של חיסון

הראייה המסתלסלת של הזיקיות

זיקיות מפורסמות ביכולתן להניע כל עין בנפרד ולראות כמעט לכל כיוון. כעת הצליחו חוקרים לתעד לראשונה את המבנה יוצא הדופן של עצב הראייה שלהן.

החוקרים ניתחו סריקות CT של מוחם של יותר מ־30 מיני נחשים ולטאות, ובהם שלושה מיני זיקיות, ויצרו מיפוי תלת-ממדי מלא של עצבי הראייה. בעבר לא יכולנו לצפות בהם בשלמותם, משום שבזמן ניתוח העצבים נחתכו. כעת, טכנולוגיות דימות מתקדמות שינו את המצב. מהמחקר עלה כי לשלושת מיני הזיקיות יש עצב ראייה ארוך ומסולסל יותר מכל שאר הלטאות שנבדקו. החוקרים משערים שהמבנה הזה מאפשר לעיניים לנוע בזוויות רחבות ובכיוונים מנוגדים.

תנועת הצוואר של הזיקיות מוגבלת, ולדעת החוקרים העצבים מפצים על כך על ידי הגדלת חופש התנועה של העין. “אפשר להשוות את זה לטלפונים קוויים”, אמר חואן דאזה (Daza), ממובילי המחקר. “סלסלו את הכבל כדי שאנשים יוכלו ללכת רחוק יותר עם השפופרת. זה מה שהזיקיות עושות: הן מגדילות את טווח התנועה של העין בעזרת מבנה מסולסל”. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית).

אלכס אברוטין

מתי התרחשה הנשיקה הראשונה?

חוקרים שביקשו להתחקות אחרי המקורות האבולוציוניים של נשיקה מפה לפה סקרו מחקרים ותצפיות על קופי אדם וקופים כדי למצוא אילו מינים מתנשקים ואילו לא, וגילו שנשיקות תועדו כמעט אצל כל קופי האדם הגדולים. לכן סביר מאוד  שהתנהגות זו אפיינה גם את האב הקדמון המשותף, שממנו התפתחו המינים האלה. אותו אב קדמון חי לפני 17 עד 21 מיליון שנים, וכבר אז, כך נראה, היו נשיקות. החוקרים מציינים שההתנהגות  הזו הייתה קיימת, בסבירות גבוהה, גם אצל צאצאים של אותו אב קדמון שכבר נכחדו, כמו הניאנדרטלים – שכנראה התנשקו אלה עם אלה, ואולי גם עם אבות-אבותינו.

המחקר לא יכול לענות על השאלה למה בעלי חיים ובני אדם מתנשקים – איזה יתרון אבולוציוני ההתנהגות הזו מקנה. אבל הוא מספק רמזים לשאלה איך היא התפתחה במהלך האבולוציה. החוקרים מצאו שהתנשקויות נפוצות יותר אצל מינים שבהם האם לועסת מזון ומעבירה אותו אל הצאצא שלה, מפה לפה. ייתכן שמההתנהגות הזו צמחה צורה אחרת של הצמדת פה לפה: הנשיקה. לכתבה באתר.

יונת אשחר

לשגר חלליות בלי טילים

החברה הישראלית Moonshot Space גייסה כ־12 מיליון דולר כדי לפתח מערכת שיגור לחלל באמצעות האצה חשמלית. לדבריהם, המערכת תאפשר לשגר מטענים בתדירות גבוהה ובעלות נמוכה יותר מאשר שיגור בטילים. עם זאת, מכיוון שעל המטענים פועלים כוחות חזקים מאוד, היא מתאימה רק לשיגור של מטענים עמידים כמו מים, דלק או חומרי בנייה, ולא בני אדם או ציוד אלקטרוני רגיש. החברה, שהקימו יוצאי תעשיות ביטחוניות וטכנולוגיות, מפתחת בקיסריה אבטיפוס שיוכל להאיץ קפסולות קטנות למהירות של 7,200 קמ”ש, ובמקביל מתכננת הקמת מתקן בגודל מלא בחו”ל, שיוכל להאיץ קפסולות של מאות קילוגרמים למהירות של כ-29,000 קמ”ש, הדרושה כדי להיכנס למסלול סביב כדור הארץ. לכתבה באתר.

 איתי נבו

כלב? זאב!

חוקרים מארצות הברית רצו לבדוק עד כמה נפוצה רביית כלאיים בין כלבים לזאבים. הם בדקו את החומר התורשתי של 2,693 זאבים וכלבים ממינים שונים, כולל שרידים מאובנים בני עשרות אלפי שנים, וחיפשו DNA זאבי שלא הגיע מהזאבים שהיו אבות אבותיהם של הכלבים, אלא מרביית כלאיים מאוחרת יותר.

הממצאים הראו שכמעט לשני שלישים מגזעי הכלבים יש כמות קטנה של DNA זאבי כזה. פירושו של דבר הוא שאבותיהם של אותם כלבים התרבו עם זאבים הרבה אחרי שבויתו, כנראה במהלך אלף הדורות האחרונים. ככלל, לכלבים גדולים היה יותר DNA זאבי, ובראש הרשימה ניצבו גזעים כמו מסטיף ואקבש. עם זאת,  אצל כלבי סן ברנרד לא נמצא DNA זאבי כלל, ואילו אצל כלבי צ’יוואווה, הידועים בגודלם הזעיר, דווקא כן. החוקרים משערים שהגנים הזאביים סייעו לכלבים להסתגל לסביבות מגוונות ולתפקידים שונים. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למחקר (באנגלית). 

יעל גרופר

קעקוע של חיסון

חוקרים ביקשו לבחון איך הדיו של כתובות קעקע משפיע על מערכת החיסון לאורך זמן. לשם כך הם קעקעו כתמי דיו מסחרי בצבעי אדום, ירוק או שחור על כף רגלם של עכברים. לאחר מכן עקבו במשך חודשיים אחרי הניקוז של חלקיקי הדיו דרך מערכת הלימפה.

נמצא שהמקרופאגים, תאים של מערכת חיסון שתפקידם לבלוע ולנטרל גופים זרים שחדרו לגוף, בולעים את חלקיקי הדיו ומובילים אותם לקשרי הלימפה הסמוכים. שם הם מצטברים ומחוללים תגובה דלקתית ממושכת. קשרי הלימפה הללו גם הגיבו אחרת לחיסונים שקיבלו העכברים: בתגובה לחיסון קורונה נצפתה אצלם ירידה בייצור הנוגדנים, אך חיסון השפעת דווקא עורר בהם תגובה חיסונית משופרת. כמו כן, ניסויים בתרביות הראו שריכוזי דיו מסוימים, בעיקר שחור ואדום, הורגים את המקרופאגים.

הממצאים מעלים שאלות בנוגע לקעקוע העור האנושי והשפעתו על פעילות מערכת החיסון. כדי להבין לעומק את ההשפעות ארוכות הטווח של הקעקועים יידרשו ניסויים קליניים איכותיים בבני אדם.

לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית).

אלכס אברוטין