המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 16/8/2025

מה חדש?

• החתול שצד נגיפים
• הטובות לטיס
• הארוחה הזוגית של הקטלנים
• האיבר המוזר של הזוחל המאובן
• מנגיפי ריאות לסרטן גרורתי

החתול שצד נגיפים

לחוקר הנגיפים ג’ון לדניקי (Lednicky) מאוניברסיטת פלורידה יש חתול מאוד שימושי: פֵּפֵּר, שמסייע לו בתגליותיו המדעיות. לפני כשנה צד פפר עכבר, ובהתאם למנהג הכבוד החתולי העניק אותו לבעליו כמנחה. כיאה לחוקר סקרן, לדניקי בחן את המנחה במעבדתו ומצא שהעכבר היה נשא של נגיף שלא תועד מעולם בארצות הברית. במאמר שפרסם עם עמיתיו הדגישו החוקרים את חשיבות התגלית: “זיהוי מוקדם של נגיפים מקומיים שמופצים באמצעות פונדקאים באזור פלורידה עשוי לשפר את יכולתנו לנטר התפרצויות פוטנציאליות ולהגיב להן ביעילות”.

לאחרונה היכה פפר שנית, והפעם הקורבן ביש המזל שהביא לבעליו היה חדף – יונק קטן. לדניקי ועמיתיו קפצו גם הפעם על ההזדמנות וזיהו אצל החדף זן לא מוכר של הנגיף אורתוראווירוס (Orthoreovirus) מסוג 3, השייך לסוג נגיפים לא מאוד מוכר, שנמצא קשור בעבר להתפרצויות של בעיות עיכול ושל דלקת קרום המוח אצל ילדים. “זה היה מחקר שהתבסס על הזדמנות. אם נתקלים בחיה מתה, למה לא לחקור אותה? אפשר לזכות כך בהרבה מידע”, אמר לדניקי. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית).

אלכסנדרה אברוטין

הטובות לטיס

רק כשישה אחוזים מכלל הטייסים בחברות תעופה בעולם הן נשים. ממצאי מחקר חדש מלמדים שאם שיעור הנשים הטייסות יעלה, עשויה להיות לזה תועלת ניכרת.

בניסוי שנערך בקנדה לקחו עשרה טייסים ועשר טייסות בתחילת דרכם, שצברו פחות מ-300 שעות טיסה, והניחו להם להתמודד עם עשרה תרחישים של הנחתת מטוס במכשיר הדמיה (סימולטור) תלת-ממדית, כולל נחיתת חירום. המשתתפים והמשתתפות הרכיבו משקפיים שניטרו את תזוזות עיניהם במהלך ההדמיות ומדדו כמה זמן השהו את מבטם על איזורים שונים במכשיר ההדמיה. כמו כן נמדד הזמן שנדרש למטוס לנחות, עוצמת הפגיעה של הגלגלים במסלול הנחיתה ומידת הסטייה שלו ממרכז מסלול הנחיתה.

זמני הנחיתה של הטייסות היו קצרים יותר מאלה של הטייסים, והן דורגו גבוה יותר בנחיתות בתנאי לחץ בתרחישי החירום. לעומת זאת, לא נמדדו פערים משמעותיים בתזוזות העיניים או בהשהיית המבטים בין הקבוצות. כלומר הנשים הצליחו טוב יותר מהגברים בנחיתות המורכבות, אף שהסתמכו על מידע חזותי דומה. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

איה שקדי

הארוחה הזוגית של הקטלנים

לא מעט יונקים חברתיים נוהגים לצוד בצוותא. מחקר חדש מגלה שגם קטלנים (אורקות) עושים כך לפעמים.

חוקרים נעזרו ברחפנים למעקב אחרי 26 קטלנים במים הרדודים לחופי נורבגיה. הקטלנים ניזונים מדגי מליח אטלנטי, ששוחים בלהקות ענק, אחרי שהם מהממים אותם בחבטות של סנפיר הזנב. החוקרים מצאו שהקטלנים מעדיפים לשתף פעולה עם פרטים מוכרים, אולי קרובי משפחה שלהם. מסע הציד מתחיל כשפרט בוגר וגדול מפנה את בטנו לפרט צעיר וקטן ממנו, כנראה כדי להציע לו לצוד ביחד. שני הפרטים מסתדרים במרחק ובזווית קבועים זה מזה ואז אחד מהם, או שניהם יחד, חובטים בסנפיר הזנב. 

מהמחקר עולה שזכרים נוטים יותר להשתתף בציד הזוגי ושהסעודה אחרי החבטה בשיתוף פעולה נוטה להימשך יותר זמן, דבר שמעיד על הצלחת השיטה. הזכרים הגדולים הם החובטים העיקריים, והצעירים לפעמים רק עוזרים להניס את הלהקה לעברם ולפעמים חובטים גם הם. נראה שהצעירים לומדים מהבוגרים לשתף פעולה ולצוד יחדיו, ובתוך כך נהנים מארוחות משביעות יותר. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

קרן אור 

האיבר המוזר של הזוחל המאובן

חוקרים שבחנו מאובן של זוחל קטן, שחי ביערות כדור הארץ לפני 247 מיליון שנה, עוד לפני תקופת הדינוזאורים, גילו שמגבו בולטת תוספת מבנית דמוית מפרש או כנף. במבט ראשון חשבו שהיא עשויה קשקשים מוארכים או נוצות, אך בדיקה מדוקדקת של המבנה פסלה את שתי האפשרויות.

“לפני התגלית שלנו, תוספות מבניות מורכבות כאלה נצפו רק אצל יונקים, ציפורים או קרוביהם, בעיקר בדמות שיער או נוצות”, אמר סטיבן ספיקמן, ממובילי המחקר, בריאיון לאתר ScienceAlert. “כעת יש לנו סוג חדש ושונה של תוספת מבנית מורכבת אצל זוחל קדום מאוד”.

אף שעדיין לא לגמרי ברור ממה עשויה התוספת, החוקרים חושדים שהיא מורכבת מקרטין, אותו חלבון שנמצא בציפורניים ובשערות שלנו. מאחר שהתוספת היא איבר יחיד שמזדקר מהגב, החוקרים מעריכים שהיא לא שימשה לתעופה או לבידוד, אלא כנראה לתקשורת של הפרט עם בני מינו או להפחדת אויבים. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

אלכסנדרה אברוטין

מנגיפי ריאות לסרטן גרורתי

מחקר חדש חושף כי נגיפים שפועלים על מערכת הנשימה עלולים להעיר תאים סרטניים רדומים שנמצאים בריאות של חולי סרטן שהחלימו, ולעודד התפרצות גרורתית של המחלה.

החוקרים לקחו עכברות מעבדה שבריאות שלהן היו תאים רדומים של סרטן השד וחשפו אותן לנגיפי קורונה או שפעת. בשני המקרים הופיעו גרורות סרטניות בריאות תוך שבועות בודדים מההדבקה.

בנוסף ניתחו החוקרים שני מאגרי מידע רפואי של בני אדם ומצאו באחד מהם שנשים שנדבקו בקורונה אחרי שהחלימו מסרטן השד היו בסיכון גבוה ב-50 אחוז לפתח גרורות בריאות לעומת מחלימות שלא חלו בקורונה. במאגר השני, שכלל מחלימים מכל סוגי הסרטן, מצא שאלה שחלו בקורונה אחרי החלמתם, היו בסיכון כפול למות מסרטן בהמשך חייהם לעומת אלה שלא חלו.

הממצאים מדגישים כמה חשוב למנוע תחלואה נגיפית אצל חולי סרטן. החוקרים גם זיהו חלבון שמופרש בגוף בתגובה לזיהום ועשוי להיות אחראי על ההתעוררות של תאי הסרטן. ייתכן שהבנה מעמיקה של החלבון ומנגנונים נוספים תאפשר בעתיד לחסום את היקיצה של התאים האלה. למחקר (באנגלית).

שגב נוה טסה