מתי התחלנו ללכת על שתיים?

לקראת סוף המאה ה-19 יצא החוקר ההולנדי יוג’ין דובואה (Dubois) לאינדונזיה, במטרה לחפש אחר מאובנים של מיני אדם מוקדמים. מזלו שיחק לו, והוא מצא שבר גולגולת שהיה שייך לאדם קדום, ובהמשך גם עצם ירך. מאוחר יותר הם תוארכו לבין 700 אלף למיליון שנים לפני זמננו. 

העצם שבתה במיוחד את דמיונם של החוקרים, משום שהיא הייתה דומה מאוד לעצם הירך שלנו – ובלי ספק שימשה את בעליה להליכה זקופה. באותה תקופה ההשערה המקובלת הייתה שהליכה על שתיים, שמאפיינת אותנו אך לא נראית אצל אף קוף או קוף אדם אחר, התפתחה מאוחר למדי באבולוציה, ולכן העובדה שהמין מאינדונזיה הלך גם הוא על שתיים הייתה מפתיעה וראויה לציון. עד כדי כך ראויה לציון, שדובואה כינה את המין שגילה פיתקנתרופוס ארקטוס (Pithecanthropus erectus): קוף אדם זקוף. זו הייתה התכונה המאפיינת שלו, שדובאה חשב שתפריד אותו ממינים אחרים. הוא טעה.  

ממצאים מעשרות השנים האחרונות, כולל מאובנים של עצמות וגם עקבות רגליים, הראו שההליכה הזקופה התפתחה כבר לפני מיליוני שנים, הרבה לפני זמנו של המאובן מאינדונזיה – שמאז סווג מחדש וצורף לסוג שלנו, אך עדיין מתגאה בזקיפות הקומה שלו כהומו ארקטוס. השושלות של בני האדם ושל השימפנזים נפרדו לפני כ-6-8 מיליוני שנים, ונראה שהמינים בשושלת שלנו החלו להזדקף זמן קצר למדי לאחר מכן.

כמה קצר? התשובה לכך עשויה להגיע ממאובן בן כשבעה מיליון שנים, שנמצא לפני 25 שנים בצ’אד שבאפריקה. המאובן זכה לשם סהלאנתרופוס צ’אדנסיס (Sahelanthropus tchadensis): שם הסוג הוא “קוף אדם מסאהל”, האזור באפריקה שבו נמצא המאובן, ושם המין מציין את צ’אד, המדינה שבה נמצא. כפי שהיינו מצפים ממאובן עתיק כל כך, הוא לא כולל שלד שלם אלא חלק מגולגולת, כמה שברים של עצם לסת, שיניים, וגם עצם ירך וחלקים של שתי עצמות גומד – זוהי העצם שנמצאת בין המרפק לכף היד, יחד עם עצם החישור. 

עצמות הירך והגומד נבחנו על ידי כמה קבוצות שונות של חוקרים, ואלו הגיעו למסקנות שונות. חלקם חושבים שהעצמות מעידות שסהלאנתרופוס השתייך לשושלת שלנו, והלך לפחות חלק מהזמן על שתיים. אחרים טוענים שהעצמות דומות יותר לאלו של שימפנזה, ומצביעות דווקא על הליכה על ארבע. 

כעת מתפרסם המאמר האחרון (בינתיים) בסאגה המתמשכת של המאובן מצ’אד, ובו טוענים החוקרים כי ניתוח חדש של העצמות העלה ממצאים המראים שסהלאנתרופוס אכן התהלך בגב זקוף, על שתי רגליים. אם זה נכון, צורת ההליכה שנראתה לנו כה ייחודית החלה כבר לפני שבעה מיליון שנים, לפחות. 

עצם המחלוקת

כשעצמות הרגל והיד נמצאו לראשונה, ב-2001, החוקרים אספו אותן יחד עם כל הממצאים שהיו בסמוך לגולגולת, אך לא הבינו בתחילה שהן עשויות להיות שייכות לאותו בעל חיים. רק בדיקה מאוחרת יותר העלתה שאלו הן עצמות של קוף אדם, והיות שלא היו באזור שום מאובנים אחרים מאותה משפחה, הן השתייכו ככל הנראה לסהלאנתרופוס. 

ב-2020 בחנו חוקרים מצרפת וממדינות נוספות את העצמות, והגיעו למסקנה שסהלאנתרופוס הלך על ארבע, לא על שתיים. ב-2022 התפרסם מאמר של קבוצת חוקרים אחרת, שהגיעה למסקנה הפוכה. לטענתם עצם הירך דומה יותר לעצמות של מיני אדם מוקדמים, ופחות לאלו של קופי אדם. הם גם בחנו את המבנה הפנימי של העצם, שלדבריהם מעיד על נשיאת משקל רב – כפי שנושאת עצם ירך של הולכי על שתיים.

ב-2024 פרסמה הקבוצה הראשונה מאמר תגובה, שבו ניסו להפריך את טענות הכותבים של המאמר מ-2022, וטענו שעצם הירך דומה יותר לעצמות של קוף אדם דווקא. 

את המאמר הנוכחי כתבו חוקרים מארצות הברית, על סמך ניתוח נוסף של העצמות. המסקנה שלהם היא שסהלאנתרופוס הלך לפחות באופן חלקי על שתיים, והם מבססים אותה על כמה מאפיינים של עצם הירך.

המאפיין הראשון הוא סיבוב של החלק התחתון של עצם הירך, לעומת החלק העליון שלה. הסיבוב הזה נראה אצל מינים ממשפחת האדם, ולא אצל קופי אדם מודרניים. הוא עוזר למצב את הברכיים והקרסוליים קרוב יותר למרכז המסה של הגוף, וכך תומך בהליכה על שתיים. 

המאפיין השני הוא סימנים על עצם הירך שמראים על סידור של שרירי האגן. להולכי על שתיים יש שרירי אגן חזקים שמסודרים בצורה שונה מזו של הולכי על ארבע, ונועדו לתמוך בגב הזקוף. הסימנים על עצם הירך של סהלאנתרופוס דומים יותר, לטענת החוקרים, לאלו של מינים הולכי על שתיים, ושימשו לעגינה של שרירים המאפשרים הליכה כזו.

שני המאפיינים האלו, עם זאת, צוינו כבר במחקרים קודמים. החידוש במאמר הנוכחי הוא הזיהוי של בליטה קטנה בחלק העליון של עצם הירך. אל הבליטה הקטנה הזו נקשרת רצועת הכסל והירך (iliofemorale ligament), הרצועה החזקה ביותר בגוף האדם, שמקשרת בין הירך והאגן. בהליכה על שתיים, הרצועה מייצבת את העמידה הזקופה ומונעת נפילה. עד כה, הבליטה על עצם הירך שקושרת את הרצועה הזו התגלתה רק אצל הולכי על שתיים, ולכן הימצאותה אצל סהלאנתרופוס מחזקת מאוד את ההשערה שגם הוא הלך כך. 

בין הרגל לזרוע

בנוסף השוו החוקרים בין עצם הירך לבין עצם הגומד, כדי להעריך את האורך היחסי של הרגל ושל הזרוע. לקופי אדם יש רגליים קצרות למדי וזרועות ארוכות, שעוזרות להם לטפס על עצים ולהיתלות מענפים, לעומת הרגליים הארוכות יותר של בני האדם, שמסייעות בהליכה יעילה. היחס בין אורך הרגליים של סהלאנתרופוס לזרועות שלו נמצא בין היחס אצל קופי אדם לזה שאצלנו, כלומר יש לו רגליים קצרות יותר משלנו, אבל ארוכות יותר משל שימפנזה. היחס בין הגפיים מתקרב לזה שנמצא אצל אוסטרלופיתקוס, מין מאוחר יותר בשושלת האדם, שידוע כי הלך על שתיים. 

“סהלאנתרופוס צ’אדנסיס היה קוף אדם דו-רגלי, עם מוח בגודל דומה לזה של שימפנזה, וסביר להניח שבילה חלק ניכר מזמנו בעצים, כדי לאכול וכמקום מקלט”, סיכם סקוט ויליאמס (Williams), שהוביל את המחקר, בהודעה לעיתונות. “הניתוח שלנו מציג ראיות ישירות לכך שהוא יכול ללכת על שתי רגליים, ומראה שהליכה על שתיים התפתחה מוקדם בשושלת שלנו”.

האם המאמר הזה יישב את המחלוקת? בכלל לא בטוח. נצטרך לחכות ולראות את תגובתם של החוקרים האחרים שבחנו את העצמות, ואולי גם של חוקרי מאובנים אחרים. ייתכן שרק מאובנים נוספים, שאולי יימצאו בעתיד, יוכלו לענות על השאלה מתי לראשונה הזדקפו אבותינו והחלו ללכת על שתיים.