מחקר על קשיי ההסתגלות של שימפנזים שעברו מהיער לסוואנה עשוי לשפוך אור על התהליכים שהובילו את אבות אבותינו בדרך דומה, ואולי השפיעו על המעבר להליכה זקופה.
בהתאם למעמדה כאיבר החישה המוביל בגוף האדם, העין זוכה להגנה רבת שכבות שכל תפקידה הוא לשמור עליה מכל פגע. בראש מערכת ההגנה הזו נמצאת ארובת העין שמגינה עליה מפגיעות מכניות קשות. מיד אחריה נמצאים העפעפיים, שנסגרים בתגובה לכל חשש של פגיעה או חדירה של עצם זר לעין. החלק השלישי והאחרון במערך ההגנה של העין הוא כנראה המופלא והמעניין מכולם: הדמעות. הסרטון מסביר את היווצרותן של דמעות כתוצאה מחיתוך בצל ודרכים להתמודד עם התופעה.
כבר זמן מה ידוע שפסי הזברה מרחיקים זבובים מוצצי דם. חוקרים שהלבישו סוסים בכיסוי מפוספס גילו איך הם עושים זאת – הפסים מבלבלים את הזבובים ומקשים עליהם לנחות.
הלכה לעולמה הגורילה קוֹקוֹ, שהתפרסמה בשנות ה-70 כשלמדה לתקשר בשפת סימנים. השאלה אם היא וקופים אחרים אכן רכשו שפה עדיין שנויה במחלוקת בין חוקרי טבע ובלשנים.
כשצופים בסרטים ישנים אפשר לא פעם לראות בהם את כוכבי הקולנוע הגדולים של הימים ההם – שחקנים כמו המפרי בוגרט, קרי גרנט ו”הצעיר” ג’יימס דין – מעשנים להנאתם על המסך וגורמים לעישון להיראות “מגניב”. חברות הטבק שילמו בימים ההם כסף רב כדי שסלבריטאים ייראו משתמשים במוצריהם ולכן יעודדו את מעריציהם לחקות אותם.
כשבייתנו את בעלי החיים, שינינו את התנהגותם – וגם את מראם. מדוע בעלי חיים מבוייתים רבים חולקים את אותן תכונות פיזיות? והאם במהלך האבולוציה שלנו בייתנו גם את עצמנו?
בטא קרוטן שנמצא לרוב בירקות (כמו גזר ועגבניות) משמש אותם לצורכי “התגוננות” מפני אורכי גל מסוימים של אור השמש שבעוצמות גבוהות יכולים לגרום לנזקים בתאים.
חקר המנגנון הפועל אצל יצורים כמו הסלמנדרה עשוי לשפוך אור על האופן שבו מתבצע תהליך החזרה לתאי הגזע, ואולי יאפשר לנו לשחזר את התהליך גם אצל בני אדם. בסרטון שלפנינו מודגם מצב שבו הסלמנדרה מגדלת רגל חדשה במקום רגל שנקטעה.
מממצאים ארכיאולוגיים עולה שכבר לפני 200 אלף שנה התעורר בבני האדם הצורך לקחת חומרים שונים ולהדביק אותם יחד. הצורך להדביק יחד חומרים שונים הלך וגבר במרוצת השנים, כשהתפתחו חומרים חדשים ואנשים הכירו בפוטנציאל העצום של חיבור חומרים שונים יחד.