VOD עבור יסודי - מדעי החיים

למרות הדימוי השלילי שנוצר לו, אין נכון להיום ראיות מדעיות משכנעות לנזק בריאותי כלשהו שנובע מתוסף המזון הנפוץ.

השרירים בגופנו אחראים על כל הפעולות שדורשות תנועה כלשהי, החל בתנועות רצוניות כמו הליכה, אחיזה או הנעה של האיברים וכלה בתנועות אוטומטיות כמו נשימה, פעימות לב, הנעת מערכת העיכול, הפרשות ועוד. לכל השרירים בגוף יש מנגנון פעולה דומה, שכולל פעילות תלוית סידן ו-ATP של מנוע מולקולרי בשם מיוזין, שמחליק על גבי אקטין. הסרטון שלפנינו ממחיש איך פועל שריר שלד.

מיינו לעצמכם את המצב הבא: אתם חוצים להנאתכם את הכביש (במעבר חציה, כמובן) בדרך לבית של חבר. פתאום אתם שומעים חריקת בלמים ורואים מכונית מתקרבת אליכם במהירות ולא נראה שתצליח לעצור. מכיוון שאתם זריזים אתם מספיקים לזנק הצדה ולהתחמק רגע לפני שהמכונית נעצרת על מעבר החציה, במקום שבו עמדתם לפני רגע. ניצלתם! אתם עדיין בחתיכה אחת, אבל זיעה קרה עוטפת אתכם, אתם רועדים כעלה נידף ברוח והלב שלכם דופק בכוח כאילו הוא רוצה לפרוץ החוצה מבית החזה.

מעמקי הים הם עולם מסתורי ומופלא. גילויים חדשים, ולעתים תמוהים ומוזרים, אינם חדלים להפתיע גם את מי שהקדישו את חייהם לחקר האוקיינוסים.

אחת מסדרות הטלוויזיה הזכורות לי מצעירותי הייתה “אוטובוס הקסמים”, שסיפרה על כיתת תלמידים שיוצאת להרפתקאות קסומות של ידע באוטובוס פלאי. באחד הפרקים ביקרה הכיתה בתערוכה על גוף האדם, כשלפתע פתאום האוטובוס התכווץ והתלמידים והמורה מצאו את עצמם בתוך גוף אנושי, שם למדו מבפנים את התהליכים מתרחשים בו. רעיון דומה הופיע עוד קודם לכן בסרט הקלאסי Fantastic Voyage משנות ה-60, שבו החדירו לגופו של מדען פצוע צוללת שכווצה לגודל של כמה מיקרומטרים, במטרה לתקן נזק שנגרם למוחו. היכולת לכווץ בני אדם וכלי רכב אמנם נותרה בגדר מדע בדיוני, אולם השימוש במכונות זעירות לצרכים רפואיים הופך אט אט למציאות.

כולכם בוודאי יודעים שתפקיד האוזן הוא לשמוע, אך איך היא עושה את זה?
כדי להסביר את זה הבאנו לכם שני סרטונים – הראשון מסביר על חוש השמיעה ועל מבנה האוזן והשני מציג איך שבלול האוזן (Cochlea) מפרק את הצלילים המגיעים אליו דרך עור התוף. שימו לב שהצלילים מתפלגים לפי הגובה שלהם (התדר) ככך שנוצר מעין סולם צלילים לאורך שבלול האוזן. בשבלול האוזן נמצאים תאי עצב שכל אחד מהם אחראי על זיהוי צליל מסוים ומעביר את המידע עליו למוח. המוח מקבל מתאי העצב את המידע על כל הצלילים שהתקבלו ומעבד אותם.

בניסוי הזה נראה איך דבק פלסטי, צבע מאכל וסבון יוצרים ציור שמצטייר מעצמו, וחוזר על עצמו.

בניית דגם כף יד שאפשר לשלוט בתנועת האצבעות שלו, בדומה ליד אמיתית

תופעת הנימיות (capillary action) מתארת את היכולת של נוזלים “לטפס” במעלה צינורות דקים.

פוטוסינתזה היא אחד התהליכים החשובים ביותר בעולם החי. כמעט כל הצמחים הירוקים מבצעים סוג כלשהו של פוטוסינתזה – התהליך שבו נוצרים האנרגיה וחומרי התשמורת של הצמח ונפלט החמצן שאנו נושמים.

במחלת הסרטן, בקרת החלוקה של אחד התאים בגוף אובדת והוא מתחיל להתחלק ללא שליטה. אם מערכת החיסון לא מצליחה להשמיד אותו בזמן, התא הפגום ייצור בהדרגה צבר תאים גדול שנקרא “גידול”.

גופנו מרושת בתאי עצב שתפקידם לקלוט גירויים מהסביבה, להעביר את המידע למוח, לעבד אותו שם ולהוציא בתגובה פקודות לשרירים. בין היתר קיימים תאים שמגיבים לשינויים בטמפרטורה ומעבירים את המידע עליהם למוח.

לכבוד יום המשפחה, מבט על משפחות שיש בהן הקרבה אמיתית: אמהות שנותנות לצאצאים לאכול אותן, ולחלופין אמהות שמקריבות את הצאצאים כדי לשרוד בעצמן

חוקרים מסין שהחדירו לתאי קופים גן של אדם המעורב בהתפתחות המוח טוענים כי זה שיפר את הזיכרון של הקופים המושתלים. אבל מדענים רבים מעלים שאלות לגבי הממצאים והאתיקה של המחקר

מדענים באוסטרליה בודקים שיטה חדשה להגנה על שוניות האלמוגים ביבשת הדרומית: ריסוס מי ים לאטמוספרה, כדי להחזיר יותר קרינת שמש לחלל

קקדו בשם סנובול רוקד באופן ספונטני, יצירתי ומגוון, ועוזר לחוקרים להבין איך התפתחה אצלנו יכולת הריקוד

למה שוקו חם מרגיש מתוק יותר משוקו קר? איך משפיעים חושים אחרים על חוויית הטעם שלנו? ולמה הסיכוי שלכם לשנוא כוסברה גבוה יותר אם גם ההורים שלכם סולדים ממנה? הביולוגית ורד שפירא מתקנת הנחות רווחות ושגויות ומשתפת בפרטים מסקרנים על החוש החווייתי ביותר.

הסרטון מציג הסברים מקובלים לתופעה המעניינת של הדֵזָ’ה ווּ – תחושה מוזרה, שבה אנו מרגישים כאילו כבר חווינו את הרגע הזה בעבר – תופעה שרובנו עברנו לפחות פעם אחת בחיים.

פעם זו נחשבה כיכולת המיוחדת לנו בלבד, או לפחות לנו ולבעלי החיים הקרובים אלינו – אבל מחקרים חדשים מראים שאפילו ציפורים מסוגלות ליצור ולהשתמש בכלים

איך אפשר לדעת מהו זיכרון אמיתי ומה הוא לא? בסרטון זה נגלה דרך התנסות חווייתית מהו זיכרון מדומה ועד כמה ניתן לסמוך על הזיכרון שלנו?