פיהוק זו פעולה בסיסית של הגוף. כולם מפהקים, גם חיות כמו ציפורים ודגים – ואפילו תינוקות שעוד לא נולדו. ולמה זה מעסיק אותנו כל כך? כי בתור חובבי מדע, תופעות טבעיות לא מוסברות הן כמו תיבת אוצרות מסתורית בשביל המוח שלנו, שלא ינוח עד שיצליח לפצח את התעלומה. גם אם לא נפצח את המיסתורין שעומד מאחורי הפיהוק, נוכל לפחות לומר שניסינו. ועל הדרך גם נלמד כמה דברים חדשים.
במאבק בינינו לבין החיידקים, האבולוציה מנצחת – יותר ויותר זנים מפתחים עמידות לאנטיביוטיקה ומאלצים אותנו לפתח תרופות חדשות. מה עושים כדי למנוע התפתחות של “חיידקי-על”?
המדע, כך נראה, מתקדם מהר יותר ויותר. טכנולוגיות שנראו עד השנים האחרונות דמיוניות הופכות לנגד עינינו למציאות, למשל הוצאת תאים מהגוף, הנדסתם גנטית בשיטה חדשנית כדי שיתקפו תאי סרטן והחזרתם לגוף. התקדמות נוספת שזכינו להיות עדים לה היא חיבור מערכת העצבים למחשבים המאפשרים למשותקים להזיז את ידיהם ורגליהם, ולקטועי גפיים להפעיל תותבים רובוטיים בכוח המחשבה.
בסרטון מוצג עד כמה חשובה תגובה מהירה בפעולות ומצבים שונים בחיים כמו תחרות ריצה או בריחה מסכנה.
במו כן מוסבר איך המוח שלנו מעבד מידע חושי ומתרגם אותו לפעולות ולתגובות גופניות.
לא רק בני אדם אוהבים לרקוד, גם בעלי חיים רוקדים לא פעם. בסרטון נכיר שני מיני ציפורים: האחד אוהב להמציא תנועות ריקוד ססגוניות; והשני הוא עוף שפורץ במחול ייחודי כדי להרשים את הנקבות.
אם ניקח את ספורטאי העל ליאונל מסי (כדורגל), קובי בראיינט (כדורסל), מייקל פלפס (שחייה) ולוסיאן בולט (ריצה) ונשים אותם זה ליד זה, נראה ארבעה גברים בעלי מבנה גוף מאוד שונה. האחד נמוך ובעל מבנה ממוצע, השני גבוה מאוד וידיו ארוכות, השלישי בעל פלג גוף עליון מאוד רחב יחסית לפלג גופו התחתון וכפות ידיו גדולות והרביעי צנום עם רגליים ארוכות ואגן צר. ארבעתם ספורטאים מעולים, מהטובים ביותר בתחומם אם לא למעלה מכך , ובכל זאת כל כך שונים.
הראייה היא אחד החושים החשובים ביותר שיש לבני האדם, ובלעדיו לא יכולנו לקלוט את סביבתנו. העין, שבעזרתה אנו רואים, היא איבר מורכב ורגיש מאוד. הסרטון שלפנינו מתאר איך אנו רואים, תוך התמקדות בהיבטים הפיסיקליים והביולוגיים של הראייה.