הנשיקה שלא הלכה לאיבוד

מתי התרחשה הנשיקה הראשונה?

כדי לענות על השאלה הזו, אנחנו צריכים קודם כל להבהיר לעצמנו מה אנחנו מתכוונים ב”נשיקה”. האם זו נשיקה חברית על הלחי, נשיקה רומנטית, נשיקה של אם על ראשו של בנה? האם זה כל מגע של שפתיים בחלק מהגוף, או שהפעולה צריכה למלא תנאים אחרים כדי להיחשב לנשיקה?

ואומנם, כאשר חוקרים מבריטניה ומארצות הברית החליטו להתחקות אחר המקורות האבולוציוניים של הנשיקה, הם החלו בקביעת הגדרה ברורה. עבורם, נשיקה היא “אינטראקציה לא תוקפנית שמערבת מגע ישיר בין פה לפה, עם תנועות של השפתיים ובלי העברה של מזון”. 

 יותר מנשיקות אחרות, נשיקת פה לפה מעלה שאלות אבולוציוניות: לא רק שהיא לא עוזרת לפרט לשרוד או להתרבות, לפחות עד כמה שאנחנו יכולים לראות, היא גם מסכנת אותו, בשל העברה אפשרית של חיידקים או גורמי מחלות אחרים. ובכל זאת, נשיקה פה-אל-פה נפוצה בתרבויות אנושיות רבות, ונצפתה גם אצל בעלי חיים אחרים. 

במאמר שפורסם לאחרונה, החוקרים סקרו מחקרים ותצפיות על קופי אדם וקופים, כדי למצוא אילו מינים מתנשקים ואילו לא. ממצאיהם הובילו אותם למסקנה שנטייה לנשיקות כאלה הייתה קיימת כבר אצל האב המשותף שלנו ושל קופי האדם האחרים. בנוסף, נראה שהתכונה הזו התפתחה כמה פעמים בקבוצות מסוימות של קופים.

המחקר לא יכול לענות על השאלה האבולוציונית של למה בעלי חיים ובני אדם מתנשקים – כלומר, איזה יתרון אבולוציוני התכונה הזו נותנת. אבל הוא מספק רמזים לשאלה איך היא התפתחה במהלך האבולוציה. החוקרים מצאו שהתנשקויות היו נפוצות יותר אצל מינים שבהם האם לועסת מזון ומעבירה אותו אל הצאצא שלה, מפה לפה. ייתכן שמההתנהגות הזו צמחה צורה אחרת של הצמדת פה לפה: הנשיקה. 

נשיקות של ניאנדרטלים

“זו הפעם הראשונה שמישהו בחן את הנשיקה במבט אבולוציוני רחב”, אמרה מובילת המחקר, מתילדה ברינדל (Brindle) מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה, בהודעה לעיתונות. החוקרים חיפשו דיווחים על נשיקות פה-לפה אצל קופי האדם השונים ואצל קופי העולם הישן, כלומר אלו שחיים באפריקה, אירופה ואסיה. הם גילו שנשיקות תועדו כמעט אצל כל קופי האדם הגדולים, קבוצה שכוללת את האורנגאוטנים, הגורילות, השימפנזים, הבונובו וגם בני האדם. היחידים בקבוצה זו שלא נראו מעולם מצמידים פה-אל-פה הם הגורילות המזרחיות (Gorilla beringei). אם תכונה קיימת כמעט אצל כל המינים בקבוצה מסוימת, סביר מאוד שהיא נמצאה גם אצל המין שממנו כל המינים האלו התפתחו, האב הקדמון המשותף. אותו אב קדמון חי לפני 17 עד 21 מיליון שנים, וכבר אז, טוענים החוקרים, אותם קופי אדם קדומים הצמידו פיות בנשיקה. 

החוקרים מציינים שהתכונה הזו הייתה קיימת, בסבירות גבוהה, גם אצל צאצאים של אותו אב קדמון שכבר נכחדו, כמו הניאנדרטלים. ב-2017 התפרסם מחקר שבו בחנו החוקרים את רובד החיידקים על שיניהם של ניאנדרטלים, ומצאו בין השאר עדויות לארכיאה, יצור חד-תאי הדומה לחיידק, שנמצא גם בפיותיהם של בני אדם מודרניים. מדוע שניאנדטלים ובני אדם מודרניים יאכסנו בגופם את אותם יצורים חיים? אחת האפשרויות היא שהארכיאה עברו מפרט לפרט – וגם ממין למין – בזמן נשיקה. אנחנו יודעים שניאנדרטלים ובני המין שלנו העמידו צאצאים יחדיו, והמחקר ב-2017 רמז גם על אפשרות של נשיקות רומנטיות. המחקר הנוכחי, שממנו עולה כי הניאנדרטלים כנראה התנשקו פה-לפה, מחזק את ההשערה שהם עשו זאת גם עם אבותינו.

והגורילות המזרחיות? מדוע הן לא מתנשקות? ייתכן שהמין הזה איבד את הנטייה להתנשק במהלך האבולוציה, אך ייתכן גם שהם כן מתנשקים, אבל לא לעתים קרובות, ולכן לא תועדו עושים זאת. 

בעיית התיעוד גדולה עוד יותר כשאנחנו עוברים לקופים שאינם קופי אדם, שכן הם נחקרו פחות. יש כמה וכמה דיווחים על נשיקות פה-לפה אצל קופים ממגוון מינים – אבל קשה לדעת אם המינים האחרים באמת לא מתנשקים, או שאף אחד עדיין לא תפס אותם בשעת מעשה. בשל כך החוקרים התקשו לשחזר את המוצא האבולוציוני של הנשיקה אצל הקופים. הם סבורים שהיא כנראה התפתחה בנפרד כמה פעמים בקבוצות שונות של קופים, ולא הייתה קיימת אצל האב הקדמון המשותף שלהם, אך יותר מכך קשה לקבוע.

ניקוי או האכלה?

מה בקשר לתפקיד של הנשיקה, או הצורה שבה היא התפתחה? 

במחקר שהתפרסם בשנה שעברה, הציע הפסיכולוג הבריטי אדריאנו למיירה (Lameira) את האפשרות שהנשיקה התפתחה מניקוי הדדי של הפרווה, או “גרומינג”. בסוף הניקוי, טען למיירה, הפרט המנקה לעתים קרובות מצמיד את פיו לפרווה של הפרט שמקבל את הניקוי, ומסיר בעזרת שפתיו לכלוך או טפיל שנמצא שם. התנועה הזו, שמערבת שרבוב של שפתים ויניקה, היא לדעתו התנועה שממנה התפתחה הנשיקה.

עם זאת, למיירה לא מדבר דווקא על נשיקה פה-לפה, אלא על נשיקה בכלל. זאת אחת הבעיות במחקרים על התנהגויות שלא מוגדרות בצורה מדעית מקובלת: כל חוקר מגדיר אותן כפי שנוח לו, וההגדרות לא בהכרח חופפות. 

החוקרים החתומים על המאמר החדש לא ממהרים לאמץ את ההשערה של למיירה, לא רק בשל ההגדרות השונות אלא בעיקר משום שאין, בינתיים, מספיק ראיות שתומכות בה. 

כדי לנסות ולמצוא הסברים חלופיים, הם בחנו אם יש תכונות שמאפיינות במיוחד את המינים שנוהגים להתנשק. הם מצאו בין השאר שמינים אלו התאפיינו בדיאטה שמורכבת לרוב מפירות או מפירות ובשר, ובכל מקרה לא רק מעלים, והאמהות לועסות את המזון ואז מעבירות את האוכל הלעוס מהפה שלהן ישירות לפיות הצאצאים הקטנים. וזה לא אומר שהתכונות האלו קיימות בכל המינים שמתנשקים, ולא נמצאות בכל המינים שלא מתנשקים: המתאם אינו מושלם. אבל אם נשיקות קיימות במין מסוים, יש סיכוי גדול יותר שנמצא אצלו גם את המאפיינים האלו.

החוקרים משערים, אם כך, שהנשיקה עשויה הייתה להתפתח מהמנהג של האימהות להאכיל את הצאצאים מפה לפה. התנועה, אחרי הכל, דומה מאוד לתנועת נשיקה. הם אינם יודעים עדיין מה המתאם עם התכונות האחרות אומר לנו לגבי האבולוציה של הנשיקה – או אם התכונות האלו קשורות אליה כלל. החוקרים מציעים לבחון את הימצאות הנשיקה מפה לפה גם אצל יונקים נוספים, שאינם קופים או קופי אדם, ולבדוק אם המאפיינים האלו נמצאים גם אצלם. 

“על ידי שילוב של ביולוגיה אבולוציונית עם מידע התנהגותי, הצלחנו להעלות השערות מושכלות לגבי מאפיינים התהגותיים קדומים שאי אפשר לראות במאובנים – כמו נשיקה”, סיכם סטיוארט ווסט (West), החוקר הבכיר החתום על המאמר. “השיטה הזו מאפשרת לנו לחקור התנהגויות חברתיות במינים מודרניים, וגם במינים שנכחדו”.