שיאים חדשים וירח מתארח: השבוע בחלל

שיאים חדשים

חברת ספייס אקס רשמה השבוע ציון דרך חסר תקדים, כשהגיעה לשיגור של 10,000 לווייני סטארלינק. ההישג מרשים עוד יותר בהתחשב בכך שהקמת הרשת בפועל החלה לפני כ-7.5 שנים בלבד, עם שיגור הלוויינים הראשונים של הרשת. לפני חמש שנים החלה החברה לספק באמצעותם שירותי אינטרנט מהחלל, וכיום יש לה מיליוני מנויים על שירות האינטרנט הלווייני.

שום פרויקט חלל בהיסטוריה לא התקרב לממדים האלה מבחינת מספרים. יותר מ-8,600 מלווייני סטארלינק עדיין פעילים, לפי האסטרופיזיקאי ג’ונתן מקדואל (McDowell), המתמחה במעקב אחר לוויינים. רוב האחרים הוצאו ממסלולם באופן מתוכנן והוכוונו להישרף באטמוספרה לאחר שסיימו את תפקידם בתום כחמש שנים בחלל. החברה ממשיכה להרחיב את הרשת בקצב גובר והולך. הרישיון הנוכחי שלה מאפשר לה להציב עד 12 אלף לוויינים במסלול נמוך סביב כדור הארץ, ובהמשך היא מתכוונת להגדיל את הרשת עד 30 אלף לוויינים לאספקת אינטרנט. השיגור ביום ראשון השבוע, שבו עברה החברה את הרף ההיסטורי, עם שיגור של 28 לווייני סטארלינק נוספים מבסיס ונדנברג בקליפורניה, היה השיגור ה-132 של ספייס אקס מתחילת השנה. זה בדיוק מספר השיגורים שהיה לספייס אקס בשנת 2024 כולה, שהייתה שנת שיא מבחינת מספר השיגורים של ספייס אקס ובעולם כולו. השיא נשבר ביום רביעי עם שיגור נוסף של סטאלינק, גם הוא מוונדנברג, אבל עד סוף השנה מתוכננים עוד שיגורים רבים, שיותירו את השיא של השנה שעברה הרחק מאחור.

קצב השיגורים הזה לא היה מתאפשר בלי מהפכת מיחזור הטילים של ספייס אקס. כמו בכל השיגורים של טילי פלקון 9 (כמעט), השלב הראשון של הטיל חזר לנחיתה אנכית מבוקרת על אסדה בים, לקראת מיחזור לשיגורים נוספים. השלב הראשון שהביא את רשת סטארלינק למספר חמש-ספרתי של לוויינים, רשם במשימה הזו את השיגור ה-11 שלו. אבל זה כבר מספר שגרתי מבחינת ספייס אקס. שעתיים קודם לכן ביום ראשון, בשיגור נוסף של 28 לווייני סטארלינק מפלורידה, שברה ספייס אקס את שיא השיגורים החוזרים של טיל פלקון 9. השלב הראשון שמכונה בוסטר 1067 רשם את השיגור ה-31 שלו, וגם הוא הושלם בהצלחה עם נחיתת הטיל על אסדה באוקיינוס האטלנטי.

ירח שבא להתארח

האם לכדור הארץ יש כעת ירח נוסף, כפי שבישרו השבוע כותרות באתרי חדשות בעולם? התשובה היא שלא ממש. מה שיש לנו הוא מה שמכונה “ירח למחצה” (quasi-moon) – אסטרואיד שמקיף את השמש במסלול קרוב יחסית לזה של כדור הארץ, כך שהוא נראה כבן לוויה שלנו. עם זאת, הוא אינו מקיף את הארץ כמו ירח אמיתי, וגם ממש לא נראה כמו הירח שלנו. מדובר בעצם זעיר, מרוחק וחיוור, שגם בטלסקופים לא פשוט לראות אותו.

האסטרואיד PN₇ 2025 התגלה רק באוגוסט השנה בטלסקופ Pan-STARRS 1 במצפה כוכבים בהוואי. בחינה מחודשת של צילומים אסטרונומיים ישנים בעקבות הגילוי העלתה שהוא תועד בעבר כמה וכמה פעמים, והתיעודים הראשונים היו כבר ב-2014, רק שהוא לא זוהה בהם. ריבוי הצילומים איפשר לנתח את המסלול של האסטרואיד, ולקבוע שהוא מלווה את כדור הארץ במסלול הזה כבר 60 שנה, וצפוי להישאר באיזון עם כדור הארץ במשך יותר מ-120 שנה, כך שהוא ילווה אותנו לפחות עד שנת 2083. במהלך הזמן הוא מתקרב לשמש מעט יותר מאיתנו ומתרחק יותר מאיתנו. השינויים משפיעים על מהירותו וגורמים לו להיראות לפעמים “לפני” כדור הארץ במסלול ולפעמים “מאחוריו”, מה שיוצר אשליה שהוא אכן מקיף את הארץ, אך כאמור הוא לא נכנס למסלול סביבנו אלא רק מקיף את השמש במקביל אלינו.

בכל מה שקשור לגודל, 2025 PN₇ לא מתקרב בכלל לירח שלנו. זהו אסטרואיד שקוטרו נאמד ב-19 מטרים בלבד, פחות מהאורך של מגרש טניס. כיום הוא מרוחק כארבעה מיליון קילומטרים מאיתנו, ומכיוון שהבהירות שלו נמוכה מאוד, קשה להבחין בו אפילו בטלסקופ חובבים, ודרוש לכך ציוד מקצועי. במהלך המסע המשותף הוא יגיע עד למרחק של כ-300 אלף קילומטר מאיתנו, בערך ¾ מהמרחק לירח האמיתי שלנו, אך גם בקרבה הזו יהיה קשה לראותו נוכח גודלו הזעיר.

השותף הזמני שלנו לדרך אינו הקוואזי-ירח היחיד של כדור הארץ. יש לנו כמה בני לוויה כאלה, בהם קאמואלווה (Kamo‘oalewa), שהתגלה ב-2016 באותו טלסקופ בהוואי, והחוקרים מעריכים כי מדובר באסטרואיד שהיה פעם חלק מהירח שלנו, אבל התנגשות העיפה אותו למסלול סביב השמש, דומה למסלול שלנו. קוואזי-ירחים אחרים הם קרדאה (Cardea) שהתגלה ב-2004, ועוד כמה שלא קיבלו שמות פופולריים. סביר להניח שאת המסלול שלנו חולקים עוד עצמים רבים, חלקם לא התגלו כי הם קטנים מדי, ואחרים פשוט רחוקים יותר, או נמצאים למשל תמיד בצד השני של השמש לעומתנו.

שביט של פעם ב-1,200 שנה

אורח זמני נוסף באזורנו הוא השביט (C/2025 A6 (Lemmon, שהתגלה בתחילת השנה במצפה כוכבים באריזונה, ובימים אלה הוא מגיע לנקודה הקרובה ביותר לשמש במסלולו, מה שמאפשר לראותו מכדור הארץ – אולי אף בלי עזרי תצפית.

שביטים הם גרמי שמיים עשויים בעיקר מקרח, שמקיפים את השמש במסלול אליפטי מאוד. כשהם מתקרבים אליה, חלק מהקרח שלהם מתאדה והם פולטים חלקיקי גז ואבק שאצורים בו, ויוצרים זנב באורך מיליוני קילומטרים. לאחר גילויו של השביט למון גם הוא אותר רטרואקטיבית בצילומי שמיים קודמים, וחישוב מסלולו העלה שהוא מקיף את השמש כל 1,350 שנה, במסלול שלוקח אותו ממרחק של כ-80 מיליון קילומטרים מהשמש בנקודה הקרובה אליה, לכ-37 מיליארד קילומטרים – פי שישה מהמרחק הממוצע של פלוטו מהשמש. ואולם, אסטרונומים מעריכים כי בעקבות אובדן המסה ושינוי המהירות במעבר הנוכחי, הוא יעשה את המסלול הרבה יותר מהר, וייראה שוב מכדור הארץ כבר בעוד 1,150 שנה בלבד. 

בהירותו הצפויה של השביט גבולית מבחינת האפשרות לראותו בלי עזרים, אך אפשר להבחין בו במשקפת או בטלקסופ קטן כל יום עד הימים הראשונים של נובמבר, זמן קצר אחרי שקיעת השמש בכיוון מערב. המיקום המדויק ישתנה כל ערב, ומומלץ להיעזר באפליקציות אסטרונומיות לאיתורו. 

טלסקופ החלל הפרטי

לקראת אמצע נובמבר אמורה חברת ספייס אקס לשגר את משימת טרנספורטר 15, שכמו קודמותיה בסדרה תהיה שיגור משותף של עשרות לוויינים קטנים. אחד המטענים המסקרנים שטיל הפלקון 9 אמור לשאת לחלל הוא טלסקופ חלל קטן שפיתחה החברה הבריטית Blue Skies, חברת הזנק שנולדה מהעולם האקדמי. הטלסקופ מוב (Mauve) הוא לוויין קטן, מצויד בטלסקופ בקוטר 13 סנטימטרים, לצילום באור נראה ועל-סגול (700-200 ננומטר). משימתו המדעית היא מדידת הקרינה העל-סגולה שפולטים כוכבים.

כוכבים, כמו השמש שלנו, פולטים כל הזמן קרינה לחלל: אור, חום וחלקיקים טעונים (“רוח השמש”). אבל הפליטה אינה קבועה. יש אירועים המכונים “סערות שמש” או “התפרצויות שמש”, שבהם השמש פולטת כמות גדולה של חלקיקים ואנרגיה בזמן קצר, ברמה שעלולה לשבש פעילות של לוויינים. למרות זאת, השמש שלנו נחשבת לגרם שמיים רגוע יחסית. יש כוכבים שפולטים כמויות רבות של קרינה מייננת, כמו קרני רנטגן וקרינה על-סגולה, ברמה שתקשה על קיום חיים – לפחות כמו שאנו מכירים אותם – בכוכבי הלכת שסביבם. הטלסקופ מוב אמור למדוד את פליטת הקרינה העל-סגולה של כוכבים רבים, ולאפשר למדענים לזהות את הכוכבים השקטים יותר, כדי למקד סביבם את החיפוש אחר כוכבי לכת שעשויים לאפשר קיום חיים. “מוב יאפשר לנו להבין את ההתנהגות של כוכבים כשהם פולטים אנרגיה רבה, וכן להבין את ההשפעות של פעילות הכוכבים על כוכבי הלכת שלהם”, אמר המנכ”ל והמייסד של החברה, מרסל טסני (Tessenyi). “נוכל לדעת אילו כוכבים מזיקים לחיים סביבם, ואילו שפירים”.

רוב טלסקופי החלל הם תוצר של שיתופי פעולה בין סוכנויות חלל, שמממנות ומפעילות את המיזם, למוסדות אקדמיים שאחראים על עיבוד המידע וניתוחו. במקרה הזה הרעיון הוא לדלג על החלק של סוכנויות החלל, והחברה מתכוונת להזרים את המידע מהטלסקופ למוסדות אקדמיים שישלמו על השירות. לדברי טסני, לא פחות מ-19 אוניברסיטאות כבר הצטרפו.

האם זה מודל חדש שישנה לגמרי את המדע? כנראה לא. מוב הוא טלסקופ קטן וזול, שנבנה תוך שלוש שנים בלבד מרכיבים שכבר היו קיימים בשוק המסחרי, מה שמוריד מאוד את עלויות הייצור, שאותן החברה מסרבת לפרסם בינתיים. גם אם הוא יעבוד כשורה, ויספק נתונים איכותיים, הם לא יכולים להתחרות במידע של טלסקופים שמפותחים במיוחד למשימות מדעיות מורכבות כמו האבל או ג’יימס וב, שעלויותיהם אסטרונומיות. הוא אפילו לא יוכל להתחרות בטלסקופ החלל הישראלי, אולטראסט, שמפותח במכון ויצמן למדע ומיועד לשיגור בעוד כשנתיים. גם הטלסקופ הזה אמור למדוד קרינה על-סגולה, גם לאיתור אפשרי של כוכבי לכת סביב כוכבים אחרים, אבל בעיקר לחיפוש אירועים אנרגטיים ביקום, כמו סופרנובות. אף על פי שאולטראסט נחשב משימת חלל זולה יחסית, מדובר על פרויקט בסדר גודל אחר, עם מצלמה וטלסקופ שמפותחים במיוחד עבורו, בשיתוף פעולה עם סוכנות החלל של ארצות הברית, עם מכון DESY בגרמניה ועם תעשיות מתקדמות בישראל.

העתיד, כנראה ישלב מיזמים מדעיים משני הסוגים – גם משימות יקרות של סוכנויות חלל ושיתופי פעולה בינלאומיים, וגם משימות של חברות פרטיות, שישכילו לנצל נישות מדעיות נגישות יותר.

משימה מדעית של חברה מסחרית. סרטון של Blue Skies על טלסקופ החלל מוב: