חתולי הים שחשים בזנבם

הטחנאים (Myliobatiformes) הם דגי סחוס שטוחים בצורת דלתון או עיגול. אל הסדרה שלהם משתייכים בין השאר המנטה ריי, כמו גם מינים ממשפחת הטריגוניים, הידועים בשם חתולי ים. המנטה ריי הוא מין הטחנאים הגדול ביותר, ובני המין הזה יכולים לשקול עד שני טון ולהגיע לאורך של שבעה מטרים, גם בזכות הזנב שלהם.

כמו למנטה ריי, גם למיני טחנאים נוספים יש זנב ארוך. עם זאת, עד היום לא היה ברור מהו תפקידו, שכן הוא לא משמש לתנועה במים. אומנם יש מינים שבהם מחובר לזנב עוקץ ארסי שמשמש להגנה, אבל יש גם מינים שאינם ארסיים. בנוסף, העוקץ יוצא מבסיס הזנב, ואינו דורש זנב ארוך כל כך. 

במאמר שפורסם בתחילת השנה, החוקרים ג’וליה צ’אומל (Chaumel) וג’ורג’ לאודר (Lauder) מאוניברסיטת הרווארד גילו שהזנב הוא גם איבר חישה שמאפשר לטחנאים מסוימים לזהות תנועות עדינות במים, לנווט במרחב ולהיזהר מפני סכנה. 

החוקרים התמקדו במין של טחנאי מסוג אברתן (Rhinoptera bonasus). הם אספו שמונה אברתנים, חקרו את אנטומיית הזנב שלהם ומצאו שבזנבם קיימת מערכת קו הצד, שעד כה לא היה ידוע על קיומה בזנבות של הטחנאים.

מערכת קו הצד היא מערכת חישה שנמצאת בצידי גופם של דגים ודו-חיים, מאפשרת להם לזהות תנודות ותנועה במים ומספקת להם מודעות מרחבית שמסייעת בניווט, בהתמצאות ובהתחמקות מטורפים. המערכת מורכבת מתעלות מתחת לעור ולקשקשים, שפתוחות לסביבה הימית וכך מים יכולים להיכנס. בתוך התעלות יש תאי שערה, שמסוגלים לחוש תנועה סביבם ולשלוח אותות למערכת העצבים. לטחנאים יש מערכת קו צד מפותחת בצידי גופם, שכבר הייתה ידועה. עכשיו התברר שהיא קיימת גם בזנב.

לחוש על חוט השערה

החוקרים מצאו בזנב של האברתן מערך תעלות מסועף שמשמש את מערכת קו הצד. התעלה הראשית, הרחבה מכולן, מתפצלת לתעלות רבות, דקות יותר, ובקצה החיצוני של כל אחת מהן יש נקבובית קטנה שמאפשרת למים להיכנס. התעלה הראשית רחבה בבסיס הזנב ונהיית צרה יותר ויותר בכיוון של קצה הזנב, אבל דווקא במרכז הזנב היא מפוצלת לתעלות דקות רבות ומורכבות יותר. החוקרים מצאו שתאי השערה נמצאים רק בתעלה הראשית, לכל אורכה, ומחוברים למערכת העצבים. במחקר ראשוני הם מצאו שהמערכת הזאת נמצאת גם אצל מינים נוספים של טחנאים.

הימצאות מערכת קו הצד מעידה על כך שהזנב משמש לחישה ומאפשר לאברתן – וייתכן מאוד שגם לטחנאים נוספים, כדוגמת המנטה ריי – לזהות תנועה בקרבת מקום, למשל תנועה של פרטים בלהקה שאיתם הם שוחים, או תנועה של טורפים. החוקרים מעריכים שככל שמערכת התעלות מורכבת ומפוצלת יותר, הזנבות רגישים יותר, מסוגלים לזהות רעשים מסוגים רבים יותר ויכולים לסנן יותר רעשי רקע ולהשוות בין תנודות במים מבחינת העוצמה שלהן. בזכות הזנב הרגיש הזה, חתולי הים יכולים לזהות בצורה מדויקת תנודות במים שיצרו יצורים חיים סביבם, ובכלל זה תנודות שמקורן בטרף או בטורף.