הקופים שחוטפים תינוקות

באי הקטן חיקרון (Jicarón), השייך לפנמה, חיה קבוצה של קופי קפוצ’ין לבן פנים מתת-המין הפנמי (Cebus capucinus imitator). קופים אלו נוהגים לפצח אגוזים וצדפות בעזרת אבנים, התנהגות שתועדה בעבר בכמה אוכלוסיות של קפוצ’ינים כהים, מהסוג Sapajus, אך לא בקפוצ’ינים לבני פנים. קופי הקפוצ’ין של האי אינם רגילים לנוכחות בני אדם, ולכן אי אפשר לעקוב אחריהם בתצפית ישירה, כמו שנעשה בקבוצות אחרות של קופים. במקום זה, החוקרים הציבו בשטח המחיה שלהם מצלמות רבות, כדי לתעד את התנהגותם וללמוד על השימוש שהם עושים בכלים.

ב-2022 זואי גולדסבורו (Goldsborough), תלמידת מחקר במכון מקס פלנק להתנהגות בעלי חיים בגרמניה, בחנה סרטון שצולם באי, והבחינה במשהו יוצא-דופן. אחד הזכרים הצעירים בקבוצה, בשם ג’וקר, הסתובב כשעל גבו תינוק קטן של קוף ממין אחר. היא זיהתה שמדובר בקוף שאגן, מתת-מין המיוחד לאיי האזור (Alouatta palliata coibensis). “זה היה כל כך מוזר, שהלכתי ישר למשרד של המנחה שלי לשאול אותו מה קורה כאן”, סיפרה גולדסבורו בהודעה לעיתונות. 

המנחה, ברנדן בארט (Barrett), לא ידע מה להשיב. גם הוא לא ראה מעולם התנהגות כזו. החוקרים אספו את הסרטונים שצולמו בערך באותה תקופה, ועברו עליהם ביסודיות. הם גילו עוד ארבעה תינוקות שאגן שג’וקר נשא על גבו. “החלטנו שזו הייתה התנהגות של פרט אחד שמנסה משהו חדש”, אמר בארט, “שזה לא מאוד נדיר אצל קפוצ’ינים. אלו חיות סקרניות מאוד, שתמיד חוקרות את היער ומנסות להבין אילו אינטראקציות הן יכולות לנהל עם העולם”.

כמה חודשים מאוחר יותר, שוב נראו תינוקות שאגן בקרב הקפוצ’ינים. “הנחנו שזה שוב ג’וקר”, אמרה גולדסבורו, אך עד מהרה התברר שכעת ארבעה פרטים נוספים, כולם זכרים שעדיין לא הגיעו לבגרות מלאה, נושאים גם הם על גבם שאגנים צעירים – 11 תינוקות כאלה תועדו בסך הכל. במאמר חדש החוקרים מתארים את התופעה, ומנסים למצוא לה הסבר. 

סרט אימה

 ההשערה הראשונה של החוקרים, כשראו את ג’וקר נושא את תינוק השאגן הראשון, הייתה שאולי מדובר באימוץ. קופי קפוצ’ין נוהגים לעזור בטיפול בתינוקות בתוך הקבוצה שלהם, ולעתים קרובות נושאים על גבם קופים צעירים שאינם צאצאיהם הביולוגיים. בעבר אף תועדה קבוצת קפוצ’ינים ממין אחר, קפוצ’ין שחור פס (Sapajus libidinosus), שאימצה קופת מרמוסט צעירה (Callithrix jacchus), והיא חיה איתם עד שהגיעה לבגרות.

למרבה הצער, זה לא היה המצב באי חיקרון. הסימן הראשון לכך היה שכל הקפוצ’ינים שנשאו תינוקות שאגן היו זכרים צעירים – שאינם נוטים בדרך כלל לטפל בתינוקות בתוך הקבוצה. ואכן, הקופים הצעירים לא העניקו טיפול מסור לשאגנים הקטנים. 

“לא נראה שהקפוצ’ינים שנושאים את תינוקות השאגן מתייחסים אליהם מעבר לנשיאה עצמה”, אמרה גולדסבורו בראיון לאתר ScienceAlert. “הם לא משחקים איתם, או מנקים את פרוותם”. אם התינוקות ניסו לברוח, הקפוצ’ינים מנעו זאת מהם. באחד המקרים נשמע השאגן הצעיר משמיע קולות שמשמיעים קופים כשהם הולכים לאיבוד, ומחוץ לטווח המצלמה נשמעות קריאות תשובה מצד קבוצת השאגנים. הקפוצ’ינים הגיבו בקריאות איום כלפי השאגנים הבוגרים. “זה ממש חיזק את ההשערה שלנו שמדובר בחטיפה”, אמר בארט לאתר Science News. 

החוקרים לא ראו את הקפוצ’ינים פוגעים בתינוקות בשום שלב, אך הם גם לא יכלו להאכיל אותם ולמלא את צרכיהם – ובחלק מהמקרים היה מדובר בתינוקות צעירים מאוד, בני כמה ימים בלבד. לפחות ארבעה מהתינוקות מתו בעקבות החטיפה. איננו יודעים מה היה גורלם של שבעת האחרים, ואפשר רק לקוות שחלק מהם מצאו את דרכם חזרה לאימותיהם. 

“כשהסתכלנו על הסרטונים, בלי לדעת מה הולך לקרות – זה היה כמו להסתכל על סרט אימה בזמן שהוא עדיין נכתב”, אמר בארט לניו-יורק טיימס.

מסורת מזיקה

אז למה הם עשו את זה?

החוקרים לא יודעים מה היו המניעים של ג’וקר, הקפוצ’ין הראשון – למיטב ידיעתנו – שהחל את חטיפת השאגנים. אולי, כמו שאמרה גולדסבורו, הוא פשוט ניסה משהו חדש. האחרים, סבורים החוקרים, פשוט חיקו אותו. 

קופים לומדים בקלות זה מזה, ולא נדיר לגלות התנהגויות ומסורות שמתפתחות בקבוצה מסוימת בעקבות זאת. רבות מהמסורות הן התנהגויות מועילות, כמו פיצוח האגוזים שהוזכר קודם. אך מסורות יכולות להיות גם שרירותיות לחלוטין. לדוגמה, לפני כעשר שנים תיעדו חוקרים טרנד שהתפשט בשמורה של שימפנזים בטנזניה: השימפנזים הכניסו לאוזניהם עלי עשב ארוכים, ככל הנראה כקישוט. גם המסורת הזו החלה משימפנזה אחת, והתפשטה לאחרים. 

“מדענים מגלים כל הזמן ראיות לתרבות במגוון מינים של בעלי חיים, והתנהגות נחשבת לתרבותית אם היא מתפשטת באוכלוסייה דרך למידה חברתית”, הסבירה גולדסבורו בראיון ל- ScienceAlert. “ההתנהגות של נשיאת השאגנים שאנחנו מתארים היא חלק מהתרבות של קבוצה זו של קופי קפוצ’ין”. 

קפוצ’ינים ושאגנים חיים זה לצד זה במקומות רבים במרכז אמריקה, אך זו הפעם הראשונה שקפוצ’ינים נראים כשהם גונבים תינוקות מהמין השני. מדוע המסורת הזו התפתחה דווקא שם? החוקרים סבורים שייתכן שהסיבה היא… שעמום. לקופים האלה אין כמעט טורפים טבעיים ויש להם מעט מאוד תחרות. החיים הטובים הללו אולי משאירים אותם בלי מספיק אתגרים, והם מחפשים כאלו במסורות שרירותיות.

“אנחנו חושבים שהתנאים באי חיקרון, ובמיוחד העובדה שאין בו טורפים קרקעיים ושנראה שיש לקופים יותר זמן חופשי, עוזרים להמצאת התנהגויות חדשות ולהתפשטות שלהן”, הסבירה גולדסבורו. מחקרים קודמים הראו שלא תמיד הצורך הוא אבי ההמצאה – לפעמים, ההורים שלה הם זמן פנוי וחוסר מנוחה. 

מראה להתנהגות שלנו

כמובן, בניגוד למנהג המוזר-משהו אך התמים של הכנסת עשב לאוזן, חטיפת תינוקות השאגנים גורמת נזק של ממש לתינוקות עצמם ולאוכלוסיית השאגנים, שתת-המין שלהם בסכנת הכחדה. מסורות כאלו, שאינן מועילות לבעל החיים שמבצע אותן ובמקביל גורמות נזק ממשי למינים אחרים, אינן נראות לעתים קרובות – אלא אם כן, כמובן, אנחנו מסתכלים על בני האדם. 

“אני חושבת שאחת הסיבות לכך שהתגלית שלנו מעוררת כל כך הרבה עניין היא כי היא מספקת מראה להתנהגות שלנו. בני אדם נוהגים להשוות את עצמם לבעלי חיים אחרים ולמצוא מאפיינים דומים או שונים, ולרוב אנחנו מתמקדים בתכונות חיוביות, כמו שפה, שימוש בכלים, אמפתיה”, העירה גולדסבורו. “אבל אם חושבים על כך, לבני אדם יש לא מעט מסורות תרבותיות שרירותיות למראה, שמזיקות למינים אחרים. זה מרתק לגלות שסוג כזה של תרבות לא מוגבל לבני אדם, אלא מתפתח גם אצל בעלי חיים אינטליגנטיים אחרים, בתנאים המתאימים”.