לקחים מאוקראינה: מלחמה, רעב וסוכרת

המין האנושי שרד תקופות רעב קשות לאורך ההיסטוריה, אך שילם עליהם מחיר כבד, בדמות מחלות, סבל ומוות. בארגון הבריאות העולמי מעריכים כי אפילו כיום למעלה מ-800 מיליון איש ברחבי העולם סובלים מרעב, ורבים מהם יישאו את סימניו על גופם למשך שארית חייהם.

עם זאת, יכולתנו לחקור לעומק את התופעות הגופניות הנלוות לרעב היא מוגבלת, שכן משיקולים מוסריים אי אפשר לעשות ניסויים מבוקרים שמשתתפיהם ייאלצו להרעיב את עצמם. על כן המידע המהימן שיש ברשותנו על ההשפעות ארוכות הטווח של מצבי רעב מבוסס על מעט מאוד מחקרים, שרק בודדים מביניהם היו ניסויים התערבותיים שיכולים ללמד על סיבתיות.

שאר המחקרים בתחום התבססו על תצפיות, בזמן אמת או בדיעבד, על קבוצות של אנשים שהורעבו בנסיבות שונות – למשל ניצולי מחנות ריכוז, שבויי מלחמה ושובתי רעב. פה ושם יש גם “מחקרים טבעיים”, שמבוססים על מצבים שבהם נסיבות החיים כופות על אנשים מציאות דמוית מערך ניסויי, ששיקולים אתיים ומוסריים לא היו מאפשרים ליצור אותו באופן יזום. קיימים למשל מחקרים שבחנו בדיעבד את בריאותם של שורדי ספינות טרופות, שנאלצו לשרוד ימים ארוכים כמעט ללא מזון, והשוו אותם לאנשים בעל אורח חיים דומה שלא חוו מחסור כזה.

ההשפעות המיידיות של רעב ידועות היטב, ביניהן עלייה ניכרת בתמותה בהשוואה לקצב התמותה הרגיל (תמותה עודפת). בטווח היותר רחוק נמצא למשל שאנשים שסבלו מרעב בצעירותם נטו יותר מאחרים לסבול מבעיות בתפקוד הכליות בבגרותם. לעומת זאת, עד כה לא נמצאו ראיות עקביות לעלייה בשיעור הלוקים במחלות לב וכלי דם או בסוכרת בבגרות אצל מי שסבלו ממחסור קיצוני במזון בשלבים המוקדמים מאוד של חייהם. מחקר בינלאומי חזר כעת עשרות שנים אחורה, כדי לברר מחדש את ההשלכות האפשריות של רעב במהלך ההיריון על התפתחות סוכרת בהמשך החיים.

הרעב הגדול באוקראינה

בשנים 1932/3 הפעילה ברית המועצות מדיניות מכוונת והרסנית של קולקטיביזציה של החקלאות באזורים החקלאיים הפורים ביותר, ובראשם אוקראינה. במסגרת המדיניות הזאת החרים הממשל הקומוניסטי את רוב התוצרת החקלאית של האיכרים והותיר להם מנות מזון מצומצמות שלא הספיקו למחיה. התוצאה הייתה רעב כבד באזורים הכפריים של אוקראינה, שהוביל למותם של מיליוני אנשים. מספרם המדויק אינו ידוע.

החוקרים אספו נתונים על יותר מעשרה מיליון ילדים שנולדו באוקראינה בין 1930 ל-1938, כלומר קצת לפני תחילת הרעב הגדול ועוד כמה שנים אחריו. הילודים מוינו לארבע קבוצות, שנקבעו לפי חומרת הרעב ששרר במקום היוולדם – החל באזורים שלא סבלו מהרעבה כלל וכלה באלה ששיעורי התמותה העודפת בהם העידו על רעב קיצוני. את הנתונים האלה הצליבו עם מידע מהעשור הראשון של האלף הנוכחי, על כ-120 אלף חולי סוכרת מסוג 2 – מחלה שמתאפיינת בקושי של תאי הגוף לספוג סוכרים מהדם.

החוקרים מצאו כי אנשים שסבלו מרעב בראשית חייהם, בכל דרגה שהיא, נמצאו בסיכון גבוה יותר לחלות בסוכרת לעומת מי שלא סבלו מרעב באותן שנים. יתר על כן, ככל שהרעב היה חמור יותר, הסיכון לסוכרת בהמשך החיים עלה אף הוא, עד כדי כך שאנשים שנולדו באזורים שבהם שרר הרעב החמור ביותר נמצאו בסיכון גבוה פי כמעט 2.5 מהלא-מורעבים לפתח סוכרת בבגרותם.

הנתונים האלה נוגעים לכל מי שנולדו סמוך לתקופת הרעב הגדול באוקראינה. אבל האם גם גילו של הילד בזמן הרעב משפיע על הסיכון לחלות בסוכרת בהמשך חייו? כדי לבדוק את זה ערכו החוקרים ניתוח סטטיסטי נוסף (ניתוח רגישות) שבו הצליבו בין שנת הלידה לבין שיא תקופת הרעב. נמצא כי רק מי שהיו עוברים בשליש הראשון של ההיריון כשהרעב הגיע לשיאו הראו עלייה חדה בסיכון ללקות בסוכרת בהמשך חייהם. אצל תינוקות שנולדו קודם לכן, או עוברים בשלב מאוחר יותר של ההיריון, לא נצפתה עלייה דומה. מכאן נראה שאכן מדובר בתקופה רגישה במיוחד מבחינה ביולוגית.

מה פשר הקשר?

אף שהמחקר אכן מצא כי קיים קשר בין רעב להתפתחות סוכרת בהמשך החיים, אין די בממצאיו כדי להוכיח סיבתיות, כלומר שהרעב בזמן ההתפתחות העוברית הוא אכן הגורם להתפתחות המחלה, ושאין גורם בלתי תלוי אחר שקושר ביניהם. ראשית, אף שמדובר במדגם גדול, הוא מוגבל מבחינה גיאוגרפית – דפוסי תזונה עשויים להשתנות משמעותית ממקום למקום וממדינה למדינה, כך שייתכן שבאזורים אחרים בעולם יהיו לתקופות של רעב השלכות אחרות על בריאות השורדים.

בנוסף, בחירתם של החוקרים להעריך את חומרת הרעב על פי שיעורי התמותה העודפת אינה מובנת מאליה. ייתכן שאפשר להסביר לפחות חלק משמעותי מהתמותה העודפת על ידי גורמים אחרים, שקשורים לרעב בעקיפין או שאינם קשורים אליו כלל – למשל התפשטות של מחלות מידבקות, היגיינה ירודה או מחסור באספקה רפואית. כל אחד מאלו יכול היה גם הוא להשפיע על ההתפתחות העוברית. כמו כן, חלק מהמאפיינים החברתיים-כלכליים של תושבי המחוזות שנבדקו היו עשויים להשתנות בצורה דרמטית במשך השנים, למשל בעקבות הגירה, וגם לכך יש השפעה אפשרית על סיכונים לסוכרת. ולבסוף, מאחר שידוע כי התפתחות סוכרת מסוג 2 מושפעת מאוד מהשמנה, העובדה שהמחקר לא בחן באופן פרטני נתונים על המשקל ואורח החיים של הנבדקים מאבדת נתון חשוב ומשמעותי. 

למרות המגבלות הללו יש סיבות טובות לחשוב שהקשר אכן סיבתי. ההרעבה של תושבי האזורים הכפריים באוקראינה הייתה פתאומית ונבעה ממקור חיצוני, כך שאפשר לראות במצב סוג של ניסוי טבעי. גם העובדה שההשפעה הופיעה רק אצל מי שסבלו מרעב בתחילת ההיריון, וניכרה במיוחד באזורים שבהם הרעב היה חמור, כלומר היא הייתה תלויה בתזמון ובמינון, מחזקת את הסבירות שמדובר בקשר אמיתי ולא בצירוף מקרים.

המחקר פותח כיוון מחקרי חדש שעשוי להצביע על ההשלכות שיש למחסור בחומרי מזון מסוימים בשלבי חיים קריטיים להתפרצות של מחלות הקשורות לחילוף החומרים, כגון סוכרת, במהלך הבגרות. קשר כזה עשוי להסביר מדוע נמצא כי גם צריכה של מזון אולטרה-מעובד קשורה לעלייה בסיכון לחלות בסוכרת בהמשך החיים, ואילו תזונה בריאה ומגוונת מפחיתה את הסיכון לסוכרת גם אצל אנשים עם משקל עודף. זיהוי החומרים הספציפיים המעורבים בתהליך עשוי להוביל לפיתוח טיפול מניעתי לנשים הרות, שיסייע להגן על ילדיהן מהתפתחות של סוכרת בבגרותם.

בנוסף, החוקרים מעלים את האפשרות שהקשר שנמצא נובע משרידות בררנית של עוברים בתקופות רעב. כלומר ייתכן שקיים מנגנון כלשהו שמסייע לעוברים לשרוד בתקופות של מצוקה הנובעת מרעב, ואותו מנגנון גם מעלה את הסבירות לחלות סוכרת בהמשך החיים.