כרישי לוייתן (Rhincodon typus) הם הדגים הגדולים ביותר המוכרים לאדם. אורכם יכול להגיע לכ-15 מטר ומשקלם כ-20 טון. למרות הגודל המאיים, הם אינם נחשבים מסוכנים לאדם וניזונים בעיקר מפלנקטון, סרטנים, דגיגים זעירים וביצי דגים שהם מסננים מהמים. צלילה עמם הפכה בשנים האחרונות לאטרקציה תיירותית נחשקת.
סרטון זה ננסה להבין האם הביטוי “טובים השניים מן האחד” תקף גם בטבע.
נלמד כיצד שיתוף הפעולה המעוגן ביחסי גומלין של הדדיות הוא המפתח להישרדות ולשגשוג ועל כמה עוד יש לנו ללמוד מבעלי החיים שבסביבתנו.
זה קרה לכולנו, אולי כששכבנו על מחצלת בים או על פיסת דשא והבטנו בשמים, אולי דווקא בחופשת סקי כשבהינו בשלג הלבן הבוהק, או סתם כשבהינו החוצה מהחלון באמצע שיעור משעמם במיוחד. פתאום שמנו לב שדברים שוחים או מרחפים לנו ממש בתוך העין.
השרירים בגופנו אחראים על כל הפעולות שדורשות תנועה כלשהי, החל בתנועות רצוניות כמו הליכה, אחיזה או הנעה של האיברים וכלה בתנועות אוטומטיות כמו נשימה, פעימות לב, הנעת מערכת העיכול, הפרשות ועוד. לכל השרירים בגוף יש מנגנון פעולה דומה, שכולל פעילות תלוית סידן ו-ATP של מנוע מולקולרי בשם מיוזין, שמחליק על גבי אקטין. הסרטון שלפנינו ממחיש איך פועל שריר שלד.
מיינו לעצמכם את המצב הבא: אתם חוצים להנאתכם את הכביש (במעבר חציה, כמובן) בדרך לבית של חבר. פתאום אתם שומעים חריקת בלמים ורואים מכונית מתקרבת אליכם במהירות ולא נראה שתצליח לעצור. מכיוון שאתם זריזים אתם מספיקים לזנק הצדה ולהתחמק רגע לפני שהמכונית נעצרת על מעבר החציה, במקום שבו עמדתם לפני רגע. ניצלתם! אתם עדיין בחתיכה אחת, אבל זיעה קרה עוטפת אתכם, אתם רועדים כעלה נידף ברוח והלב שלכם דופק בכוח כאילו הוא רוצה לפרוץ החוצה מבית החזה.
אחת מרכבות ההרים של דיסני וורלד באורלנדו מסייעת לאנשים להיפטר מאבנים בכליות במהירות וללא כאב. לאחר ששמעו על כמה מטופלים שנפטרו מאבנים בכליות בעזרת סיבוב על ״רכבת הר הרעם הגדול״, החליטו רופאים לנסות זאת בעצמם.
המדע, כך נראה, מתקדם מהר יותר ויותר. טכנולוגיות שנראו עד השנים האחרונות דמיוניות הופכות לנגד עינינו למציאות, למשל הוצאת תאים מהגוף, הנדסתם גנטית בשיטה חדשנית כדי שיתקפו תאי סרטן והחזרתם לגוף. התקדמות נוספת שזכינו להיות עדים לה היא חיבור מערכת העצבים למחשבים המאפשרים למשותקים להזיז את ידיהם ורגליהם, ולקטועי גפיים להפעיל תותבים רובוטיים בכוח המחשבה.
כולכם בוודאי יודעים שתפקיד האוזן הוא לשמוע, אך איך היא עושה את זה?
כדי להסביר את זה הבאנו לכם שני סרטונים – הראשון מסביר על חוש השמיעה ועל מבנה האוזן והשני מציג איך שבלול האוזן (Cochlea) מפרק את הצלילים המגיעים אליו דרך עור התוף. שימו לב שהצלילים מתפלגים לפי הגובה שלהם (התדר) ככך שנוצר מעין סולם צלילים לאורך שבלול האוזן. בשבלול האוזן נמצאים תאי עצב שכל אחד מהם אחראי על זיהוי צליל מסוים ומעביר את המידע עליו למוח. המוח מקבל מתאי העצב את המידע על כל הצלילים שהתקבלו ומעבד אותם.