היצורים הקדומים שלא מפסיקים להפתיע

דמיינו יונק שמטיל ביצים, בעל מקור ברווז, זנב של בונה ובנוסף לכול הוא ארסי – יצור שנראה כאילו הורכב כמעט באקראי מחיבור של איבריהם של בעלי חיים אחרים. יונקי הביב (Monotremes) הם קבוצה זעירה ויחידה במינה של יונקים שחיים כיום רק באוסטרליה ובגינאה החדשה. בניגוד לרוב היונקים, שממליטים ולדות חיים, יונקי הביב מטילים ביצים ומהם בוקעים גורים זעירים הניזונים מחלב אימם. מכל סדרת היונקים המוזרה והקדומה הזאת נותרו כיום שתי קבוצות לא גדולות של מינים חיים: הברווזנים והקיפודנים.

כפי שמעיד עליהם שמם, ליונקי הביב יש פתח ביב (Cloaca) יחיד, מעין פתח רב-תכליתי משותף למערכות העיכול, השתן והרבייה. זוהי תכונה קדומה שהם ירשו מאבותיהם הזוחלים, ושמבדילה אותם מהיונקים המודרניים שסיגלו במהלך האבולוציה פתח נפרד להפרשת צואה ופתח אחר או שני פתחים לשתן ולרבייה. נקבות יונקי הביב מטילות ביצים בעלות קליפה עורית רכה, בדומה לזוחלים. הגורים בוקעים מהביצים זעירים וחסרי אונים, ומשלימים את התפתחותם מחוץ לגוף האם.

אחד המאפיינים המשונים של יונקי הביב הוא שבניגוד לכל שאר היונקים אין להם פטמות. האם מניקה את גוריה, אך את החלב היא מפרישה מבלוטות חלב בעורה, שפזורות על בטנה, והגורים מלקקים אותו ישירות מפרוותה. שיטת ההנקה הייחודית הזאת יעילה, שכן הגורים שוהים בתחילת חייהם במחילה או במעין כיס מוגן של האם. עקב הדמיון בין צורת ההנקה הזאת להזעה, יש מי שמתארים אותה כ”הזעת חלב”.

עוד תכונה שמייחדת את יונקי הביב היא טמפרטורת הגוף שלהם, העומדת על 32-30 מעלות צלזיוס בלבד. הטמפרטורה הזאת נמוכה במידה ניכרת מזאת של יונקי השליה – קבוצת היונקים הגדולה ביותר הכוללת בין השאר אותנו, בני האדם – שטמפרטורת גופם נעה בדרך כלל סביב 37 מעלות. עם זאת הם עדיין נחשבים יצורים אנדותרמיים (בעלי “דם חם”) שמסוגלים לווסת את חום גופם. בנוסף, מבנה השלד שלהם שונה במקצת משאר היונקים, למשל בכך שאין להם עצם כפיס המוח במוחם, ובתכונות הייחודיות של עצם הכתף שלהם. שילוב כל המאפיינים הללו – הטלת ביצים, פתח ביב יחיד, היעדר פטמות ותכונות של זוחל בגוף של יונק – מציב את יונקי הביב במקום ייחודי בעולם היונקים.

הברווזן האוסטרלי: יונק עם מקור של ברווז

הברווזן (Platypus; שם מדעי: Ornithorhynchus anatinus) הוא יונק קטן שחי במקווי מים מתוקים במזרח אוסטרליה ובטסמניה. הוא מפורסם במראהו הייחודי: יש לו גוף פרוותי וזנב שטוח דומה לזה של הבונה, וגם מקור רחב הדומה למקור הברווז אך רך וגמיש ממנו. המקור הזה אינו רק לקישוט. יש בו קולטנים רגישים שמאפשרים לברווזן לחוש שדות חשמליים שנוצרים מתנועות השרירים של חסרי חוליות קטנים שוכני מים, כגון חרקים, חלזונות וסרטנים קטנים שמהם הוא ניזון. החישה החשמלית הזאת מאפשרת לו לנווט ולצוד גם בלילה ובמים עכורים שמגבילים מאוד את שדה הראייה.

הברווזן מבלה את רוב זמנו במים. מחוץ למים הוא חופר מחילות בגדות מקווי המים שבהם הוא חי. הנקבה בונה שם קן מרופד מעלים. בעונת הרבייה הנקבה מטילה 3-1 ביצים קטנות וגמישות בתוך המחילה ומתכרבלת סביבן כדי לחמם אותן. אחרי כעשרה ימי דגירה, הגורים בוקעים ומתכרבלים על בטן אימם כדי ללקק את החלב המופרש מעורה.

לזכרי הברווזן יש דורבנות ארס על רגליהם האחוריות. בלוטות הארס הללו מפרישות רעל חזק במיוחד בתקופת הייחום, שיכול להכאיב מאוד לטורפים ולבני אדם שאתרע מזלם לבוא במגע עם הרעל. הדעה המקובלת היא שהארס משמש בעיקר לקרבות בין זכרים על טריטוריה ועל ליבן של הנקבות.

קיפודן הנמלים: קיפוד עם כיס וביצים

קיפודני הנמלים (Echidnas) הם יצורים קוצניים בעלי חרטום מוארך. במבט ראשון הם מזכירים קיפוד, או דוב נמלים קטן. יש ארבעה מינים של קיפודנים. שלושה מהם הם מינים של קיפודנים חרטומניים ארוכי חרטום שחיים בגינאה החדשה; הרביעי הוא קיפודן הנמלים האוסטרלי קצר החרטום (Tachyglossus aculeatus), שנוסף על גינאה החדשה נפוץ גם באוסטרליה עצמה.

לקיפודנים אין שיניים, והם ציידים זריזים ומיומנים של נמלים וטרמיטים: הם לוכדים את טרפם בלשונם הדביקה והארוכה ונעזרים בציפורניהם החזקות כדי לחפור את דרכם לעומק תילי הטרמיטים וקיני הנמלים ולהגיע לשלל. בדומה לברווזן, גם קיפודי הנמלים מצוידים בקולטנים רגישים המרוכזים בחוטמם והם חשים באמצעותם רמזים חשמליים זעירים למציאותם של חרקים המתחפרים באדמה.

במשך רוב חודשי השנה קיפודני הנמלים חיים בבדידות. בעונת הרבייה, שחלה בסוף החורף ובאביב, מתפתח על בטנה של הנקבה קפל עור זמני. לתוך הכיס הזה היא מטילה ביצה אחת קטנה ועגלגלה, בערך בגודל של עינב. כעשרה ימים אחרי ההטלה בוקע הגור. בשלב הזה הוא ורוד וזעיר, חסר קוצים ועיוור. במשך כמה שבועות הוא נשאר מוגן בכיס אימו וניזון מהחלב שהיא מפרישה מעורה. רק אחרי שהוא גדל מספיק והקוצים שלו מתחילים לבקוע, בערך חודשיים או שלושה אחרי הבקיעה, האם מוציאה אותו מהכיס לקן מוגן במחילה. שם היא ממשיכה להניק אותו עד שיתחזק ויפתח קוצים של ממש.

חיי הקיפודנים איטיים למדי וקצב חילוף החומרים שלהם נמוך. עם זאת, הם מאריכי חיים. תוחלת החיים שלהם בטבע יכולה להגיע ליותר משלושים שנה.

מי היה קודם?

מבחינה אבולוציונית יונקי הביב ניצבים על הענף הקדום ביותר בעץ היונקים. חוקרי אבולוציה משערים שהפיצול בינם ובין שאר היונקים התרחש לפני 200-180 מיליון שנה – עדיין בעידן הדינוזאורים. בזמן הקדום הזה התפצלה תת-מחלקה אחת משאר מחלקת היונקים, וממנה התפתחו לימים כמעט כל היונקים המוכרים לנו כיום, שכוללים את יונקי השליה ואת יונקי הכיס. השושלת השנייה המשיכה להתרבות בדרך הישנה והטובה, ששירתה במשך דורות רבים את אבות אבותיהם הזוחלים – הטלת ביצים. אלה הם יונקי הביב.

בשונה מיונקי הביב, צאצאיהם של יונקי הכיס כמו הקנגורו והקואלה מתפתחים ברחם האם ולא בביצה, אך נשארים שם רק לזמן קצר. הגורים שלהם נולדים זעירים ולא מפותחים, וזוחלים מיד אל כיס האם, שם הם נצמדים לפטמותיה ומתפתחים בתוך הכיס המגונן עד שהם בוגרים מספיק לצאת החוצה. יונקי השליה, ובהם בני האדם, הפילים, העטלפים ורוב היונקים האחרים, נולדים אחרי היריון לא קצר ברחם, שבמהלכו העובר מחובר לשליה וניזון ישירות מחומרים שמגיעים אליו מדמה של האם.

יונקי הביב נבדלים משניהם בכך שהעובר מתפתח ברחם רק זמן קצר מאוד ולאחר מכן משלים את גדילתו בביצה מחוץ לגוף האם. ועדיין, כמו כל היונקים, הצאצאים שלהם ניזונים מחלב האם אחרי הבקיעה. במובן הזה, אפשר לראות בהם מעין שלב מעבר אבולוציוני בין הזוחלים ליונקים. זוהי הצצה נדירה לאופן שבו התפתחו ההנקה וההתנהגויות הקשורות לטיפול בצאצאים בראשית ימיהם של היונקים.

על פי התיעוד המוגבל מאוד שנשמר במאובנים, נראה שיונקי הביב חיו בעבר באזורים הרבה יותר רחבים בהשוואה לתפוצתם המצומצמת כיום. המאובן הקדום ביותר של יונק ביב שזוהה עד כה מתוארך לתור הקרטיקון המוקדם, לפני למעלה ממאה מיליון שנה. מאובנים של יונקי ביב נמצאו אפילו ביבשת דרום אמריקה, אך עם השנים הם נכחדו שם והשרידים היחידים של השושלת שלהם נותרו הרחק משם, באוסטרליה ובסביבתה. נראה כי רק בזכות הבידוד הגיאוגרפי של היבשת הדרומית, שבמשך עשרות מיליוני שנים לא היו בה יונקי שליה גדולים, למעט עטלפים ואי אלו מכרסמים שהגיעו בהמשך, הצליחו יונקי הביב לשרוד שם בלי תחרות אקולוגית קשה. כיום נותרו מהשושלת העתיקה הזאת רק הברווזן וארבעה מיני קיפודנים – שריד לימים שבהם היה מגוון הרבה יותר גדול של יונקי ביב.

ואכן, בשנת 2024 דווח כי התגלו באוסטרליה מאובנים של שלושה מיני יונקי ביב מתקופת הקרטיקון, שלא היו מוכרים עד אז למדע. ביניהם נמצאים המאובן הקדום ביותר המזוהה עם שושלת הברווזנים, וכן יצור שמכונה אכידנפוס – שילוב שמותיהם המדעיים של הברווזן והקיפודנים – שכן יש בו שילוב מעניין של מאפיינים המזכירים את שתי הקבוצות גם יחד. התגליות הללו מעידות שלפני כמאה מיליון שנה חיו באוסטרליה אוכלוסיות מגוונות יותר של יונקי ביב, אך רק שני הסוגים המוכרים לנו שרדו.

מביולוגיה קדומה למדע עכשווי

בהיותם שריד לשושלת קדומה ונפרדת, יונקי הביב מספקים למדענים חלון נדיר להביט דרכו באבולוציה של היונקים מהזוחלים. ואכן מחקרים גנטיים מציגים ראיות רבות למצב הביניים שלהם. למשל לברווזן יש מערכת כרומוזומי מין מורכבת ביותר, שכוללת עשרה כרומוזומי מין, כך שלזכרים שלהם יש חמישה כרומוזומי X וחמישה כרומוזומי Y. המערכת הזאת מזכירה במידה מסוימת את כרומוזומי המין של הציפורים – שהתפצלו אף הן מהזוחלים, אך בענף אבולוציוני נפרד לגמרי. התגלית הזאת שינתה באופן יסודי את הדרך שבה אנו מבינים את התפתחות כרומוזומי המין של היונקים, וחוקרים מנסים כיום לפענח איך פועלת קביעת המין של הצאצאים אצל יונקי ביב.

יונקי הביב מעוררים סקרנות רבה גם מבחינה ביוכימית ורפואית. בשנת 2010 גילו חוקרים כי לחלב של הברווזן יש תכונות אנטי-בקטריאליות ייחודיות. בחלב הזה יש חלבון בעל מבנה טבעתי שלא דומה לשום חלבון מוכר אחר. החלבון הזה יעיל בהשמדת חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, והמחקר העוסק בו עשוי לסייע בפיתוח תרופות חדשות נגד סופר-חיידקים.

כמו מינים רבים אחרים בימינו, יונקי הביב מתמודדים כעת עם סכנות שמאיימות על המשך קיומם – אובדן בתי גידול, שינויי אקלים וחדירה של מיני טורפים פולשים חדשים לאוסטרליה ולגינאה החדשה. נכון לעכשיו שלושה מארבעת מיני הקיפודנים מוגדרים בסכנת הכחדה, ושניים מהם בסכנת הכחדה חמורה. גם אוכלוסיית הברווזנים מצטמצמת.

נעשים כעת מאמצים ניכרים להגן על יונקי הביב ולאפשר לאוכלוסיות שלהם להשתקם. במקביל מדענים ממשיכים לחקור אותם, ומוצאים ערך רב כמעט בכל פרט ביולוגי שנלמד עליהם. המינים האלה אומנם מוזרים למראה, אך דווקא מוזרותם הופכת אותם לאוצר מדעי. חקר יונקי הביב מלמד אותנו רבות על האבולוציה שלנו – איך נראו אבות אבותיהם של היונקים הקדומים וכיצד התפתחו התכונות שמבדילות אותנו משאר בעלי החיים. יתרה מזאת, הידע שאנחנו רוכשים מהם עשוי בסופו של דבר לתרום לרווחתה ולבריאותה של האנושות כולה.

ליונקי הביב, אם כן, שמור מקום של כבוד בהיסטוריה שלנו ובמחקר העכשווי. הם מזכירים לנו שהטבע מזמן לנו פלאים רבים, ולעיתים הם מגיעים בדמות יצור קטן מטיל ביצים, עם פרווה, ארס ומקור ברווז.