מהו המרחב המוגן ביותר?

ראשית כל נדגיש: הנחיות פיקוד העורף מצילות חיים. זו איננה סיסמה. ההנחיות מבוססות על ההבנה והניסיון ארוך השנים של צה”ל ושל אנשי מקצוע נוספים, והן מתעדכנות מעת לעת בהתאם לצורך. 

כדי להבין כיצד המרחבים המוגנים שומרים עלינו, נחזור רגע לחודש יולי 2024, כשיורה מנסה להתנקש בחיי המועמד לנשיאות ארצות הברית, דונלד טראמפ, במהלך עצרת בחירות. הוא מכוון ויורה מספר רב של פעמים, אך במזל אינו פוגע. קליע אחד פוצע את טראמפ באזנו, אך הוא נפצע קל בלבד. מאז אותה תקרית טראמפ הקפיד לנאום אך ורק מאחורי זכוכית משוריינת – שחוסמת קליעים ומגינה עליו מסכנת ירי. 

בדומה לאפוד קרמי, שריון של טנק, בונקר צבאי ומיגונים אחרים, תפקידה העיקרי של הזכוכית המשוריינת הוא להגן מפני איומים המכוונים לפגוע ישירות במטרה מסוימת. היורה כיוון ישירות אל טראמפ, ולכן יש לחסום לחלוטין את הקליעים שלו. עם זאת, תפקיד הממ”ד (מרחב מוגן דירתי) והמקלט הוא שונה. הטילים שנורים על העורף אינם מכוונים ישירות למרחבים המוגנים שלנו, והסיכוי לפגיעה ישירה שכזו הוא קטן ביותר. בנוסף, בעוד קליע חייב לפגוע ישירות במטרתו כדי להיות קטלני, הטילים מסכנים אותנו גם אם הנפילה רחוקה מאיתנו. בעוד החטאה של סנטימטרים אחדים הצילה את חייו של דונלד טראמפ, טווח הסכנה של טילים מגיע לעשרות ומאות מטרים.

מתגוננים מפני האיום הסביר

כל מיגון נועד לענות על איומים מסוימים. כדי לדעת באיזה מיגון כדאי להשתמש חשוב להבין את הסכנה שכל איום מציב, ולא פחות חשוב מכך, את מידת החשיפה לאיומים השונים. בדומה לאופן ניהול סיכוני בטיחות רגיל, השילוב בין חומרת האיום לבין הסיכוי שיתממש הוא שקובע את רמת הסיכון. אם חלילה טיל פוגע ישירות בממ”ד הוא עלול לחדור פנימה ולפגוע ביושבי הממ”ד, אך הסיכוי שפגיעה ישירה שכזו תתרחש הוא קטן מאוד, ולכן רמת הסיכון של פגיעה ישירה שכזו נמוכה מאוד. 

דניאל בכמט, מומחה להגנה אווירית וסטודנט לתואר שני במחלקה למתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן למדע, כתב השבוע כי “הטילים מאיראן הם לא כמו הרקטות מלבנון. ראשי הקרב ששוקלים בין חצי טון לטון גורמים להרבה יותר נזק. מול הרקטות מלבנון הספיק לרוב להיכנס לחדר פנימי כדי להתגונן. מול טיל מאיראן זה לא תמיד יספיק. הפיצוץ יכול לעבור כמה קירות ואפילו להקריס מבנים ישנים. עם זאת, מקלטים וממ”דים נבנו מול איום כזה בדיוק”. 

בריאיון לאתר מכון דוידסון הסביר בכמט כי הטילים מסכנים אותנו בשלוש דרכים עיקריות: גל הדף שנובע מפיצוץ ראש הנפץ ומתבטא בשינוי חד בלחץ האוויר; רסיסים מהטיל, שעפים במהירות רבה לכל עבר; ורגמות שהם שברי קירות ורהיטים שההדף מעיף, בדומה לרסיסים. איומים אלו לא מוגבלים למקום נפילת הטיל, אלא מסכנים שטח נרחב סביבו ברדיוס של עשרות מטרים לפחות – בייחוד עבור אנשים השוהים בחוץ. הסיכוי להיפגע מאיומים אלו הוא הגדול ביותר, ולכן המיגון נועד להתמודד עימם. הקירות של מרחב מוגן תקני עשויים בטון מזוין בפלדה הבנויים כמקשה אחת, עם דלתות וחלונות מפלדה שנועדו לספוג רסיסים והדף רב. 

“ממ”ד נועד למנוע את הפגיעה הנגרמת מפיצוץ ראש נפץ המתרחש מחוץ אליו”, הסביר בבכמט. “הוא מסוגל להגן על יושביו מפגיעה קשה אפילו אם מתרחשת נפילה מטרים בודדים ממנו. ההגנה לא תמיד מושלמת ותלויה בנסיבות, אבל הממ”ד מספק הגנה יעילה מאוד”. פגיעת הטיל בפתח תקווה השבוע הובילה למקרה נדיר שבו שני אנשים נהרגו למרות ששהו בממ”ד. לדברי בכמט, המקרה הזה דווקא מדגיש את עמידותם של הממ”דים: “ראש קרב במשקל של טון פגע והתפוצץ ישירות בקיר של שדרת הממ”דים במבנה. ממ”ד אחד לא עמד בעוצמה, אבל היו עשרות אנשים בשאר הממ”דים, במרחק מזערי מהפיצוץ, וכולם ניצלו. אם תשוו למבנה בבת ים, שם הפגיעה לא הייתה בממ”ד, אגף שלם של הבניין קרס”. 

מקלט, ממ”ד ובונקר

כחלק מהמסקנות בעקבות מלחמת המפרץ בשנת 1991, כל בית חדש שנבנה בישראל צריך לכלול ממ”ד (מרחב מוגן דירתי) או גישה נוחה למרחב מוגן קומתי (ממ”ק), שנפוץ בעיקר בבניינים רבי קומות. המקלטים הציבוריים והמשותפים, הנפוצים בבניינים ישנים יותר, נועדו לשהות ארוכה בעת מלחמה. הממ”דים, לעומת זאת, נועדו לאפשר לאנשים להגיע כמה שיותר מהר למקום בטוח ולשהות בו זמן קצר במהלך אזעקה. מקלט תת-קרקעי עשוי לספק הגנה יעילה יותר מאשר ממ”ד. בהיותו תת-קרקעי, הוא חשוף פחות להדף ולרסס, והמבנה החזק שלו לרוב בנוי בצורה שמונעת מההדף להגיע אל יושביו. חלקו החיצוני לעיתים בנוי בזווית שהודפת את ההדף ממנו, והירידה למקלט מפותלת, מה שמפחית עוד חדירה אפשרית של הדף לאזור המוגן. עם זאת, במקרה של התרעה קצרה אנו עשויים להיות חשופים לסכנה בדרך אל המקלט. בנוסף, רמת התחזוקה של חלק מהמקלטים נמוכה, מה שלעיתים מקטין את מידת השימוש בהם ומעלה את החשיפה לאיום. הממ”ד והממ”ק אינם מוצבים מתחת לקרקע, אך קירות הבטון המזוין שלהם יורדים עד ליסודות הבניין, מה שמקנה להם עמידות וחוזק גדולים יותר בהשוואה לשאר חלקי המבנה. לכן, בהתלבטות אם להיכנס למרחב מוגן קרוב או לרדת למקלט בטוח יותר, יש לשקלל גם את זמן ההגעה אל המקלט, ואת החשיפה האפשרית לסכנה בדרך לשם. 

המיגון של בונקרים צבאיים משמעותי יותר מהמיגון של העורף, היות שהם מטרה לפגיעה ישירה. מטרת העל של בונקרים אלו היא למנוע חדירה של ראשי קרב לתוכם במקרה של פגיעה כזו. לפי בכמט, “יש חומרים מיוחדים המצטיינים בכך, אבל השיטה הטובה ביותר היא מיקום הבונקר בעומק רב, תחת הרבה מאוד מסה שיכולה לעצור את ראש הקרב של הטיל”. 

בהקשר זה, בכמט מסביר כי פצצות חודרות בונקרים “מכילות יחסית מעט חומר נפץ. הן גדולות משום שיש להן מעטפת חזקה ועמידה במיוחד, העשויה חומרים כמו פלדה וטונגסטן שהתפקיד שלהם הוא לאפשר לראש הקרב לחדור אל תוך המיגון. הפצצות האלו מאוד כבדות ומהירות, ומעוצבות בצורה שמקטינה את התנגדות הקרקע לתנועה שלהן. הן לא מתפוצצות מיד עם הפגיעה בקרקע או בראש הבונקר. יש להן מנגנון שמעכב את הפיצוץ עד החדירה אל תוך הבונקר. אם הפצצה הצליחה לחדור פנימה, לא נדרש לה חומר נפץ רב כדי לעשות נזק”.

הגנה רב שכבתית

לסיום, חשוב לזכור שההגנה לא מתחילה או נגמרת במרחב המוגן. יש לנו מנגנוני התרעה משוכללים אשר מסייעים לנו להגיע למרחב המוגן בזמן ולצאת ממנו כשהסכנה חולפת, מערכות יירוט טילים מהמתקדמות בעולם, וצבא מיומן הפועל גם להגן על העורף כמה שניתן. מי ייתן שנצליח לייצר גם את שכבת ההגנה החשובה ביותר – שלום אמת שיעניק ביטחון ורווחה לכולם.