המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 26/2/2026

מה חדש?

השבוע למדנו שאפשר ליצור גבישי זמן מכדורי קלקר, שהשערות הדקות על חדק הפיל בנויות כך שיהיו מותאמות במיוחד לחישה וגם עמידות, שקופי בבון צעירים מקנאים באחיהם ומתחרים בהם על תשומת הלב של האם, שחוקרים פיתחו מנשא שיוכל, אולי, להחליף את המנורה הכחולה בטיפול בתינוקות עם צהבת היילוד, ושהרומאים הקדומים לא רק כתבו על טיפולים עם צואה – הם באמת השתמשו בהם.

גבישי זמן מקלקר 

גבישים הם חומרים מוצקים שמורכבים מיחידות זהות המסודרות במבנה מחזורי. כמעט כל החומרים שאנחנו מכירים בחיי היומיום הם גבישים. בשנת 2012 חזה הפיזיקאי חתן פרס נובל פרנק וילצ’ק את קיומם של גבישי זמן: מערכות שיש להן מחזוריות בזמן, בדומה למחזוריות שיש לגבישים רגילים במרחב. הגבישים האלה משתנים באופן מחזורי אף שאין שום כוח שדוחף אותם. גבישי זמן נצפו בניסוי שנים אחדות אחרי שווילצ’ק פרסם את תחזיתו, בעיקר במערכות של חלקיקים קוונטיים. השאלה אם אפשר לייצר גביש זמן באמצעים קלאסיים, כלומר שאינם קוונטיים, נותרה פתוחה.

מחקר חדש של אוניברסיטת ניו יורק נותן לה כעת מענה, אחרי שהחוקרים הצליחו ליצור גביש זמן מכדורי קלקר. הם הציבו את הכדורים בין שני רמקולים, כך שגלי הקול שבוקעים מהם גרמו לכדורונים לרחף באוויר. חלק מגלי הקול הללו חזרו מכדור אחד ופגעו באחר, ולהיפך, כך ששני הכדורים התנדנדו יחד באופן שאינו תלוי בפרמטרים של המערכת – כלומר הם הפכו לגביש זמן! המחקר מדגים לראשונה גבישי זמן במערכת שאינה קוונטית, ומראה שאפשר לממש את הרעיון במערכות פשוטות מאוד. 

 למאמר. לקריאה בהרחבה על גבישי זמן באתר שלנו.

עמית פנדו 

חדק שעיר לפיל זהיר

חדק הפיל מכוסה בכאלף שערות קצרות, וכעת מתברר שהן בנויות בצורה מיטבית כדי לעזור לפיל לחוש את סביבתו. החדק הגמיש משמש את הפיל לאכילה ולתמרון חפצים, מגזע עץ ועד בוטן. חוש הראייה של הפיל מוגבל מאוד, כך שכשהוא מרים בוטן מהקרקע הוא בקושי מסוגל לראותו. כאן נכנסות לתמונה שערות החדק. שלא כמו שפם החולדה, השערות לא נעות ולא צומחות מחדש אם נשברו או נשרו. פילים יכולים לחיות כמעט 70 שנה, ולכן חשוב מאוד שהשערות על החדק יהיו עמידות וישרתו אותו עד לזקנה.

מחקר שבדק שערות חדק של פילים שמתו בגני חיות חשף את המבנה המורכב שלהן. לשערה יש שלושה מאפיינים מיוחדים: היא פחוסה, עבה יותר בבסיסה ונעשית דקה ככל שמתרחקים מהבסיס; בבסיס השערה ובמרכזה יש חללים, שנעלמים כשמתקדמים לכיוון הקצה; ובסיס השערה קשיח והופך גמיש לכיוון הקצה. כל אלה עוזרים לשערה להיות גמישה ועמידה יותר ולא להישבר. החללים גם עוזרים להגדיל את רזולוציית החישה, ומאפשרים לפיל להבחין באיזה מקום בדיוק לאורך השערה נוצר המגע. למאמר.

קרן אור 

קנאת אחים, גם בקופים

קנאה בין אחים ואחיות היא תופעה נפוצה מאוד, בעיקר בגיל הילדות. מחקר חדש מראה שהיא לא מוגבלת רק לבני אדם.

החוקרים עקבו אחרי שתי קבוצות של בבון הכֵּף בנמיביה, שכללו 16 משפחות של אם ולפחות שני בבונים צעירים. הם תיעדו 501 מקרים בהם הבבונים הצעירים הפריעו לאימותיהם בזמן שאלו ניקו את הפרווה, “עשו גרומינג”, לאח או אחות שלהם: דחפו וצעקו, או ניסו לפתות את האח לעזוב את האם.

האם עשו זאת מקנאה, או אולי פשוט רצו גרומינג מהאם בעצמם, או שהתחשק להם לשחק עם האח? החוקרים בחנו מקרוב את ההפרעות הללו, ומצאו שהבבונים הצעירים דרשו גרומינג מאימם בעיקר כשהיא כבר הייתה עסוקה בניקוי פרוותו של אח אחר, ופחות כשהייתה פנויה – כך שנראה שרצון בגרומינג לא היה המניע העיקרי. הם גם הפריעו בעיקר לגרומינג של אחים צעירים, שקיבלו טיפול צמוד יותר. נוכחותם של אחים נוספים שאפשר לשחק איתם לא השפיעה על הסיכוי להפרעה.

מסקנת החוקרים הייתה שהבבונים מוּנעים כנראה על ידי קנאה, ומתחרים על תשומת לבה של האם. לכתבה המלאה. 

יונת אשחר

מנשא במקום מנורה כחולה

צהבת יילודים נגרמת מהצטברות בדם של בילירובין, תוצר פירוק של המוגלובין. כשריכוזו גבוה הוא עלול לחדור למוח ולגרום לנזק מוחי. הטיפול המקובל הוא פוטותרפיה: התינוק שוכב במשך שעות ולעיתים ימים צמוד למקור אור כחול, המשנה את מבנה הבילירובין כך שהגוף יוכל לפנותו דרך השתן והצואה. 

במחקר חדש פיתחו חוקרים מנשא שמפיק מאור השמש את האור הכחול הדרוש לטיפול בצהבת, במקום להשתמש במקור אור חשמלי. במנשא יש חלון העשוי מיריעה שקופה הפועלת כמסנן ומאפשרת מעבר של אור בתחום הכחול, אך חוסמת קרינה על-סגולה העלולה להזיק לעור ולעיניים של היילוד. כך ניתן להשתמש באור טבעי בצורה בטיחותית תוך כדי נשיאת היילוד, מה שמאפשר גם קרבה להורה שתורמת להרגעת התינוק ולביסוס הקשר בינו ובין ההורה. מאחר שאינו תלוי בחשמל, המנשא יוכל לסייע במקומות שבהם הגישה לחשמל או לציוד רפואי מוגבלת.

הפיתוח טרם נבדק ביילודים ולא נבחנה השפעתו על רמות בילירובין בגוף. גם בטיחותו והשימושיות שלו בתנאי אמת טרם הוערכו, לכן לא ידוע אם ישתווה לפוטותרפיה הסטנדרטית. למאמר.

אליסה קיסר

התרופה של הרומאים: צואה

טיפול בצואה הוא ממש לא רעיון חדש: כתבים רפואיים מהתקופה הרומית תיארו את השימוש בה כחומר טיפולי במגוון מצבים. כעת מחקר חדש חושף ראיות חומריות לכך שטיפולים כאלה אכן הוכנו בעולם הרומי.

החוקרים בחנו שאריות חומר בכלי זכוכית מהמאה השנייה לספירה, מסוג הכלים שמסווגים בדרך כלל כמכלים לבשמים או לשמנים. ניתוח השרידים חשף סימנים ברורים לנוכחות כימיקלים שנמצאים בצואה, והרכב החומרים העיד כי היא הגיעה מיצור האוכל מזון מן החי ומן הצומח, דפוס האופייני גם לבני אדם – אם כי אין אפשרות לקבוע בוודאות את מוצאה. לצד אלו זוהתה בכלי גם תרכובת ריחנית המצויה בטימין ובאורגנו. שילוב זה מזכיר את ההמלצות בטקסטים רפואיים עתיקים לערבב חומרים בעלי ריח עז עם צמחי תבלין ארומטיים, והחוקרים סבורים כי גם כאן שימשו הצמחים להסוואת הריח. כך הראיות הכימיות מאששות את התיאורים ההיסטוריים. למאמר.

אליסה קיסר