האם צריך להקדים את החיסון לחצבת?

מגפת החצבת שמשתוללת שוב ברחבי העולם, מעמידה שאלה כבדת משקל בפני מקבלי ההחלטות בתחום בריאות הציבור: האם יש הצדקה לעדכן את לוח החיסונים ולהקדים את החיסון הראשון נגד המחלה המידבקת, כדי להגן על תינוקות שלפי ההנחיות הקיימות אינם כשירים עדיין לקבל את החיסון הזה?

במהלך מגפת הקורונה חלה צניחה בשיעורי ההתחסנות במדינות רבות, בין השאר נגד חצבת. בינתיים מספר המתחסנים עלה מחדש, אך לא חזר לרמה הגבוהה שהייתה לפני המגפה. ככל ששיעורי החיסון יורדים, ויותר אנשים חולים, גוברת גם הסכנה שמי שאינם יכולים להתחסן – למשל חולים במחלות שפוגעות במערכת החיסון או תינוקות בני פחות משנה – ייחשפו למחלה. ומכיוון שחצבת היא המחלה המידבקת ביותר המוכרת לאנושות, כל חשיפה לנגיף עלולה להוביל בסבירות גבוהה להדבקה.

ארגון הבריאות העולמי ממליץ לחסן את כל אוכלוסיית העולם בשתי מנות של החיסון לחצבת. המלצות הארגון קובעות כי יש לתת את המנה הראשונה של החיסון בגיל 12-9 חודשים ואת השנייה בגיל 18-15 חודשים. במדינות שבהן אין חולי חצבת אפשר לדחות את מתן המנה השנייה לגיל מאוחר יותר.

הגנה קצובה בזמן

תינוקות מוגנים מפני חצבת בחודשים הראשונים לחייהם, בזכות נוגדנים שעברו אליהם מהאם דרך השליה במהלך ההיריון. הבעיה היא שהנוגדנים האלה מתנגשים עם יעילות החיסון, שאמור ללמד את מערכת החיסון של הילד לייצר נוגדנים בכוחות עצמה. לכן מעדיפים לחכות זמן מה ולתת לתינוקות את מנת החיסון הראשונה רק כמה חודשים אחרי הלידה.

אך מחקרים עדכניים מעידים כי ההגנה הזאת נעלמת הרבה יותר מוקדם מכפי שסברו עד כה. סקירת מחקרים מקיפה שהתפרסמה בשנה שעברה העלתה כי נוכחות הנוגדנים מהאם בדמם של תינוקות דועכת במהירות, כך שבגיל ארבעה חודשים קרוב ל-70 אחוז מהתינוקות כבר אינם מוגנים מחצבת. כך קורה שמאות אלפי תינוקות ברחבי העולם נותרים פגיעים לחצבת במשך חודשים ארוכים, בלי נוגדנים מהאם או מחיסון שיגנו עליהם מהמחלה.

המשמעות של הנתונים האלה אינה תיאורטית בלבד. בהתפרצות החצבת שהתרחשה בוייטנאם בשנים 2019-2017, כ-50 אחוז מהחולים שנזקקו לאשפוז בגלל המחלה היו תינוקות מתחת לגיל תשעה חודשים. בהתפרצות במונגוליה בשנים 2015/6, 84 אחוז מהנפטרים היו תינוקות, רובם מתחת לגיל תשעה חודשים.

החצבת היא מחלה קשה בכל גיל, אך בגיל הרך היא מסוכנת במיוחד. ההערכות מדברות על תמותת תינוקות גבוהה כפליים לעומת ילדים בני שנה ומעלה, והפער גדל ככל שהתינוק צעיר יותר. מעבר לכך, המחלה עלולה גם לפגוע בזיכרון החיסוני של החולה, כלומר להשכיח ממערכת החיסון של החולה את הכלים לייצור נוגדנים למחלות שהילד כבר חוסן נגדן. בעקבות זאת חולי חצבת פגיעים יותר למחלות אחרות, גם אחרי שכבר החלימו מהחצבת.

עקב הסכנה הזאת עלתה ההצעה להקדים את החיסון כבר לגיל 8-4 חודשים. מחקר קליני שנעשה בגינאה ביסאו, שהיא אחת המדינות העניות בעולם, מצא שמתן מנת חיסון ראשונה כבר בגיל ארבעה חודשים וחצי הפחית את הסיכון להידבק בחצבת בלמעלה מ-90 אחוז. כלומר אילו היו מחכים עם החיסון כמקובל עד גיל תשעה חודשים, ילדים רבים היו נדבקים. עם זאת, סקירות של  מחקרים תצפיתיים בשטח מצאו שההגנה שהחיסון המוקדם הקנתה לתינוקות בפועל הייתה נמוכה יותר, וייתכן שהיא גם דועכת עם הזמן. 

דו”ח מחקרי של ארגון הבריאות העולמי קבע כי חיסון מוקדם עשוי לספק הגנה יציבה לאורך כל תקופת הינקות. עם זאת, בהמשך החיים ההגנה שהחיסון המוקדם יעניק למחוסנים תהיה פחות טובה לעומת חיסון אחרי גיל תשעה חודשים. למרות ההסתייגות הזאת, ארגון הבריאות העולמי, וגופים נוספים, ממליצים לתת לתינוקות מנת חיסון מוקדמת בגיל שישה חודשים באזורים שבהם מתרחשת התפרצות פעילה של חצבת. המנה הזאת תהיה תגבור נוסף, שיקדים את המנה הראשונה והשנייה, שהתינוקות ימשיכו לקבל כרגיל על פי תוכנית החיסונים המקובלת בארצם.

שיקולים מורכבים

לצד היתרונות של החיסון המוקדם, קיימות גם הסתייגויות לגביו. אחד החששות הוא שחיסון בגיל צעיר עלול להקהות את התגובה למנות החיסון המאוחרות ולפגוע ביעילותן. עם זאת, אין ראיות מבוססות לטענה שהתגובה החיסונית אכן נחלשת קלות בעקבותיו.

בעיה נוספת היא בצד המעשי. כבר כעת מדינות רבות מתקשות להשלים את לוח החיסונים המומלץ, וככל שכמות חיסוני השגרה עולה, גם הלוגיסטיקה הכרוכה בהפצתם מסתבכת. אף ששיעור המחוסנים במנה שנייה של החיסון לחצבת עלה עם השנים, נתונים משנת 2023 מלמדים כי עדיין רק 74 אחוז מהאוכלוסייה העולמית חוסנה במנה שנייה. במדינות כמו ארצות הברית וישראל, מתן חיסון מוקדם נחשב תוספת למנות הרגילות ולא תחליף להן, ולכן הקדמת החיסון דורשת מההורים ורשויות הבריאות יכולת לעקוב אחר לוח חיסונים של שלוש מנות.

גם לממצאים הקיימים יש להתייחס בזהירות. למשל סקירה המאמרים החדשה התמקדה במדידת נוגדנים לחצבת, שלא בהכרח משקפים את ההגנה בפועל מפני המחלה. בנוסף, איכות המחקרים אינה אחידה וכך גם הממצאים שלהם והשיטות שבהן הם השתמשו, ויש כמובן גם הבדלים מהותיים בין מערכות בריאות הציבור בעולם המערבי לעומת מדינות העולם השלישי העניות יותר. 

ועדיין, הממצאים מדאיגים: רוב התינוקות מאבדים את ההגנה החיסונית המוקדמת שנותרה להם מאימם כבר בחודשים הראשונים לחייהם, וכך נשארים חשופים למחלה מידבקת ומסוכנת מאוד. הפער הזה מצדיק לבחון מחדש את גיל החיסון, לפחות באזורים שבהם יש תחלואה פעילה בחצבת או ששיעור ההתחסנות נמוך.

כיום, תינוקות בני פחות מתשעה חודשים חשופים לחצבת הרבה יותר ממה שחשבו בעבר. לנוכח התחלואה הגוברת והשחיקה בכיסוי החיסוני, לא בטוח שאנו יכולים להרשות לעצמנו לחכות עד גיל שנה. אך הקדמת החיסון אינה פתרון קסם ויש לה מחיר, במיוחד בקשר לתועלת שלה לטווח הרחוק ולהשפעותיה על מערכת הבריאות הארצית כולה. אך בהתחשב בכך שתינוקות נדבקים, וחלקם אף מתים, בלי שהספיקו לקבל חיסון שהיה יכול להגן עליהם, שמירה על מדיניות חיסונית שמרנית מדי עלולה לסכן דווקא את הפגיעים ביותר. התאמה חכמה וגמישה של מדיניות החיסונים למציאות האפידמיולוגית, על בסיס נתונים מעודכנים ומהימנים, עשויה להיות ההבדל בין תגובה מאוחרת מדי לבין מניעה אמיתית.