ברוכה הבאה לגיל המעבר

היא נמצאת בישיבת צוות שגרתית בחדר הישיבות הממוזג, כשלפתע תחושת חום מתחילה להתפשט בפניה, בצווארה ובחזה, ודופק ליבה מאיץ. בלילה היא התעוררה פעמיים משינה טרופה כשהיא נוטפת זיעה. בתוך תוכה היא מודה שלעיתים קרובות אין לה סבלנות לעבודה, לילדים ולבן הזוג. היא מתקשה להתרכז בקריאה, ופרטים שבעבר שלפה בקלות עולים עכשיו בקושי ובמאמץ. למרות ההקפדה על תזונה נאותה ופעילות גופנית היא עלתה לאחרונה במשקל. לבסוף נופל לה האסימון: היא על סיפו של גיל המעבר.  

בשנים המקדימות את גיל המעבר ובמהלכו פוחתות רמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון המיוצרים בשחלות, ותדירות הביוץ יורדת עד הפסקתו המלאה. שני ההורמונים משפיעים לא רק על מערכת הרבייה, אלא גם על מערכות ואיברים נוספים בגוף. השילוב בין הירידה ההורמונלית ובין תהליכים תלויי גיל אחרים מוביל לשינויים פיזיולוגיים וקוגניטיביים. נשים לקראת גיל המעבר וכן נשים שכבר נמצאות בעיצומו עשויות לחוש תופעות ותסמינים מגוונים, בהם שינויים בזמן, בתדירות ובעוצמה של הווסת עד להפסקתה, גלי חום והזעות לילה, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח, ירידה קוגניטיבית ועלייה במשקל. ייתכנו גם מצבי חולי כגון איבוד מסת שריר ועצם, בעיות במערכת השתן, הפרעות בתפקוד המיני והופעה של מחלות כרוניות כמו מחלות לב, יתר לחץ דם וסוכרת. 

המפעל שעומד להיסגר

אפשר להמשיל את השחלות למפעל לייצור ביציות. המפעל מדווח בקביעות למטה הראשי – המוח – על מצבו באמצעות הורמונים, ומקבל ממנו הוראות בתגובה. כאשר אישה מתקרבת לגיל המעבר מצטמצמת פעילות המפעל: מספר הביציות שנשארו קטן, ובמקביל פוחת ייצור האסטרוגן, שלו תפקיד מרכזי בבקרה על מחזורי הווסת, וכן ייצור הפרוגסטרון – ההורמון שמכין את הגוף מדי חודש להיריון. בתגובה לכך בלוטת יותרת המוח, מרכז הבקרה של המוח, מנסה להגביר את הפעילות ושולחת לשחלות הורמונים משלה – FSH ו-LH – כפי שעשתה לאורך כל שנות הפוריות. אלא שהשחלות כבר לא יכולות להגיב באותה עוצמה, ורמות האסטרוגן והפרוגסטרון נשארות נמוכות, לצד רמות גבוהות של LH ורמות גבוהות מאוד של FSH.

בגיל הפוריות רובו המוחלט של האסטרוגן בגוף מיוצר בשחלות. עם הירידה בייצור, הגוף – הזקוק לאסטרוגן – פונה למאגרי העתודה ומעודד ייצור ברקמות אחרות, ובראשן רקמת השומן. רקמה זו אכן משחררת אסטרוגן, אך המבנה הכימי שלו שונה במקצת ופעילותו חלשה יותר. לשינויים אלה מתווספים שינויים בהורמונים אחרים, כגון אנדרוגנים, והתמונה ההורמונלית החדשה היא הרקע לגלי החום, לשינויי מצב הרוח ולשאר התסמינים. עם הזמן המערכת ההורמונלית מגיעה לאיזון מחודש, ומרבית התסמינים שוככים.  

מה השעה? רבע למנופאוזה

את המועד שבו אישה נכנסה לגיל המעבר – מנופאוזה – אפשר לקבוע רק בדיעבד. מנופאוזה מוגדרת כשנה רצופה ללא וסת, כשבסיומה האישה אינה פורייה עוד. הגיל החציוני למנופאוזה ברחבי העולם הוא 51, אם כי קיימים מקרים לא מעטים של מנופאוזה מוקדמת, המתחילה כבר בסביבות גיל שלושים. גורמים ביולוגיים וחברתיים שונים משפיעים על מועדה, ובהם גנטיקה, מוצא אתני, עישון, רמות מתח, תזונה ופעילות גופנית.

פֶּרימנופאוזה – התקופה המקדימה את גיל המעבר – מתחילה בדרך כלל בין גיל 45 ל-55, ונמשכת כמה שנים. בתקופה הזו האישה עדיין מבייצת, אך הווסת אינה סדירה, וחלק מהנשים חוות כבר אז תסמינים, שיכולים להימשך כשבע שנים בממוצע. התסמינים מופיעים בדרך כלל כמה שנים לפני הווסת האחרונה, ונמשכים כארבע שנים אחריה. 

אסטרוגן על קצה המזלג

מלבד תפקידו בבקרה על המחזור החודשי וההיריון ההורמון אסטרוגן מעורב במערכות רבות נוספות בגוף, וקולטנים שלו נמצאים ברוב הרקמות. הוא משפיע על ויסות גדילת עצם, על הסחוס והמפרקים ועל צפיפות העצם, ולכן ירידה ברמת ההורמון עלולה להוביל לאוסטאופורוזיס – ירידה בצפיפות העצם עד כדי היחלשות ושברים. גם העור מגיב לירידה באסטרוגן: גמישותו, חוזקו ועמידותו נפגעים, מה שמתבטא בקמטים, יובש, צניחה ורפיון.

שינויים ברמות האסטרוגן עלולים לגרום גם דיכאון וחרדה, ככל הנראה דרך השפעתו על רמות המוליכים העצביים סרוטונין ו-GABA. עם זאת, להפרעות אלה תורמים גם גורמים נוספים, כגון מחלות כרוניות קיימות, היסטוריה של דיכאון וחרדה, ותסמינים אחרים של המנופאוזה, כמו גלי חום והפרעות שינה.

מערכת הלב וכלי הדם מושפעת אף היא. אסטרוגן משפר את גמישות כלי הדם ומשפיע לטובה על פרופיל השומנים בדם, והירידה בו מגבירה את הסיכון לטרשת עורקים, יתר לחץ דם ומחלת לב כלילית. בגיל הפוריות המערך ההורמונלי מעניק לנשים הגנה מסוימת, אך עם הכניסה לגיל המעבר הסיכון למחלות לב עולה בהדרגה ולבסוף משתווה לזה של גברים.

מצעד התסמינים

“התחלתי להרגיש גלי חום איומים, ממש איומים. כל כך איומים שחשבתי שאני עומדת להתלקח ספונטנית בעודי יושבת בכיסא”, דרלין טנסי, בת 53.

במקום הראשון במצעד התסמינים נמצאים גלי החום – התופעה המזוהה ביותר עם גיל המעבר, ש-50 עד 80 אחוזים מהנשים מדווחות עליה. גל חום הוא תחושת חום פתאומית בפלג הגוף העליון, שיכולה להתחיל בפנים, בצוואר או באזור החזה, ולהתפשט מעלה או מטה, והיא מלווה לפעמים בהזעה. העור עלול להאדים או לקבל מראה כתמי ולעיתים מופיעות פעימות לב מהירות, חזקות או לא סדירות. מרבית גלי החום נמשכים פחות מדקה, אך חלקם עשויים להימשך עד עשר דקות. גם תדירותם משתנה – מכמה אירועים בשעה ועד לגל חום בודד בשבוע.  

“התסמין הראשון שהרגשתי היה הזעה בלילה, הייתי מתעוררת באמצע הלילה ספוגה בזיעה. אפילו בלילות קרירים או כשהמזגן דלק”, מליסה, בת 50.

גלי חום, או תסמינים וזו-מוטוריים בלשון הרפואית, הם תגובת יתר של ההיפותלמוס במוח – ה”תרמוסטט” של הגוף – לשינויים קטנים בטמפרטורה. במצב רגיל ההיפותלמוס שומר על טמפרטורת הגוף בטווח רחב יחסית. עם הירידה באסטרוגן חלים שינויים ברמות מוליכים עצביים כמו סרוטונין ונוראפינפרין, והטווח הזה מצטמצם. כעת אפילו עלייה קלה בטמפרטורה, למשל כניסה לחדר חמים או מאמץ גופני קל, מתפרשת כחימום יתר. ההיפותלמוס מפעיל במהירות מנגנוני קירור כתגובת “הילחם או ברח”: כלי הדם בעור מתרחבים וזרימת הדם אליו מתגברת. בלוטות הזיעה מתחילות בהפרשת זיעה, והלב מגביר את קצב פעימותיו.

נדודי שינה 

“אני מרגישה נורא. חלשה. השיער שלי נושר. אני מזיעה ולא יכולה לישון. אני מתהפכת במיטה ומרגישה אי-נוחות”, סוניה, בת 43.

נדודי שינה נחווים על ידי שליש עד שני שליש מהנשים בגיל המעבר, ושכיחים בערך פי אחד וחצי יותר מאצל נשים צעירות: ככל הנראה גלי החום וההזעה הלילית תורמים להפרעות בשינה, אך לעיתים קשיי השינה מופיעים כתסמין עצמאי. כשהם מלווים בגלי חום, לא ברור לחלוטין אם גלי החום הם הגורם להתעוררות או שההתעוררות מקדימה את גל חום, או ששני המצבים נובעים מאותה פעילות של מערכת העצבים ואינם קשורים בקשר של סיבה ותוצאה. מחקר שבו השרו מנופאוזה זמנית בנשים צעירות הראה שברוב המקרים גלי החום הופיעו בזמן ערות או עד עשר דקות לאחר ההירדמות, ואילו בכחמישית מהמקרים גלי החום היו לאחר ההתעוררות. כמו כן, רק הדיווחים הסובייקטיביים על גלי חום – כלומר אלה שנשים זכרו – נקשרו לשינויים במצבי ערות, ואילו גלי חום שנמדדו בעזרת חיישן לא הראו קשר כזה. הממצא מרמז שהפרעות השינה מגבירות את המודעות אל גלי החום.

גם כאן האשם הוא כנראה המחסור באסטרוגן, שמשפיע על מוליכים עצביים במוח המווסתים את מחזור השינה-ערות, ומקשה על השגת שינה רציפה ואיכותית.

דיכאון, חרדה ושינויים במצב הרוח

“התמודדתי עם דיכאון וחרדה רוב חיי אבל התסמינים החמירו לקראת גיל המעבר. המוח שלי טרוד מדי ועסוק בדאגות כל הזמן”, קרוליין, בת 67.

לאסטרוגן תפקיד מרכזי בפעילות המוח, כולל תמיכה בגמישות המוחית, בקרה על מוליכים עצביים והגנה על מערכת העצבים. ירידה ברמתו מקושרת להפחתה בצפיפות הסינפסות במוח, מה שעלול להוביל לערפול מוחי (brain fog), קשיים בזיכרון, פגיעה בצלילות המחשבה וקשיי ריכוז. 

מעבר לשינויים הקוגניטיביים, גיל המעבר הוא תקופה רגישה במיוחד מבחינה נפשית. מחקר שעקב במשך שמונה שנים אחר נשים ללא היסטוריה של דיכאון שהיו לקראת גיל המעבר מצא כי במנופאוזה הן היו בסיכון גבוה פי 2.5 לחוות אפיזודה דיכאונית בהשוואה לתקופה שלפניה. מחקר-אחות שהתבסס על אותה אוכלוסייה מצא שהסיכון של נשים עם היסטוריה של דיכאון היה גבוה עוד יותר. שני המחקרים מצביעים על כך ששינויים ותנודות במערכת ההורמונלית, ולצידם גורמים נלווים שכיחים בתקופה זו, כגון גלי חום והפרעות שינה, קשורים לעלייה בסיכון לדיכאון ויכולים להוות גורמי סיכון אפשריים. כלומר לצד גורמים אחרים שיכולים להשפיע על מצב הרוח בתקופה הזו, המחקרים מראים שיש עלייה בסיכון לדיכאון אצל חלק מהנשים סביב גיל המעבר.

מחקרים אלו מחזקים את ההשערה כי אצל נשים מסוימות קיימת רגישות מוחית-רגשית לשינויים ההורמונליים עצמם – לתנודתיות החדה או לשינויים הקצביים – ולא רק לרמות ההורמונים כשלעצמן. שינויים חדים עלולים לשבש את פעילותם של מוליכים עצביים כמו סרוטונין ו-GABA ולפגוע ביציבות רגשית, גם כאשר בדיקות הדם תקינות. כל אלו מחזקים את ההבנה כי גיל המעבר אינו רק שלב פיזיולוגי, אלא גם תקופה פגיעה מבחינת הנפש, שדורשת מודעות, אבחון מדויק ותמיכה.

מערכת המין והשתן

“אפשר לתאר את התחושה כנייר זכוכית” – “סכיני גילוח”, מסכימות ביניהן השחקניות האלי ברי ודרו ברימור בשיחה על כאב ויובש בנרתיק במהלך יחסי מין בגיל המעבר.

עם הירידה באסטרוגן נפגעת גם מערכת המין והשתן. בגיל הפוריות קולטנים לאסטרוגן הנמצאים בנרתיק, בפות, בשלפוחית השתן ובשופכה שומרים על זרימת דם תקינה לרקמת האפיתל המצפה את האיברים האלה. האסטרוגן שומר על עובי הרקמה, על גמישותה ועל רמת הלחות שבאיברי המין החיצוניים והפנימיים, ובמערכת השתן. כשרמתו יורדת, מתרחשים שינויים מבניים הגורמים ליובש, צריבה ואי־נוחות בנרתיק, כאבים ביחסי מין, זיהומים בדרכי השתן ודליפת שתן. כשליש מהנשים מדווחות על יובש בנרתיק, בעיות בתפקוד המיני, והפרעות במערכת השתן.

איך מטפלים?   

בעשורים האחרונים השתנתה תפיסת הציבור לגבי מתן אסטרוגן, המכונה טיפול הורמונלי חלופי (hormone replacement therapy, HRT). מחד, זהו הטיפול היעיל ביותר לרוב התסמינים הגופניים, בעיקר לגלי חום, הזעות לילה ויובש בנרתיק. מאידך יש סביבו עננה של חששות מאז פרסום מחקר ב-2002, שזכה לחשיפה עצומה והעלה שאלות בנוגע לבטיחות הטיפול. המחקר ייחס למתן אסטרוגן את העלאת הסיכון למחלות לב, שבץ וסרטן השד, ובעקבותיו הפסיקו נשים רבות את הטיפול ורופאים נמנעו מלהמליץ עליו. 

עם השנים התברר שהמחקר, שכלל בעיקר נשים סביב גיל שישים שהיו שנים רבות לאחר תחילת המנופאוזה, אינו מייצג נשים הזקוקות לטיפול הורמונלי חלופי סמוך להפסקת הווסת. מחקר נוסף הראה כי יש חלון הזדמנויות למתן טיפול הורמונלי חלופי: התחלת טיפול מוקדמת, כשכלי הדם עדיין בריאים, עשויה להועיל, בעוד התחלה מאוחרת עלולה להזיק.

כיום הקונצנזוס הרפואי תומך במתן טיפול הורמונלי חלופי, מותאם אישית לפי גיל, מצב בריאותי והיסטוריה רפואית. טיפול מערכתי, כלומר טיפול הניתן בטבליות דרך הפה או במדבקות לעור, שמתחילים בו בתוך שש עד עשר שנים מתחילת המנופאוזה, עשוי לא רק להקל על התסמינים אלא גם להגן מפני אוסטאופורוזיס ומחלות לב. הטיפול מתאים לנשים בריאות מתחת לגיל שישים, שעדיין לא חלפו עשר שנים ממועד הפסקת הווסת שלהן, ושהתסמינים פוגעים במידה ניכרת באיכות חייהן. לעומת זאת, לנשים עם היסטוריה של סרטן השד, השחלות או רירית הרחם, ולנשים שסובלות מקרישיות יתר בדם או ממחלות לב, מומלץ לרוב להימנע ממנו.

לנשים ללא גלי חום הסובלות רק מתסמינים במערכת המין והשתן אפשר להציע תכשיר אסטרוגן מקומי לנרתיק בצורת משחה, ג’ל או טבלייה נרתיקית. זהו טיפול יעיל ובטוח שפועל מקומית ואינו משפיע על יתר הגוף. אפשרויות אחרות לטיפול מקומי הן תכשירי סיכוך וכן טיפול חדשני בלייזר המעודד ייצור של קולגן ומשפר את עובי הרקמה וגמישותה. 

בדיכאון אסטרוגן אינו תרופת הבחירה, אך עשוי לסייע. התרופות המועדפות הן נוגדי דיכאון ממשפחת SSRI ו-SNRI, שמעלות את הזמינות של מוליכים עצביים מסוימים במערכת העצבים. נוסף על יעילותן במצבי דיכאון, תרופות ממשפחה זו משפרות את מצב הרוח והשינה, מפיגות חרדה ואף מקילות את גלי החום והזעות הלילה.    

תכשיר לא הורמונלי חדש לגלי חום והזעות לילה הניתן בטבלייה הוא Veoza (בשמו הגנרי fezolinetant), הפועל באמצעות חסימת פעילות נוירוקינין B – חלבון המעורב בוויסות טמפרטורת הגוף – וכך מפחית את תדירות גלי החום וחומרתם.

פתרונות בגישה של גוף ונפש

נייר עמדה שפרסמה האגודה הצפון-אמריקאית לגיל המעבר בחן שיטות לא-תרופתיות להקלה על גלי חום. הפתרונות שיש להם ראיות מדעיות טובות הם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) והיפנוזה. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי כולל הקניית דרכי התמודדות עם מחשבות ותפיסות שליליות, שיטות הרגעה ונשימה מודרכת וזיהוי מצבים שמעוררים את גלי החום. היפנוזה הוכחה כמשפרת גלי חום, מצב רוח ושינה. גם הפחתת משקל שיפרה את התסמין, אם כי הראיות לה מוגבלות יותר.

בנייר העמדה נסקרו גם שיטות אחרות – קירור, הימנעות מטריגרים (כמו קפה, אלכוהול ואוכל חריף), קַשּיבוּת (מיינדפולנס), יוגה ופעילות גופנית – וכן תוספי תזונה כגון סויה, חומצות שומן אומגה 3 ושמן נר הלילה, אך אין די ראיות חזקות ועקביות ליעילותן. טיפולים שנבדקו והתברר שאינם יעילים הם דיקור סיני והתוספים קוהוש שחור, ויטמין E וג’ינסנג.

ומה באשר לתסמינים הרגשיים והמוחיים? סקירת מאמרים מ-2024 מראה שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ותרגול קשיבות מועילים לחרדה, דיכאון וירידה קוגניטיבית, ובאופן כללי משפרים את איכות החיים.

ולבסוף, פעילות גופנית, שמומלצת בכל גיל, עשויה לסייע גם עם תסמיני גיל המעבר. לפי סקירה עדכנית מתרגלות היוגה נהנות משיפור בשינה וברמת העייפות, ומהפחתה בתסמינים במערכת המין והשתן. התעמלות אירובית עשויה לעזור בגלי חום, אך התמונה לא אחידה בין המחקרים.

מעבר לשלב חדש ומרגש

גיל המעבר ללא ספק זכה למוניטין מפוקפק ולעיתים משמש נושא לבדיחות, אך חשוב לזכור שזהו שלב טבעי ובלתי נמנע בחייהן של נשים. הידע שנצבר עם השנים מאפשר כיום התאמה אישית של פתרונות, וחשוב לפנות לעזרה כבר כשמופיעים התסמינים הראשונים, בלי להמתין להפסקת הווסת. נשים לא מעטות סובלות בשל חוסר מודעות, היעדר נגישות לטיפול או פתרונות שאינם מתאימים להן. 

נדרשים מחקר מדעי ממוקד יותר, הכשרה רפואית ושיח חברתי שייתן מקום מרכזי יותר לנשים בכלל ולנשים בגיל המעבר בפרט, ויצמצם את המבוכה והבושה. שילוב של כל אלה יהפוך את גיל המעבר לתקופה נפלאה של בריאות טובה, בגרות ובשלות – וגם למסע מרגש ומלא בהזדמנויות חדשות.

“החיים לא נגמרים בגיל המעבר – זו התחלה של הרפתקה חדשה. אז תחגרי חגורת בטיחות ותיהני מהדרך!”
 *מיוחס לשחקנית הלן מירן, שפורחת בגיל שמונים.