הניאנדרטלים שבתוכנו

כשאבות אבותינו יצאו מאפריקה, היבשת שבה המין שלנו התפתח, והחלו לנדוד באסיה ובאירופה, הם פגשו שם אנשים  דומים להם מאוד. היו הבדלים מסוימים במבנה הגוף ותווי הפנים – סנטר קטן יותר, רכסי גבות בולטים יותר – אך המשותף עלה בהרבה על השונה. כמו בני המין שלנו, גם אותם אנשים חיו בקבוצות משפחתיות, ליקטו מזון וצדו בחבורות, ייצרו כלים והשתמשו בהם, ואף ציירו וענדו תכשיטים. 

האנשים האלו הם הניאנדרטלים: קרובי משפחתנו משושלת שנפרדה לפני כ-800 אלף שנים מהשושלת של אבותינו הקדומים. הם חיו באסיה ובאירופה מלפני כ-400 אלף שנה, ועד שנעלמו לפני קרוב ל-40 אלף שנה. מה קרה לניאנדרטלים? מדוע הם נכחדו והשאירו את המין שלנו בבדידות מזהרת?

במשך השנים הוצעו פתרונות שונים לתעלומה של היעלמות הניאנדרטלים. כעת, חוקרים מאיטליה ומשווייץ השתמשו במודל מתמטי כדי להראות שקרובי משפחתנו לא בדיוק נכחדו, אלא נטמעו בתוך האוכלוסייה הגדולה יותר של בני המין שלנו. הגירה חוזרת, כל כמה דורות, של בני הומו ספיינס אל הקבוצות של הניאנדרטלים הייתה עשויה להוביל לשינוי גנטי שבסופו האנשים הקדומים איבדו לחלוטין את הזהות הגנטית הייחודית שלהם. 

המודלים מראים שהטמעה גנטית שכזו הייתה עשויה להתרחש – הם לא יכולים לקבוע אם היא אכן התרחשה. בהחלט ייתכן, ואפילו הגיוני, שגורמים אחרים תרמו להיעלמותם של קרובי משפחתינו. אבל המחקר מראה ששינוי גנטי בעקבות הגירה יכול היה לשחק תפקיד גדול בהרבה משחשבנו בפתרון החידה הזו.

סביבה, תחרות, דמוגרפיה?

כמעט מרגע שהתגלו הניאנדרטלים במאה ה-19, החלו אנשים לשאול מה עלה בגורלם. מאובני ניאנדרטלים נמצאו בכל רחבי אירופה וחלקים מאסיה, מסיביר עד ספרד, מייצגים מאות אלפי שנים של התיישבות. הרצף נקטע לפני לפני כ-40 אלף שנה, כשהניאנדרטלים נעלמו. הסיבות שהוצעו לכך שונות ומגוונות. היו חוקרים שטענו שהניאנדרטלים התחרו עם בני המין שלנו על מזון ועל שטחי מחיה, והפסידו בתחרות. אבות אבותינו יצאו מאפריקה לפני כ-60-70 אלף שנים, זמן קצר – במונחים אבולוציוניים – לפני שהניאנדרטלים ירדו מהבמה. אין לנו אומנם ראיות לעימות ישיר בין האוכלוסיות, אך גם אין צורך בעימות כזה. מספיק שבני המין שלנו ישתלטו על השטחים שבהם יש שפע של מים, צמחי מאכל רבים וציד טוב, או שילקטו ויצודו ביעילות רבה ולא ישאירו מספיק מזון לאחרים. תרחישים כאלו יכולים להוביל להכחדה של האוכלוסייה שנותרה ללא משאבים מספיקים. 

מה היה היתרון שאיפשר לאבות אבותינו לנצח בתחרות את קרובי משפחתם? אולי היו חכמים ויצירתיים יותר, ופיתחו שיטות ציד יעילות; אולי הייתה להם תקשורת טובה יותר והם שיתפו פעולה היטב ביניהם; אולי פשוט אוכלוסייתם היתה גדולה יותר.

אפשרות אחרת היא שתנאי הסביבה השתנו, והניאנדרטלים לא הצליחו להסתגל לתנאים החדשים. שינויים כאלו עשויים לנבוע משינוי מחזורי של האקלים, למשל, שמוביל גם לשינויים בצמחייה, או מאירועים קטסטרופליים כמו התפרצות געשית. היו גם חוקרים שהציעו שתהליכים אקראיים, שהובילו לתנודות בגודל האוכלוסייה, היו מספיקים בשביל להביא את הניאנדרטלים לסף הכחדה – ואולי גם מעבר לו. 

כמובן, ההשערות האלו אינן סותרות זו את זו – הגיוני מאוד שכמה גורמים פעלו יחד והובילו להיעלמות הניאנדרטלים, כך שיותר מהשערה אחת עשויה להיות נכונה. יש למשל חוקרים שסבורים שהיתרון היחסי של בני המין שלנו על פני קרובי משפחתם טמון ביכולת של אבותינו לתפור ולייצר בגדים חמים מפרווה. הבגדים איפשרו להם לצאת ללקט מזון ולצוד גם בימים הקרים ביותר, דבר שהניאנדרטלים, לפי ההשערה הזו, לא יכלו לעשות. כך אבותינו הסתגלו בהצלחה לתנאי הסביבה המתקררים, דבר שעזר להם להתחרות עם הניאנדרטלים.

גנים ניאנדרטלים

ב-2010 התפרסם מאמר ששינה את תפיסתנו לגבי הניאנדרטלים – ולגבי האבולוציה שלנו עצמנו. חוקרים בהובלת סווטה פבו (Pääbo) שזכה מאוחר יותר בפרס נובל ברפואה, הצליחו להפיק DNA מעצמות מאובנות של ניאנדרטלים שנמצאו במערה בקרואטיה, ולקבוע את הרצף שלו. בפעם הראשונה, היה בידינו מידע גנטי של אדם ניאנדרטלי. 

בחינה של אותו רצף העלתה תגלית מפתיעה: בני אדם מודרניים רבים, בעיקר כאלו שאינם אפריקאים, נושאים בתאיהם אחוז קטן של DNA ניאנדרטלי. איך הוא הגיע לשם? נראה שהייתה העברת גנים בין אבותיו של האדם המודרני לבין הניאנדרטלים, לאחר היציאה מאפריקה. במילים אחרות, אבותיהם של האירופים, האסיאתים וכל מי שאינו אפריקאי העמידו צאצאים עם הניאנדרטלים. חלק מהצאצאים גדלו אצל קרוביהם האנושיים והתרבו איתם, וכך הכניסו את הגנים הניאנדרטליים לאוכלוסייה.

מחקרי המשך הראו שמעבר הגנים הזה לא היה חד פעמי. בני המין שלנו, כך נראה, יצאו מאפריקה כמה פעמים במהלך 200 אלף השנים האחרונות, וחלקם אולי גם שבו אליה. אותם אנשים שיצאו מאפריקה למזרח התיכון פגשו שם ניאנדרטלים, וגם התרבו איתם. במחקר שהתפרסם לפני שנתיים בחנו החוקרים DNA של אוכלוסיות אפריקאיות מודרניות, השוו אותו ל-DNA ניאנדרטלי, והגיעו למסקנה שקרוביהם של האנשים המודרניים יצאו מאפריקה והעמידו צאצאים עם ניאנדרטלים כבר לפני יותר מ-200 אלף שנים. חילופי גנים נוספים התרחשו ככל הנראה שוב ושוב, מאז ועד שהניאנדרטלים נעלמו.

אם כך, נראה שהניאנדרטלים לא נכחדו לחלוטין, בלי להשאיר זכר. מעט מה-DNA שלהם נשאר בקרב בני האדם המודרניים, ועדיין מועבר מדור לדור. אולי, חשבו החוקרים שפרסמו את המאמר החדש, אפשר להסביר את העובדה שהניאנדרטלים אינם עוד בינינו לא כהכחדה, אלא כהיטמעות. 

עדיין כאן?

המודל המתימטי שפיתחו החוקרים מתבסס על מחקרים שהראו שהאוכלוסייה של בני המין שלנו היתה גדולה בהרבה מזו של הניאנדרטלים, ומניח שהיה מגע ביניהם במשך עשרת אלפים שנה לפחות. לפי המודל, כל כמה דורות קבוצה של בני המין שלנו נדדה, פגשה בניאנדרטלים, והעמידה איתם צאצאים. המפגשים החוזרים ונשנים האלו, הראה המודל, היו עשויים לשנות בהדרגה את המבנה הגנטי של הניאנדרטלים, ובסופו של דבר להוביל להטמעה של האוכלוסייה הניאנדרטלית הקטנה בתוך זו של בני המין שלנו. 

“המודל מספק הסבר גנטי, אך חשוב לציין שהוא לא שולל תרומה אפשרית מגורמים נוספים, כמו שינויים סביבתיים, תחרות, או תנודות דמוגרפיות”, כותבים החוקרים במאמר. בהחלט ייתכן שבמקרה הזה, כל התשובות נכונות – או לפחות יותר מאחת מהן. “ההשפעות ההדדיות של גורמים גנטיים, דמוגרפיים וסביבתיים תרמו ככל הנראה לתהליך המורכב של היעלמות הניאנדרטלים”, הם מסכמים.  

עדיין איננו יודעים לומר מה היו הסיבות לכך שהמין שלנו, הומו ספיינס, הוא היחיד שנותר מתוך כמה וכמה מיני אדם בסוג הומו, שחיו בעבר באפריקה, באסיה ובאירופה. המחקר החדש מציע שאולי אחד מהם, האדם הניאנדרטלי, לא באמת נכחד, אלא עדיין נמצא כאן – כחלק מאיתנו.