המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 10/1/2026

מה חדש?

• אבחון מוטס ללווייתנים
• תרופה ניסיונית לאלצהיימר
• חידוש נעורים במערכת החיסון
• מתי החלו אבותינו ללכת על שתיים?
• ניטור רעידות אדמה בעזרת כבלי תקשורת תת-ימיים

אבחון מוטס ללווייתנים

לווייתני הבָּלֵנָה השחורה נמצאים בסכנת הכחדה חמורה, אך לחוקרים שמנסים להגן עליהם יש בעיה: קשה להתקרב אליהם. בלית ברירה הם בוחנים נתונים חיצוניים כמו גודל, פצעים וטפילים על העור.

מקור מידע אחר הוא המיקרוביום – אוכלוסיית החיידקים החיים בגופם, שעשויים להעיד על מצבם הבריאותי. לאחרונה הצליחו חוקרים לאסוף דגימות מיקרוביום של 85 לווייתנים בעזרת רחפן נושא צלחת פטרי, שחדר אל רסס הטיפות שהם פולטים כשהם עולים על פני המים אחרי צלילה. הצלבה עם מידע נוסף על בריאות הפרטים הללו הראתה שקיים קשר בין סוג החיידקים שנמצאו לבין מצבו הבריאותי של כל לווייתן. אצל אלה שנראו רזים ופצועים נמצאו חיידקים שפוגעים ביונקים, ואילו לבריאים היו חיידקים שחיים בסביבות עשירות בשומנים.

החוקרים מקווים להשתמש בשיטה הזאת כדי לבדוק את מצבם של לווייתנים רבים ולשמור על בריאותם של הענקים העדינים שבאוקיינוסים.    

לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית).

אורי ברמן

תרופה ניסיונית לאלצהיימר

מחלת אלצהיימר, שפוגעת בזיכרון ובחשיבה, נפוצה מאוד בזיקנה, אך המנגנונים המביאים להתפתחותה אינם ברורים.

במחקר חדש התגלה שעם הגיל חלה עלייה ניכרת ברמתם של חומרים בדם שמצביעים על נזק שנגרם לתאי המוח או על מותם. החוקרים שיערו שהרמה הגבוהה עשויה להיות קשורה להתפתחותה של מחלת אלצהיימר. בהתאם לכך הם ניסו לתת לחולי אלצהיימר תרופה בשם GM-CSF, שמשמשת כבר שנים לטיפול בחולי סרטן. התרופה ממריצה רכיבים של מערכת החיסון ונמצא בעבר שהיא מורידה את הרמה בדם של אותם חומרים שמסמנים מוות של תאי מוח. בעקבות מתן התרופה חלה ירידה של 40 אחוז ברמתם של החומרים הללו בדם המטופלים, והם השתפרו בביצוע של מבחן שכלל מטלה קוגניטיבית. 

מדובר רק בממצא התחלתי, שצריך לאשר במחקרים גדולים יותר. עם זאת, ייתכן בהחלט שבעתיד ייעשה שימוש ב-GM-CSF לטיפול באלצהיימר ושהבנת הקשר בין רמתם של חלבונים מסוימים בדם לתסמיני המחלה תוביל לפיתוחים נוספים. 

לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית).

טל פישר

חידוש נעורים במערכת החיסון

עם ההזדקנות מערכת החיסון נחלשת, מה שבא לידי ביטוי בעלייה במחלות שהיא כבר לא מצליחה להתמודד איתן. כעת, חוקרים מהמכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT) גילו מנגנון שבו חיסוני RNA מסייעים למערכת החיסון להתמודד גם עם מחלות שלא קשורות לחיסון עצמו. הם התמקדו בבלוטת התימוס, שם מיוצרים תאי T שאחראים להרג תאים סרטניים ותאים שנדבקו בנגיפים, וזיהו שלושה קולטנים שאחראים על הפעילות התקינה שלה שכמותם יורדת בעכברים זקנים. 

החוקרים הזריקו לעכברים זקנים מולקולות RNA שליח שמכילות הוראות ליצירת החלבונים שמפעילים את שלושת הקולטנים, ואכן, אצל העכברים שעברו את הטיפול נצפתה עלייה בכמות תאי ה-T, ותכונותיהם דמו יותר לאלו של עכברים צעירים. נוסף על כך, אצל העכברים התרחשה תגובה חיסונית טובה יותר לחיסון, נמצאה עלייה בכמות של סוגי תאים אחרים של מערכת החיסון, ונראה שהטיפול גם שיפר את ההישרדות שלהם לאחר שחלו בשני סוגים של סרטן. התוצאות מעודדות, אך השפעת הטיפול זמנית בלבד, ונדרשים ניסויים נוספים כדי לגלות אם הוא יועיל גם לבני אדם. לכתבה באתר.

גל חיימוביץ’

מתי החלו אבותינו ללכת על שתיים?

מזמן. ממצאים מעשרות השנים האחרונות הראו שההליכה הזקופה התפתחה זמן קצר למדי לאחר שהשושלות של בני האדם ושל השימפנזים נפרדו, לפני כ-6 עד 8 מיליוני שנים. כמה קצר? התשובה לכך עשויה להגיע ממאובן בן כשבעה מיליון שנים, מצ’אד שבאפריקה. 

המאובן, סהלאנתרופוס צ’אדנסיס (Sahelanthropus tchadensis), כולל חלק מגולגולת, עצם לסת, שיניים, וגם עצם ירך ושתי עצמות גומד. חוקרים שונים בחנו את עצמות הירך והגומד, והגיעו למסקנות הפוכות. חלקם חושבים שהעצמות מעידות שסהלאנתרופוס הלך לפחות חלק מהזמן על שתיים, ואחרים טוענים שהן מצביעות דווקא על הליכה על ארבע. 

במאמר חדש חשפו החוקרים מאפיין של עצם הירך שלא נבחן עד כה: בליטה קטנה בחלקה העליון. אל הבליטה הזו נקשרת רצועת הכסל והירך, שמקשרת בין הירך והאגן ומייצבת את העמידה הזקופה בהליכה על שתיים. עד כה הבליטה הזו התגלתה רק אצל הולכי על שתיים, והימצאותה אצל סהלאנתרופוס מחזקת מאוד את ההשערה שגם הוא הלך כך. אם החוקרים צודקים, ההליכה הזקופה החלה כבר לפני שבעה מיליון שנים. לכתבה באתר.

יונת אשחר

ניטור רעידות אדמה בעזרת כבלי תקשורת תת-ימיים

פריסת תחנות למדידת רעידות אדמה היא משימה יקרה ומורכבת, במיוחד בקרקעית האוקיינוס. כתוצאה מכך, אפילו כיום חלקים גדולים של כדור הארץ כמעט שאינם מנוטרים. מחקר חדש, שטרם עבר ביקורת עמיתים, מציע דרך לצמצם את הפער הזה: שימוש בכבלי תקשורת שכבר פרוסים במעמקי האוקיינוסים כדי לתעד רעידות אדמה.

כבלי תקשורת מודרניים עשויים מסיבים אופטיים – סיבי זכוכית דקים שמעבירים מידע באמצעות הבזקי אור בסיב. כשקרקעית הים נעה, הכבל נמתח ומתכווץ במידה זעירה, והשינויים הללו משפיעים על העברת האור. את העיוותים הזעירים הללו מודדים במקטעים של מאה מטר לאורך הכבל, שאורכו אלפי קילומטרים ומקבלים עשרות אלפי נקודות מדידה ששקולות לתחנות סיסמיות.

במחקר בדקו כבל שמחבר בין הוואי לקליפורניה, והוא זיהה אירועים רבים. בין השאר זוהתה רעידת אדמה עזה שאירעה בקמצ’טקה בסוף יולי, וצונאמי שבא בעקבותיה. החוקרים מציינים כי המידע כבר קיים ברשתות הסיבים, ובעזרת כלים ייעודיים להפקתו נותר רק לנתח אותו.

למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית). 

שקד אנגלברג