המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 27/12/2025

מה חדש?

• הרעב הכבד של הפינגווינים
• “מיאו, תקשיב לי!”
• היופי הוא בעיני העצל
• ספיידרוומן המקורית
• משתה הדמעות

הרעב הכבד של הפינגווינים

הפינגווין האפריקאי (Spheniscus demersus) מבלה כ-21 ימים בשנה על היבשה בצום, ובזמן הזה משיר את הנוצות שבודדו אותו מהמים הקפואים ושמרו על חום גופו. לקראת הצום הפינגווינים צורכים כמות מוגברת של סרדינים כדי לפתח שכבת שומן עבה יותר. 

חוקרים דיווחו כי בשנים 2011-2004 באזורי הקינון של הפינגווינים באיים סמוכים לדרום אפריקה פחתה מאוד כמות הסרדינים, מקור התזונה העיקרי שלהם, ככל הנראה עקב שינויי האקלים העולמיים. השינויים האלה, בשילוב עם היקף הדיג הנרחב, גרמו לצניחה במספרי הסרדינים עד שאלה הגיעו לרבע מכמותם בשנות שפע. התוצאה: הרעבה המונית של הפינגווינים, שכנראה לא השמינו מספיק לפני הצום, ומותם של כ-62 אלף פרטים. 

מאז ועד היום לא התאוששה אוכלוסיית הפינגווינים האפריקאיים וכיום הם מונים פחות מ-10,000 זוגות מתרבים, מה שמציב אותם בפני סכנת הכחדה חמורה. ללא צעדים של ממש לשיקום אוכלוסיית הסרדינים באזורי הקינון של הפינגווינים לא יהיה אפשר לאושש את מספרם. במאמר החוקרים מציגים תוכנית התערבות ובה צעדים לצמצום הדיג במטרה להציל את הפינגווינים שנותרו. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר המלא.                                                                                                                                                                                  

אלכס אברוטין

“מיאו, תקשיב לי!”

חתולים אומנם לא קופצים משמחה כשהבעלים שלהם חוזרים הביתה כמו כלבים, אבל רבים מהם מברכים אותם בדרכם, בהתחככות, גרגור או יללה. כעת גילו חוקרים מטורקיה שהחתולים נוטים ליילל יותר כאשר הבעלים האלו הם גברים, ולא נשים. 

החוקרים ביקשו מ-31 מתנדבים לשים על עצמם מצלמה שתקליט את הדקות הראשונות של האיחוד עם חתוליהם לאחר שהגיעו הביתה. הם לא מצאו הבדל בין חתולים מגזעים שונים או ממינים שונים. ההבדל היחיד שנמצא היה במגדר של הבעלים: החתולים ייללו בממוצע כמעט פעמיים וחצי יותר עבור גברים, בהשוואה לנשים.

במחקרים קודמים נמצא שנשים מדברות יותר לחתולים שלהן, מחקות את היללות שלהם וטובות יותר בפענוח הרצונות של החיות הפרוותיות. החוקרים משערים לכן שהחתולים מייללים יותר לגברים כי הם סבורים שקשה יותר להשיג את תשומת לבם או להבהיר להם מה הם רוצים. עם זאת, ייתכנו גם הסברים אחרים: החוקרים לא בדקו, למשל, כמה זמן היו החתולים לבד, או אם הם היו רעבים.  למחקר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

יונת אשחר

היופי הוא בעיני העצל

יופי נחשב עניין של טעם, אך מחקר חדש מציע נקודת מבט פשוטה יותר: ייתכן שיפה הוא פשוט מה שקל למוח שלנו לעבד.

במחקר ביקשו מיותר מאלף נבדקים לדרג את מידת ההנאה שלהם מצפייה באלפי תמונות מגוונות, למשל של נוף או חפצים יומיומיים. את דירוגי ההנאה השוו החוקרים לנתוני הפעילות המוחית של נבדקים שעברו במהלך הצפייה בתמונות סריקת מוח תפקודית בתהודה מגנטית (fMRI). השיטה מאפשרת להעריך עד כמה המוח פעיל בזמן עיבוד מידע חזותי. בנוסף נעזרו החוקרים במודל חישובי המדמה רשת עצבית כדי להעריך כמה מאמץ נדרש למוח לעבד כל תמונה, וכמה אנרגיה מושקעת בכך, בלי הטיות שנובעות מרגשות או העדפה אישית.

הממצאים היו עקביים בשני סוגי הבדיקות. תמונות שדרשו פחות עיבוד, כלומר, דרשו פחות השקעה של אנרגיה, נטו לקבל דירוגי יופי גבוהים יותר. ייתכן אם כך שהמוח שלנו מעדיף פשטות שחוסכת לו משאבים. אז אם משהו נראה לכם יפה במיוחד, אולי זה לא רק עניין של טעם – אלא המוח שלכם, שלא אוהב לעבוד קשה. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

עדי יניב 

ספיידרוומן המקורית

עכביש הקליפה הדרוויני (Caerostris darwini) הוא יצור מדהים. הוא טווה רשתות ענק מעל נהרות במדגסקר, ויורה לשם כך קורים למרחק של 25 מטר. קוריו הם החזקים בעולם, והחומר שממנו הם עשויים חזק מפלדה. אך מחקר חדש מצא כי רק העכבישות הנקבות מסוגלות לטוות קורים כה חזקים.

גודלן של הנקבות כפול מזה של הזכרים, והן צדות חרקים גדולים ומהירים, כמו שפיריות, שעפים מעל המים. הרשתות, שקוטרן מגיע לשני מטרים, מורכבות משילוב חלבונים חזק במיוחד שמאפשר להן לשרוד מהלומות עזות מפגיעת חרקים גדולים ומהירים, ורוח חזקה שמותחת את הקורים.

כדי לאמוד את חוזק החומר בחנו החוקרים כמה כוח דרוש כדי לקרוע את הקורים, תוך התחשבות בעוביים. הם מצאו שקורי הנקבות הגדולות חזקים בהרבה מאלו של נקבות צעירות או של זכרים. הזכרים הקטנים אומנם נאלצים להסתפק בקורים חלשים יותר, אך חוסכים כך את האנרגיה הרבה הדרושה ליצירת קורי העל.  למחקר (באנגלית).

יובל רוזנברג

נקבת עכביש הקליפה טווה את רשתותיה: 

משתה הדמעות

לקריפאגיה (lachryphagy) היא תופעת טבע שבה חרקים כמו פרפרים, עשים ודבורים ניזונים מדמעות של בעלי חיים גדולים יותר. חוקר הסביבה לורנס קלרפלד (Clarfeld) מאוניברסיטת ורמונט, נתקל במחזה הנדיר כשבחן תמונות שצולמו במהלך סקר סביבתי בדרום מדינת ורמונט בארצות הברית.

בצילומים רואים עשים מרפרפים סביב עיניו של אייל קורא וכנראה שותים את דמעותיו – התנהגות שנצפתה בעבר עם חיות אחרות, אך לא עם איילים. יתר על כן, עד כה מעולם לא תועדה לקריפאגיה של עשים או פרפרים במרחק כה רב מקו המשווה. כל התצפיות הקודמות, פרט לאחת, תועדו באזורים טרופיים וסובטרופיים.

לא ברור מהם המרכיבים בדמעות שמפתים את העשים למשתה, אחת ההשערות היא שהמרכיב המבוקש הוא הנתרן, והשערה אחרת היא שמדובר בחלבון כלשהו. כמו כן לא ברור אם הצד השני מרוויח משהו מההתנהגות או עלול להינזק ממנה, למשל בעקבות זיהום בעין. המחקר החדש מרחיב את תחום התפוצה המוכר של התופעה ומדגיש את הצורך להמשיך לחקור אותה. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית).

אלכס אברוטין

עשים שותים מדמעות האייל הקורא: