יצאו מסכנה: הצלחה בשימור צבי הים הירוקים

לא בכל יום אפשר לספר סיפור הצלחה אמיתי על מאמצי השימור העולמיים של מינים בסכנת הכחדה, אבל יש גם סיפורים כאלו: אחרי עשורים של התכווצות מתמדת בגודל האוכלוסיות של צבי הים הירוקים (Chelonia mydas), כעת הן מתאוששות. בשנת 2025 הוריד איגוד השימור הבינלאומי (IUCN) את דרגת הסכנה הנשקפת לצבים הללו מ”בסכנת הכחדה” (Endangered) ל”לא בסיכון” (Least Concern), הדרגה הנמוכה ביותר, שמתארת מינים שאינם עומדים להיעלם בטווח הנראה לעין.

אלא שמאחורי החדשות המשמחות מסתתרת תמונה רחבה ומורכבת יותר: מחקר שהתפרסם לאחרונה מגלה שיותר ממחצית ממיני הצבים בעולם עדיין מתמודדים עם איום על עצם קיומם. החוקרים ניתחו נתונים על 378 מיני צבים יבשתיים וימיים, ושילבו יחד מידע סביבתי, ביולוגי ופרטים על השפעת האדם עליהם. מטרתם הייתה להבין מדוע חלק מהמינים שורדים ואחרים נעלמים, ומה יידרש כדי להגן גם עליהם.

מי בסיכון הגבוה ביותר?

הממצאים חושפים תמונה ברורה ומדאיגה: סכנת ההכחדה של אוכלוסיות הצבים אינה אקראית. יש מינים פגיעים במיוחד, בעיקר אלה שגופם גדול, תחום תפוצתם מצומצם או מוגבל לשטח ספציפי בעל מאפיינים ייחודיים. גם מינים שממלאים תפקיד ייחודי במערכת האקולוגית נמצאו כפגיעים יותר, ופגיעה בהם תפגע קשות גם במערכת כולה. בנוסף יש חשיבות רבה לחשיפה לגורמים אנושיים: מציד וסחר ועד זיהום והרס בתי גידול. כל אחד מהם מעלה משמעותית את הסיכון להכחדה.

להערכת הסכנה שילבו החוקרים נתונים ממאות מקורות, ובהם הרשימה האדומה של IUCN, מאגרי מידע על סחר בחיות, נתוני אקלים ושימושי קרקע. לניתוח הנתונים הם נעזרו במודלים סטטיסטיים שהצליבו בין תכונות המינים למידת החשיפה שלהם לאיומים. הניתוח הראה שהסכנה גדולה במיוחד בדרום-מזרח אסיה, שם 85 אחוז ממיני הצבים שנבדקו נחשבים תחת איום. עוד עלה מהנתונים שמשפחות צבי היבשה (Testudinidae) והצבים הרכים (Trionychidae), סובלות מציד, סחר מואץ והרס של אזורי המחיה שלהן, ולכן נמצאות בסכנה יותר ממינים אחרים. המחקר כלל גם 43 מינים שאין עדיין הערכה מדויקת בנוגע לסכנת ההכחדה הנשקפת להם. על בסיס החישובים שערכו וקרבתו של כל מין למינים אחרים, החוקרים צופים שכשמונה מינים נוספים יסווגו בסכנת הכחדה כשאוכלוסייתם תיבדק. 

הסתגלות בצעדי צב

הצבים הם זוחלים עתיקי יומין, שצלחו בשלום אירועי הכחדה המוניים במשך מאתיים מיליוני שנים. אך הפעם, אומרים החוקרים, קצב השינוי גדול מדי. כשהעריכו את יכולת ההסתגלות האבולוציונית של הצבים לעומת הקצב הצפוי של שינויי האקלים, התברר שקצב השינויים הסביבתיים גבוה פי כמה אלפים, אם לא למעלה מזה, מקצב השינויים הביולוגיים המהיר ביותר שנצפה אצל הצבים.

גם תופעות כמו בצורות קיצוניות, גלי חום, התפשטות הפעילות האנושית ובירוא יערות מתרחשות בקצב מהיר פי עשרות ומאות אלפים ממהירות ההסתגלות האבולוציונית האפשרית של הצבים. כל זה מציב רבים מהם בסכנה קיומית. ובפשטות: הטבע לא מספיק לעמוד בקצב השינויים שמכתיב האדם.

כשמדובר בצבים הסכנה כפולה ומכופלת, משום שאצל רוב מיני הצבים מין הצאצא מושפע מהטמפרטורה בקן: טמפרטורות גבוהות גורמות לבקיעה של יותר נקבות, ואילו טמפרטורות נמוכות מובילות לרוב לזכרים. ההתחממות הגלובלית גורמת לכך שבאזורים רבים כמעט כל הצאצאים שבוקעים הן נקבות. המצב הזה מערער את האיזון בין הזוויגים ועלול להוביל בעתיד לקריסה של אוכלוסיות שלמות.

בנוסף, שינויי האקלים מביאים איתם גלי חום קיצוניים ותקופות בצורת ארוכות – שמשפיעות ישירות על קיני הצבים ביבשה ועל כמות המזון הזמין במים. תופעת זיהום הפלסטיק פוגעת בצבים הבוגרים והצעירים גם יחד, ואלפי צבים נלכדים שלא לצורך ברשתותיהן של ספינות דיג תעשייתיות. החוקרים מדגישים כי ההצטברות של כל הגורמים האלה – שינויי טמפרטורה, זיהום, ודיג אינטנסיבי – יוצרת סביבה שבה גם מינים עתיקים ועמידים כמו צבי הים עלולים לא לשרוד.

אופטימיות בים סוער

ובכל זאת יש גם חדשות טובות. מחקר מקיף של צוות בינלאומי בהובלת הביולוג הימי גראם הייז (Hays) מצא כי אוכלוסיות רבות של צבי ים ברחבי העולם מתאוששות, ובראשן צב הים הירוק (Chelonia mydas). החוקרים בדקו אם הייתה עלייה או ירידה במספר הקינים בחופי ההטלה השונים, ומצאו שבמרבית המקרים הייתה עלייה. באזורים מסוימים – כגון איי סיישל באוקיינוס ההודי ואסנשן באוקיינוס האטלנטי – עלה מספר הקינים פי ארבעה ויותר.

מאחורי ההתאוששות עומדת עבודת שימור רחבת היקף וממושכת. במסגרתה נאסר ציד של צבי ים או איסוף ביצים שלהם, הוקמו שמורות ימיות, קינים שלמים הועתקו לחוות הדגרה בטוחות, והוכנסו לשימוש רשתות דיג עם מתקני שחרור שימנעו מצבי ים להיתפס בהן. בנוסף, מעקב קפדני אחרי נקבות וספירת קינים במשך עשרות שנים סיפקו נתונים מדויקים, שאיפשרו למקד את מאמצי השימור באתרים המשמעותיים ביותר.

בזכות הצעדים הללו הפך צב הים הירוק לסמל עולמי להצלחה בשימור ימי. מגמות העלייה המתועדות באוכלוסייתם הביאו בסופו של דבר את ארגון השימור העולמי (IUCN) להוריד את דרגת הסיכון של הצבים הללו. עם זאת, החוקרים מדגישים שמדובר ב”אופטימיות זהירה” – שכן האוכלוסיות עדיין רחוקות מגודלן המתועד בעבר. כדי לשמור על ההישגים חיוני להמשיך במדיניות המגוננת הנוכחית לאורך החופים.

מצב הצב בארץ: בין אור וצל

מעבר להערכה העולמית, לכל מין נעשית גם הערכה אזורית. לצד המגמה החיובית בתפוצת צבי הים הירוקים בעולם, בישראל התמונה מורכבת: דו”ח רשות הטבע והגנים משנת 2024 מצא כי 65 אחוז מההטלות של צבי הים הירוקים בחופי הים התיכון מתרחשות בחופים מוארים, וזיהום האור פוגע בהצלחת הקינון ובהישרדות הצאצאים. בעקבות זאת קבע ה-IUCN כי אוכלוסיית הים התיכון של הצב הירוק נמצאת במצב “קרוב לסיכון”, דרגה שמחייבת את המדינה לפעול לשמירה על הצבים ולעקוב אחר מצבם. טיפול בזיהום האור בחופי ההטלה נחשב כעת לצעד מרכזי להצלת הדור הבא של הצבים בארץ.

המחקר החדש מציע מפת דרכים עולמית לשימור הצבים, שתחייב ממשלות לשתף פעולה עם שכנותיהן. החוקרים ממליצים להתמקד בסיוע למינים גדולים ולאלה שתפוצתם מוגבלת, לשקם בתי גידול ולשלב ידע גנטי במאמצי השימור. הצלחנו לעזור לצב הירוק, עכשיו הגיע זמנם של 360 מיני הצבים האחרים.