להרגיש כמו דג מחוץ למים

במאה העשרים, הדעה הרווחת הייתה שדגים לא חשים כאב. המוח של הדג פשוט יותר ממוח היונקים, וחסרים בו אזורים שאחראים אצלנו ואצל יונקים אחרים על עיבוד מידע שקשור גם לכאב. ב-2003 התגלו קולטני כאב אצל דגים, ואף על פי שהמוח של הדגים פשוט יותר, נמצא שהם מגיבים לכאב כמו בני אדם. כשהדג חש כאב, למשל הלם חשמלי או זריקה, הנשימה שלו מואצת, ואחרי החוויה הכואבת הוא מחכך את האזור הפגוע ומשנה את מהירות השחייה שלו – לפעמים מאיץ, לפעמים מאט. הוא נמנע במשך שעות עד ימים מלהגיע לסביבה שבה הוא חווה את הכאב, מה שמצביע על כך שזו לא רק תגובה ראשונית אלא למידה שמשפיעה על התנהגותו לטווח ארוך. אם נותנים לו משככי כאבים, למשל אספירין ומורפין, ההתנהגות שלו מעידה על הפחתה של הכאב והוא חוזר מהר יותר לסביבה שבה הוא חווה את הכאב. המסקנה היא, שיש דמיון בין חווית הכאב של הדגים לבין חווית הכאב שלנו.

להוציא דג מהמים

תעשיית הדייג דגה כטריליון דגים בשנה. השיטה הנפוצה והקלה ביותר להרוג דג היא להוציא אותו מהמים ולחכות שימות מחנק. הזימים של הדג אחראים לסילוק פחמן דו-חמצני וקליטת חמצן. מחוץ למים הם נדבקים זה לזה, לא יכולים להמשיך להחליף גזים עם הסביבה וכך פחמן דו-חמצני מצטבר בדם ולאחר מכן במוח של הדג. הדג משתנק בניסיון להכניס חמצן לדם. העלייה בשיעור הפחמן הדו-חמצני בגופו מעלה את חומציות הדם, מה שגורם לכאב נוסף, ולבסוף, כשרמת החומציות במוח עולה, הדג מאבד את ההכרה. אין הוכחה חד-משמעית לכך שכשהדג נשלף מהמים מופעלים אצלו קולטני כאב, אבל יש עלייה ברמת ההורמון קורטיזול, שמופרש במצבי לחץ ומצוקה, והדג מתעוות ומתפתל במה שנראה כניסיון נואש לחזור אל המים. נראה, אם כך, שהדג חווה כאב כשמוציאים אותו מהמים, מעבר לעוויתות אינסטינקטיביות.

לדרג את הכאב

קשה לאמוד סבל של בעלי חיים, אך החוקרים ולדימיר חימנז אלונזו (Alonso) מהמכון לרווחת בעלי החיים (Welfare Footprint Institute) במדינת דלאוור שבארצות הברית וסינתיה שוק-פיים (Schuck-Paim), מנהלת המכון, בחנו במחקר חדש את חוויית הכאב של דגים המוצאים מן המים. הם אף פיתחו לאחרונה שיטה שמשקללת את עוצמת הסבל שהחיה חווה ואת משך הזמן שהיא חווה אותו. אם תהיה אמת מידה אחת לכאב שחשים בעלי חיים כשהם חווים טיפול, נוכל לשפר את הדרך שבה אנחנו מטפלים בחיות, ובכלל זה חיות המשק. מחברי המחקר אמרו לפרסום ב-Science Alert: “הציבור מודע יותר להשפעה של תהליכי ייצור המזון על רווחתן של חיות המשק, והעלייה הזו במודעות משתקפת בניסיונות לסמן מוצרים ולשנות חקיקה ומדיניות כדי לתעדף את רווחת חיות המשק. הממצאים שלנו מספקים את ההערכה הכמותית הראשונה של סבלם של דגים בדרך לצלחת”. 

כדי לאמוד את הסבל שהדגים חווים, החוקרים התמקדו במין טרוטת עין הקשת (Oncorhynchus mykiss). הם התבססו על מאמרים קודמים והעריכו מה השלבים שעובר הדג מהרגע שמוציאים אותו מהמים עד שהוא מאבד את ההכרה. החוקרים קבעו שהדג נחשב חסר הכרה כשבעיניו לא מופיעים רפלקסים והן לא מגיבות לאור. על פי המאמר, הדג עובר ארבעה שלבים: הוא נחשף לאוויר, רמות הפחמן הדו-חמצני וחומציות הדם בגופו עולות, הוא חש תשישות מטבולית ולבסוף הוא מאבד את ההכרה. החוקרים מעריכים שמהרגע שהדג מוצא מהמים ועד לפני איבוד ההכרה, הוא חווה כאב. בחלק מהמחקרים הדגים איבדו הכרה תוך שתי דקות ובחלקם – תוך כ-20 דקות. החוקרים העריכו שעוברות שתי דקות עד 25 דקות מהרגע שמוציאים את הדג מהמים עד שהוא מאבד את ההכרה. אומדני הזמן שונים מאוד זה מזה כי מדובר במחקרים שונים שחקרו דגים בגדלים שונים, בטמפרטורות שונות.

מחיר הכאב

המחקר נותן הערכה ראשונית לחוויית הכאב שהדג עובר בדרכו לצלחת. עם זאת, החוקרים התבססו על מאמרים קודמים ולא ביצעו מחקר ראשוני וישיר בתנאים מבוקרים. האם קולטני הכאב פועלים כשהדג יוצא מהמים? כיצד הטמפרטורה של המים וגודל הדג משפיעים על משך הזמן שהוא חש כאב? יש לחקור את הנושאים האלה כדי להבטיח טיפול מיטבי בדגים שנלכדים. כשנדע כמה זמן נמשך הכאב שלהם וכמה הוא חזק, וכשננגיש את המידע למקבלי ההחלטות, יהיה להם קל יותר לתכנן ולקבוע מדיניות שתצמצם את הסבל של הדגים. יש פתרונות שעשויים להקל על הכאב של הדגים, למשל הלם חשמלי שיוביל לאובדן הכרה לפני שהדג יוצא מהמים או שימוש במשככי כאבים וחומרי הרדמה, אך כדי להחליט אם לאמץ את הפתרונות האלה יידרשו מחקרים נוספים בקנה מידה תעשייתי. בנוסף, הקלה על הכאב של הדגים תעלה כסף, וסביר שהדייגים והיצרנים יגלגלו את העלות הזאת על הצרכן, מה שיעלה את מחיר הדגים.