כוכבי הים הנמסים של האוקיינוס השקט

עוד לפני שהגיעה מגפת הקורונה לשיאה, כבר ידעו הרופאים איזה נגיף גורם לה, והיה ברשותם מידע ראשוני לגבי הצעדים שצריך לנקוט כדי להפחית את הנזק שהיא גורמת. כמה שנים לפני כן, ב-2013, מחלה מסתורית השמידה מיליארדי כוכבי ים מעשרים מינים, במגפה הימית הגדולה ביותר שתועדה בטבע. המחלה, Sea stars wasting disease, גורמת לכוכבי הים פצעים ועיוותים בזרועות, הם מאבדים צורה ומרקם ולבסוף הם מתים. אבל בניגוד למגפת הקרונה, מקור המחלה נשאר תעלומה גם יותר מעשור לאחר מכן. המקרה הזה אינו יוצא דופן: לעיתים קרובות נדרש זמן רב לזהות את הגורם למגפות של בעלי חיים ימיים, כי מעט מאוד ביולוגים ימיים או וטרינרים מתמחים בפתוגנים שלהם. 

בשל זיהום הים ושינויי האקלים, תפוצתן של מגפות ימיות גדלה. ההשלכות שלהן על הסביבה הימית והעולמית הן מרחיקות לכת, ואנו מתקשים לאבחן את הגורמים להן, קל וחומר לספק פתרונות. המגפה הזו הביאה לקריסה של אוכלוסיית כוכבי הים בין 2013 ל-2014 בכל החוף המערבי של אמריקה הצפונית, ממקסיקו עד אלסקה. ההיעלמות הפתאומית של רוב כוכבי הים הפרה את המאזן האקולוגי העדין של הסביבה הימית: כוכבי ים הם בין הטורפים העיקריים של קיפודי הים, ולכן כשכוכבי הים נעלמו, אוכלוסיית קיפודי הים גדלה מאוד. קיפודי ים ניזונים מאצות, למשל אצות הקלפ הענקיות שגדלות בצפיפות כה גדולה מתחת לפני הים עד כדי כך שהן מכונות “יערות הגשם של הים”. התרבות כוכבי הים גרמה להידלדלות של יותר מ-95 אחוזים מיערות הקלפ התת-ימיים לאורך החוף של צפון קליפורניה, יערות שהם בית גידול למינים רבים של דגים, יונקים ימיים ובעלי חיים נוספים.

נגיף או חיידק

כדי להבין מה מקור המחלה, החוקרים ניסו קודם כל לפענח כיצד כוכבי ים בריאים נדבקים. הבעיה היא שהמחלה יכולה לדגור בכוכבי הים במשך שבועיים לפני שאלה יפגינו תסמיני מחלה. כדי להבטיח שכוכבי הים שנכללו בניסוי הם אכן בריאים, החוקרים בודדו כוכבי ים מהסביבה החיצונית למשך שבועיים לפחות. הכוכבים שנשארו בריאים חולקו לקבוצות וכל קבוצה עברה טיפול שונה: שהות עם כוכב ים חולה, שהות במים שבהם שהו כוכבי ים חולים, או הזרקה של נוזל שמוצה מרקמות של כוכבי ים חולים. בכל התנאים, כוכבי הים הבריאים נדבקו ומתו תוך פחות משבועיים, אבל כשהחוקרים הרתיחו את מיצוי כוכבי הים החולים והזריקו אותם לכוכבי הים הבריאים, אלה לא נדבקו. הרתחה מנטרלת נגיפים והורגת חיידקים, ולכן הניסוי הזה הראה שכנראה נגיף או חיידק גורמים למחלה. 

בשלב הבא החוקרים העבירו מיצוי של כוכב ים חולה במסנן של 0.2 מיקרון – שתי אלפיות המילימטר – מסנן שמאפשר לנגיפים לעבור, אך לא לחיידקים. כשהזריקו את המיצוי המסונן לכוכבי הים הבריאים הם לא נדבקו, וכך החוקרים הסיקו שלא נגיף הוא שגרם למחלה, אלא חיידק. כדי למצוא איזה חיידק גורם למחלה, החוקרים בדקו בעזרת PCR כמותי איזה חיידקים היו נפוצים אצל כוכבי ים חולים בהשוואה לבריאים. החוקרים מצאו זן של החיידק Vibrio pectenicida בכוכבי ים חולים, בכמות גבוהה יותר מאשר בכוכבי ים בריאים.

מצדפות לכוכבי ים

זנים אחרים של אותו חיידק ידועים זה מכבר כגורמים למחלות של רכיכות, למשל צדפות, אך לא למחלות של כוכבי ים. החיידק מפריש רעלנים שמסוגלים לפרק סוגים רבים של תאים, ואף להרוג תאים שאחראים על התגובה הראשונית של מערכת החיסון וכך לחמוק ממנה. כוכבי הים אינם רכיכות אבל הם ניזונים מהן, וייתכן שהחיידק עבר מוטציה או מוטציות שאיפשרו לו להדביק גם אותם. מעבר לכך, החיידק לא מדביק רק מין אחד, אלא עשרים מינים שונים של כוכבי ים. בשנים האחרונות דווח על התאוששות של אוכלוסיית כוכבי הים בחופיה המערביים של ארצות הברית, אך המחלה עדיין פוגעת בכוכבי הים. החוקרים מקווים שהזיהוי של גורם המחלה יאפשר לפתח טיפול שימנע התפרצויות נוספות.