תעלומת האנרגיה האפלה

בקיצור

• לפני עשרים שנה גילו מדענים שהיקום מתפשט הקצב מואץ וכינו את מקור התאוצה הזו בשם "אנרגיה אפלה".
• כל המחקרים שנערכו מאז לא הצליחו לפענח את טיבה של האנרגיה האפלה, אבל הם חשפו שאלות רבות נוספות: מדוע האנרגיה האפלה חלשה הרבה יותר ממה שהתיאוריה חוזה לכאורה, מהן ההשלכות שלה על עתיד היקום, והאם ייתכן שהאנרגיה האפלה תשכנע אותנו שאנחנו חיים בעל-יקום?
• בזכות ניסויים שנערכו לאחרונה, או עתידים להיערך בקרוב, המדענים מקווים שהשנים הקרובות יניבו סוף סוף תשובות.

היקום גדל והולך בכל שנייה שחולפת. הגלקסיות מתרחקות זו מזו במהירות הבזק, צבירי גלקסיות דוהרים הלאה מצבירים אחרים, והחלל הריק שבין כל הדברים מתרחב עוד ועוד. כל זה ידוע כבר משנות ה-20 של המאה הקודמת, כשתצפיות של אדווין האבל ואחרים הראו שהקוסמוס מתפשט.

אולם קרוב יותר לימינו גילו אסטרונומים שהתהליך הזה מאיץ – קצב ההתפשטות של היקום הולך וגובר, כלומר המהירות שבה הגלקסיות נסוגות זו מזו גבוהה יותר מכפי שהייתה לפני רגע. זו הייתה התובנה המרעישה שאליה הגיע בשנת 1998 אדם ריס (Riess), אחד ממחברי הכתבה הזאת, בשיתוף חוקרים נוספים שהוביל לצד בריאן שמידט (Scmidt) מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה, על סמך מדידות של התפוצצויות סופרנובה רחוקות.

התגלית הזאת עלתה בקנה אחד עם ממצאים של צוות אחר, בראשות סול פרלמוטר (Perlmutter) מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שהשתמש בשיטה דומה שהתפרסמה באותה שנה. המסקנה הייתה בלתי נמנעת – משהו גורם להתפשטות היקום לצבור מהירות. אבל מה?

הענקנו את השם "אנרגיה אפלה" לדבר הבלתי ידוע הזה שמחולל את כוח הדחייה שלכאורה מותח את היקום. חקרנו את המצב הזה במשך שני עשורים, אך טבעה הפיזיקלי של האנרגיה האפלה נותר גם כעת לוט בערפל כמעט כפי שהיה לפני עשרים שנה.

אנחנו עדיין עומדים מול תעלומות שאינן נותנות מנוח: מהי האנרגיה האפלה? מדוע היא נראית הרבה יותר חלשה מכפי שחוזות רוב התיאוריות הישירות (אך עדיין חזקה דיה כדי שנוכל לזהות אותה)? מהן ההשלכות של מהות האנרגיה האפלה בנוגע לעתיד היקום? ולבסוף, האם המאפיינים המוזרים של האנרגיה האפלה מעידים שהיקום שלנו קיבל את תכונותיו באקראי – שלמעשה היקום שלנו אינו אלא יקום אחד בתוך על-יקום עצום המכיל גרסאות אינספור של הקוסמוס, שלכל אחת יש תכונות אחרות ועוצמות אחרות של אנרגיה אפלה?

אנחנו מרכזים כעת את כל המשאבים שברשותנו כדי להסתער על האנרגיה האפלה ולגלות מה טיבה, ויש סיכויים לא רעים שכמה מיזמי תצפית חדשים יתקדמו בקרוב. אנחנו מקווים שבמהלך עשר השנים הקרובות נוכל להתחיל לענות על שלוש השאלות הללו ולהבין את מהותה של ההאצה הקוסמית – או שנשלים עם כך שיש תעלומות שיישארו לעת עתה ללא פתרון.

מהי אנרגיה אפלה?

תמונת הקבוע הקוסמולוגי

איורים: נייג'ל האוטין

למדענים יש כמה השערות בנוגע לדבר שעשוי להניע את תאוצת היקום. המועמדת המובילה צומחת מתוך טבעו של המרחב הריק. במכניקת הקוונטים, רִיק (ואקום) איננו "שום דבר" – למעשה, הוא רוחש זוגות של חלקיקים ואנטי-חלקיקים "וירטואליים" שמופיעים מאליהם  ומאיינים זה את זה תוך שבריר שנייה זעירים. אף שזה נשמע מוזר, ים זוגות החלקיקים המרפרפים האלו נושא עימו אנרגיה, ואנרגיה, ממש כמו מסה, יכולה ליצור כבידה. אולם בשונה ממסה, אנרגיה יכולה ליצור כבידה מושכת או כבידה דוחה, תלוי אם הלחץ שלה חיובי או שלילי. לפי התיאוריה, לאנרגיית הרִיק בחלל אמור להיות לחץ שלילי, ולפיכך היא עשויה להיות המקור של הכבידה הדוחה העומדת מאחורי התאוצה של התפשטות היקום.

הרעיון הזה שקול ל"קבוע הקוסמולוגי", גורם שאלברט איינשטיין הוסיף למשוואות היחסות הכללית שלו ומייצג צפיפות אנרגיה קבועה בכל המרחב. כפי שניתן ללמוד מהשם שניתן להשערה הזאת, היא גורסת שצפיפות האנרגיה האפלה היא קבועה – כלומר, לא משתנה – על פני המרחב והזמן. נכון לעכשיו, הראיות האסטרופיזיקליות שבידינו עולות בקנה אחד עם הסבר הקבוע הקוסמולוגי, עם חריגות מסוימות.

לחלופין, האנרגיה האפלה עשויה להיות שדה אנרגיה המכונה "היסוד החמישי" (quintessence), ששורר בכל היקום ומאציל על כל נקודה ונקודה במרחב תכונה שמתנגדת למשיכת הכבידה. שדה הוא מושג מוכר לפיזיקאים – הכוח האלקטרומגנטי וכוח הכבידה שאנחנו מכירים מחיי היומיום פועלים דרך שדות (אף שהשדות האלה נובעים בדרך כלל ממקורות שמקומם מוגדר ואינם שוררים בכל המרחב).

תמונת היסוד החמישי

אם האנרגיה האפלה היא שדה, אזי היא איננה קבועה ולכן עשויה להשתנות עם הזמן. במצב כזה, ייתכן שבעבר האנרגיה האפלה הייתה חזקה או חלשה יותר בהשוואה לימינו והיא יכלה להשפיע על היקום בדרכים שונות בזמנים שונים. בצורה דומה, גם עוצמתה והשפעתה על התפתחות היקום עשויות להשתנות בעתיד. לרעיון הזה יש גרסה המכונה "השדה הקופא", ולפיה האנרגיה האפלה מתפתחת יותר ויותר לאט ככל שחולף הזמן; בגרסת ההפשרה, השדה משתנה לאט בהתחלה ומהר יותר בהמשך.

קיימת אפשרות שלישית שתוכל להסביר את ההאצה הקוסמית: אין אנרגיה אפלה, וההתפשטות המואצת של היקום נובעת מפיזיקה שתיאוריית הכבידה של איינשטיין (תורת היחסות הכללית) אינה יודעת להסביר, כלומר שהתיאוריה הזו אינה שלמה. ייתכן שבממלכות עצומות באמת, כמו המרחבים שבהם משתרעים צבירי גלקסיות, או היקום הנראה כולו, חוקי הכבידה פועלים בצורה שונה מהתחזיות של התיאוריה, והכבידה מתחילה להתפרע.

פיזיקאים העלו כמה הצעות תיאורטיות מעניינות בכיוון הזה, אולם לא קיימת כיום שום תיאוריה עקבית המתאימה לכל התצפיות, כך שלעת עתה ידה של האנרגיה האפלה על העליונה בנוגע לאפשרות הזו. היו גם רעיונות מוקדמים יותר, כמו האפשרות שהתאוצה הקוסמית היא ביטוי של התפלגות חומר לא אחידה ברחבי היקום או תוצאה של רשת פגמים גיאומטריים במבנה המרחב, אולם כבר הוכח בוודאות רבה למדי שהם אינם עולים בקנה אחד עם נתוני התצפיות.

תמונת אין אנרגיה אפלה

מדוע האנרגיה האפלה חלשה כל כך?

אף אחד מההסברים המוצעים לאנרגיה האפלה אינו מספק במיוחד. השערת הקבוע הקוסמולוגי, למשל, חוזה שהאנרגיה האפלה תהיה הרבה יותר חזקה מכפי שהיא בפועל. כשמנסים לסכום סתם כך את האנרגיות על פני כל המצבים הקוונטיים שקשורים כמשוער לים החלקיקים והאנטי-חלקיקים שברִיק של החלל, מקבלים ערך גבוה ב-120 סדרי גודל מהסכום הנצפה. אם מביאים בחשבון רעיונות הנובעים מתיאוריות שטרם אוששו כגון סופר-סימטריה – האפשרות שלכל חלקיק ידוע יש בן זוג, חלקיק כבד יותר שטרם התגלה – חוסר ההתאמה פוחת מעט, אבל הפער בין סך כל האנרגיה הנמדדת והאנרגיה הנחזית נשאר גבוה מדי בכמה עשרות סדרי גודל. לפיכך, אם ההסבר לאנרגיה האפלה הוא אנרגיית הרִיק, נשאלת השאלה מדוע אנרגיית הרִיק הזאת כל כך קטנה בפועל?

ההסבר הגורס שהאנרגיה האפלה היא שדה לא משפר במיוחד את המצב בחזית הזאת. התיאורטיקנים פשוט מניחים (בלי הסבר מניח את הדעת מדוע זה צריך להיות כך) שהערך המזערי של האנרגיה הפוטנציאלית המקושרת לשדה האנרגיה האפלה הוא נמוך מאוד, והמצב הזה מבטיח שרק כמות קטנה של אנרגיה אפלה מתפזרת ברחבי החלל.

בנוסף, המודלים האלו דורשים שהאינטראקציות של השדה הזה עם כל דבר אחר ביקום (פרט להדיפה הכבידתית הדוחה שלו) יהיו זעומות להפליא – תכונה שקשה להסביר. בגלל העובדות האלו קשה לשלב בטבעיות את השערות שדה האנרגיה האפלה במודלים נפוצים של פיזיקת חלקיקים.

מהן ההשלכות על עתיד היקום?

תכונות האנרגיה האפלה יקבעו את גורלו הסופי של היקום. לדוגמה, אם האנרגיה האפלה היא אכן אנרגיית המרחב הריק (הקבוע הקוסמולוגי), התאוצה תימשך לעד, ובעוד כטריליון שנים ההתפשטות תגרום לכל הגלקסיות הרחוקות משביל החלב יותר משכניה הקרובים ביותר (קבוצת הגלקסיות המכונה "הקבוצה המקומית", שבשלב הזה כבר תתלכד לגלקסיה אליפטית אחת גדולה) להיפרד זו מזו במהירות העולה על מהירות האורכך שאי אפשר יהיה לצפות בהן. אפילו האור הקדום המגיע מהזוהר שנותר לאחר המפץ הגדול – קרינת הרקע הקוסמית בגלי מיקרו (CMB) שממלאת את כל החלל – תימתח לאורכי גל שאורכם עולה על גודלו של היקום הנראה, ולפיכך אי אפשר יהיה לקלוט אותה. על פי התרחיש הזה, התמזל מזלנו לחיות בדיוק בתקופה שבה התצפית על היקום שלנו היא עדיין מיטבית.

לעומת זאת, אם האנרגיה האפלה איננה אנרגיית הרִיק אלא האנרגיה של שדה בלתי ידוע, אזי העתיד עדיין פתוח לגמרי. בהתאם לאופן שבו השדה יתפתח, היקום יוכל בסופו של דבר להפסיק להתפשט ולהתחיל לקרוס, להתמוטט לתוך עצמו עד ל"ריסוק גדול" וסופי, מעין השתקפות של המפץ הגדול שממנו הוא הופיע. לחלופין, היקום יוכל להגיע לקיצו ב"קריעה גדולה", שבה כל המבנים המורכבים, החל בצבירי גלקסיות וכלה באטומים וגרעיני אטומים, יפלו חלל בפני האנרגיה האפלה וייקרעו לגזרים. התרחיש הראשון, תאוצה מתמשכת שבסופה מוות קר, גם הוא אחת האפשרויות במצב של שדה אנרגיה אפלה.

גם תיאוריה חלופית של כבידה, אם יתברר שיש בה צורך, מאפשרת כמה וכמה תוצאות בהתאם לתכונות הייחודיות של התיאוריה המשוכתבת.

הייתכן שאנו חיים בעל-יקום?

מאחר שהקבוע הקוסמולוגי הוא ההסבר המוביל בקבוצת התיאוריות, הבעיה של חולשתה הבלתי מוסברת של האנרגיה הזאת מקבלת משנה חשיבות. הפיזיקאי סטיבן וינברג (Weinberg) מאוניברסיטת טקסס, שהכיר בבעיה של הקבוע עוד לפני גילוי ההתפשטות המואצת, הציע פרדיגמה חדשה – שבה הקבוע הקוסמולוגי אינו נקבע בלעדית על ידי חוקי הפיזיקה הבסיסיים אלא הוא משתנה אקראי שמקבל ערך אחר בכל אחד מהיקומים השייכים למצבור יקומים עצום: על-יקום.

בחלק מהיקומים עשויים להיות קבועים קוסמולוגיים הרבה יותר גדולים, כך שכוח הדחייה המאיץ בהם הוא גדול עד כדי כך שהחומר אינו יכול להתלכד לגלקסיות, כוכבי לכת וחיים. אולם אנחנו קיימים – ומכאן מסיק וינברג שאין ספק שעלינו למקם את עצמנו באחד היקומים שיכול לאפשר את קיומנו – יקום שבמקרה יש לו קבוע קוסמולוגי קטן. ההיקש הזה, שפיתחו בהמשך אלכסנדר וילנקין (Vilenkin) מאוניברסיטת טאפטס, מרטין ריס (Rees) מאוניברסיטת קיימברידג', מריו ליביו (ממחברי הכתבה הזאת) ואחרים, מכונה העיקרון האנתרופי.

תמונה

יש סיבות טובות, מעבר לשיקול האנרגיה האפלה, להניח שקיים על-יקום. תיאוריית האינפלציה הקוסמית, המקובלת מאוד בקהילה המדעית, מעלה את האפשרות שהיקום התנפח לממדים כבירים בשבריר השנייה הראשון לקיומו. וילנקין ואנדריי לינדה (Linde) מאוניברסיטת סטנפורד הראו שברגע שמתחילה אינפלציה קוסמית, אין שום אפשרות מעשית למנוע ממנה להתרחש שוב ושוב, וכך ליצור אוסף אינסופי של בועות, או "יקומי כיס", שנוצרים במבודד זה מזה ועשויים להיות בעלי תכונות שונות מאוד זה מזה.

כמו כן, נראה שעל-יקום הוא תוצאה של תורת המיתרים, המועמדת לאחד את כל כוחות הטבע. חישובים המבוססים על גרסאות של תורת המיתרים המכונות תיאוריית-M, שערכו רפאל בוסו (Bousso) וג'וזף פולצ'ינסקי (Polchinski), מעלים את האפשרות שעשויים להיות 10 בחזקת 500 מרחב-זמנים שונים – כמות עצומה של יקומים שבכל אחד יש לקבועי הטבע ערכים שונים ואפילו מספר ממדי המרחב שונה.

אולם עצם העלאת הרעיון של על-יקום מעלה לפיזיקאים מסוימים את הדם לראש. קשה לעכל את המושג הזה ועוד יותר קשה לבחון אותו – דבר שעלול לסמן את קיצה של השיטה המדעית הקלאסית כפי שאנחנו מכירים אותה. מבחינה היסטורית, השיטה דורשת שהשערות יוכלו להיבדק בצורה ישירה באמצעות ניסויים או תצפיות חדשות.

ועם זאת, מושג העל-יקום בכל זאת מעלה תחזיות שעשויות להתמסר לבדיקה. בפרט, אחדים ממודלי העל-יקום חוזים שלמרחב-זמן תהיה צורה עקמומית מעט, שאולי יהיה אפשר לזהות בתצפיות. קיימת עוד אפשרות, אם כי היא לא סבירה במיוחד, שהאור של קרינת הרקע הקוסמית עשוי להכיל אדוות המעידות על התנגשות של בועה אחרת בבועה שלנו.

למצוא תשובות

ככל הידוע לנו, הדרך הטובה ביותר להתחיל לפזר את הערפל שסביב טיבה של האנרגיה האפלה היא למדוד את היחס שבין הלחץ שלה (מידת המתיחות שלה ביחס למרחב) והצפיפות שלה (כמה ממנה יש ביחידת מרחב כלשהי) – יחס המגדיר תכונה שנקראת פרמטר משוואת המצב של האנרגיה: w. אם האנרגיה האפלה היא אנרגיית הרִיק, (הקבוע הקוסמולוגי), אזי w הוא קבוע וערכו מינוס 1. מאידך גיסא, אם האנרגיה האפלה קשורה לשדה המשתנה עם הזמן, השאיפה שלנו תהיה לגלות עבורה ערך w שלא יהיה 1- ושיתפתח לאורך ההיסטוריה הקוסמית. לחלופין, אם התאוצה הנצפית תדרוש להתאים את תורת היחסות הכללית למרחקים גדולים במיוחד, אנו נשאף לגלות שכאשר מודדים את w בקני מידה שונים של היקום – לא מוצאים תמיד את אותו ערך.

האסטרונומים תכננו כמה דרכים עקיפות ומתוחכמות למדוד את הצפיפות והלחץ של האנרגיה האפלה. פעולתה של האנרגיה האפלה, שמתפקדת ככבידה הפוכה בעלת כוח דחייה, מתנגדת לכוח שמפעילה הכבידה הרגילה – הכוח שגורם למסה ביקום להימשך לעבר מסה אחרת – וכך מעכבת את היווצרותם של מבנים בקנה מידה גדול, כלומר צבירי גלקסיות. מדענים שיחקרו את האופן שבו גדלו צבירים לאורך זמן יוכלו אפוא לגלות מה הייתה עוצמת האנרגיה האפלה בשלבים שונים בהיסטוריה. אנחנו עושים את זה באמצעות צפייה באופן שבו מסת הצבירים מכופפת את האור של גלקסיות הרקע שמאחוריהם, בתהליך המכונה עידוש כבידתי. מידת הכיפוף מלמדת אותנו עד כמה הצבירים האלו מסיביים. אם נצפה בתוצא הזה בצבירים המצויים במרחקים שונים מאיתנו, נוכל למדוד עד כמה צבירים מסיביים היו נפוצים בעידנים קוסמיים שונים (בשל הזמן שנדרש לאור להגיע אלינו, צפייה למרחק שקולה לצפייה בעבר).

אנחנו יכולים למדוד את האנרגיה האפלה גם על ידי כך שנבדוק איך קצב התפשטות היקום השתנה לאורך הזמן. אם נצפה בעצמים שנמצאים במרחקים שונים מאיתנו ונמדוד את ההסחה שלהם לאדום – כלומר את השיעור שבו אורך הגל שלהם נמתח בעקבות התפשטות היקום – נוכל להסיק מהמדידות כמה התפשט היקום מאז שהאור התחיל במסעו.

למעשה, השיטה הזו הייתה האופן שבו גילו שני הצוותים את התאוצה הקוסמית מלכתחילה; הם מדדו את ההסחה לאדום של כמה סופרנובות מסוג Ia (שקיים קשר אמין בין המרחק שלהן מאיתנו ובין הבהירות שלהן). בגרסה אחרת של הטכניקה הזאת, צופים בגודל הנראה של אדוות בצפיפות הגלקסיות על פני החלל, הקרויות תנודות בַּריוֹנִים אקוסטיות (BAO) – שגם הן נותנות לנו מדד אמין למרחק – כדי לעקוב אחר תולדות ההתפשטות של היקום.

נכון לעכשיו, מרבית המדידות של w תואמות פחות או יותר זו לזו (בטווח אי-הודאות של התצפיות), והערך הנמדד הוא -1 עם טעות של עד 10 אחוזים. כלומר, התצפית תומכת בהסבר הקבוע הקוסמולוגי עבור האצת ההתפשטות. כשצוות בראשות ריס השתמש בטלסקופ החלל האבל כדי לחקור את האנרגיה האפלה באמצעות טכניקת הסופרנובה עד 10 מיליארדי שנים אחורה לעבר, הם לא מצאו שום ראיה לשינוי לאורך הזמן. בדומה לכך, ניתוח של התוצאות ממדגם של יותר מאלף סופרנובות מכמה וכמה סקרים, הניב גם הוא ממצאים שעולים בקנה אחד עם קבוע קוסמי.

תמונה – עידוש כבידתי?

עם זאת, ראוי לציין שבשנתיים האחרונות צצו אי אלו רמזים לסטייה אפשרית מתחזיות הקבוע הקוסמי. לדוגמה, מדידות של קרינת הרקע הקוסמית (שמלמדת אותנו מהי הכמות הכוללת של מסה ואנרגיה ביקום) שנעשו באמצעות הלוויין פלנק, בשילוב תוצאות ממחקרי עידוש כבידתי, מצביעות על ערך שלילי יותר ממינוס 1 עבור w.

תצפיות על תנודות בריונים אקוסטיות שנאספו ממש לאחרונה מנתונים  על גלקסיות בוהקות רחוקות המכונות קווזארים, מרמזות כנראה שצפיפות האנרגיה האפלה גדלה עם הזמן. לבסוף, חוסר התאמה קטן, אך מובהק סטטיסטית, שנמצא כשמשווים מדידות מקומיות של קצב ההתפשטות של החלל כיום למדידות של קצב ההתפשטות הבראשיתי הנלמד מקרינת הרקע הקוסמית, עשוי גם הוא להצביע על סטייה מקבוע קוסמולוגי.

אף שהתוצאות האלה מסקרנות, אף אחת מהן איננה ראיה משכנעת דיה כדי שננטוש את הסבר הקבוע הקוסמי. נתונים נוספים שייאספו בעתיד הקרוב עשויים לחזק את חוסר ההתאמות ולהצביע על פיזיקה חדשה זו או אחרת. לחלופין הם עשויים להראות שחוסר ההתאמות האלו אינן אלה אוסף מקרי של אירועים.

חוקרים משקיעים כעת מאמצים בניסיון לשפר בעשר השנים הקרובות פי מאה את מידת הדיוק של מדידת התכונות של האנרגיה האפלה. מיזמים חדשים, כמו סקר האנרגיה האפלה (DES) שהתחיל ב-2013 וטלסקופ הסקר הסינופטי הגדול (LSST) שאמור להתחיל לפעול ב-2021, יאספו מידע טוב יותר על מבנים ביקום בקנה מידה גדול במיוחד ועל ההיסטוריה של ההתפשטות.

באמצע העשור הבא נאס"א מתכננת לשגר טלסקופ חלל בקוטר 2.4 מטרים, שייקרא "טלסקופ סקר שדה רחב בתת-אדום – נכסי טלסקופ הממוקדים באסטרופיזיקה" (WFIRST-AFTA), שאמור לצפות בסופרנובות ובתנודות בריונים אקוסטיות רחוקות מאוד, וגם בעידוש כבידתי. שיגור משימת החלל "אוקלידס" של סוכנות החלל האירופית מתוכנן, נכון לעכשיו, לשנת 2021 וגם הוא עתיד להשתמש בעידוש, בתנודות בריונים אקוסטיות ובמדידות הסחה לאדום של מרחקי גלקסיות כדי לקבוע את ההתפלגות התלת-ממדית של צבירי גלקסיות.

כמו כן, אפשר לבחון תיאוריות משוכתבות של כבידה על ידי מדידות שנעשה בתוך מערכת השמש עצמה. אחת השיטות מודדת את המרחק לירח (על ידי החזרת אור לייזר מרפלקטורים שהניחו על הירח האסטרונאוטים של אפולו) ברמת דיוק מעוררת השתאות – גבוהה עד כדי כך שהיא יכולה לזהות סטיות זעירות מתחזיות תורת היחסות הכללית. בנוסף, ניסויי מעבדה מתוחכמים יתורו אחר אי התאמות זעירות בחוקי הכבידה הידועים לנו כיום.

השנים הבאות אמורות להיות נקודת מפנה בחקר האנרגיה האפלה. אנחנו מקווים שנוכל להשיג התקדמות ממשית בטיפול בשאלות מצוינות הנוגעות להאצת ההתפשטות של היקום. התשובות יפתחו לנו צוהר שדרכו נוכל להשקיף על אופקים רחוקים – אל עבר עתידו של היקום.

תרגם: דוד מדר

פורסם במקור בגיליון מיוחד של סיינטיפיק אמריקן שהוקדש למהפכות במדע, סתיו 2018

לעיון נוסף

• Observational Evidence from Supernovae for an Accelerating Universe and a Cosmological Constant. Adam G. Riess et al. in Astronomical Journal, Vol. 116, No. 3, pages 1009–1038; September 1998.
• The Accelerating Universe. Mario Livio. Wiley, 2000.