בדרך לחיסון ישראלי נגד מחלת הדֶּבֶר

מחלת הדֶּבֶר, שקטלה חלק ניכר מאוכלוסיית אירופה בתקופת המגפה השחורה במאה ה-14, מלווה את האנושות משחר ימי ההיסטוריה. מחולל המחלה הוא החיידק יֶרְסִינִיָה פּסטיס (Yersinia pestis), שמדביק בני אדם בדרך כלל באמצעות עקיצות של פרעושי חולדות נגועים או כינים. כשהחיידק מדביק כך בני אדם, מתפתחת לרוב מחלת דֶּבֶר החבּורות, שבה החיידק מגיע לקשריות הלימפה, מתרבה בהן וגורם להן להתנפח. משם החיידק עשוי לנדוד לדם ולגרום למחלת דֶּבֶר הדם, או לריאות ואז נקבל דֶּבֶר ריאתי.

בהיעדר טיפול אנטיביוטי, שיעור התמותה מדֶּבֶר החבורות עומד על 90-60 אחוז. שתי הצורות האחרות של המחלה קטלניות אף יותר והורגות כמעט את כל החולים. בנוסף, דֶּבֶר ריאתי עלול לעבור מאדם לאדם גם באמצעות רסיסי רוק באוויר, בלי התיווך של חרקים.

בזכות השיפור הדרמטי ברמת התברואה ברוב מדינות העולם, ופיתוחן של תרופות אנטיביוטיות יעילות נגד חיידקים החל מאמצע המאה העשרים ואילך, המחלה הקטלנית מוגרה לחלוטין מרוב חלקי העולם. גם מצבם של מי שבכל זאת חלו בדֶּבֶר השתפר במידה ניכרת, ושיעור התמותה של החולים כיום עומד על כאחד מעשרה חולים. אולם החשש הוא שעם הזמן יתפתחו חיידקי ירסיניה עמידים לאנטיביוטיקה, והמחלה תתפשט בעולם מחדש.

מאז שלהי המאה ה-19 קיים חיסון נגד החיידק, שמבוסס על חיידק ירסיניה מומת שאינו מסוגל לחולל את המחלה, אך מאפשר למערכת החיסון של האדם להתוודע לחיידק ולפתח נוגדנים נגדו. עם זאת, החיסון יעיל בעיקר נגד דֶּבֶר החבורות, ואינו מגן באותה יעילות על החולים בשתי הצורות הקשות יותר של המחלה. לאורך עשרים השנים האחרונות נעשים מאמצים רבים לפתח חיסון חדש, שיגן גם מפני דֶּבֶר חבורות ודֶּבֶר ריאתי. בשנת 2024 לבדה נמצאו מעל 21 חיסונים שונים נגד דֶּבֶר בשלבי פיתוח אלה ואחרים. צוות חוקרים ישראלי, שעובד על פיתוח חיסון mRNA משולב בהגנה, דיווח לאחרונה על יעילות גבוהה מאוד של החיסון בהגנה על עכברים מפני דֶּבֶר ריאתי.

שתי מולקולות, חיסון אחד

חיסוני ה-mRNA התפרסמו בשנים האחרונות בזכות התפקיד החשוב שמילאו בזמן מגפת הקורונה. בשונה משיטות החיסון הקלאסיות, שבהן מכניסים לגוף עותקים מוחלשים או מתים של מחולל המחלה עצמו – בדרך כלל נגיף או חיידק – או חלקים שלו, בחיסוני ה-mRNA תאי הגוף עצמם מייצרים את החלבון של מחולל המחלה שנגדו הגוף אמור לפתח נוגדנים. mRNA, או RNA שליח, הוא העתק קצר-חיים של מקטע DNA שמכיל הוראות לייצור חלבון. החיסון מורכב ממולקולות RNA שליח ששמורות בתוך מעטפת שומנית, אשר מגינה עליהן עד לחדירתן לתוך תא היעד. משחדר פנימה, ה-mRNA מורה לתא לייצר את החלבון הזר ולהציג אותו למערכת החיסון של הגוף.

לפני שנתיים פיתחו במעבדתו של דן פאר מאוניברסיטת תל אביב, בשיתוף חוקרים מהמכון הביולוגיה בנס ציונה, חיסון mRNA נגד חלבון בשם F1 שיוצר חלק מהמעטפת של חיידק הדֶּבֶר. החיסון הראה יעילות גבוהה נגד דֶּבֶר החבורות אצל עכברים מהונדסים גנטית, אך לא נבדק התפקוד שלו נגד דֶּבֶר ריאתי.

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Advanced science הציגו החוקרים את השלב החשוב הבא בפיתוח החיסון. הפעם יצרו החוקרים RNA שליח שגורם לתא לייצר חלבון אחר, ששייך למבנה חלבוני דמוי מחט על קרום התא של החיידק שמשמש את החיידק לשבש את התגובה הדלקתית של הגוף – מערכת חשובה ליכולת של החיידק לגרום למחלה. החיסון יצר תגובה חיסונית חזקה נגד החלבון והקנה הגנה מלאה לעכברים שהודבקו בדֶּבֶר ריאתי. לעומת זאת, חיסון באמצעות החלבון עצמו, בלי טכנולוגיית ה-mRNA, הקנה לעכברים רק הגנה חלקית.

לאחר מכן שילבו החוקרים את שני סוגי ה-RNA שליח בחיסון אחד. הם מצאו שהחיסון המשולב מקנה גם הוא הגנה מלאה נגד דֶּבֶר ריאתי. כמו כן, בניגוד לחיסון הבודד שדורש שלוש מנות כדי להקנות הגנה מלאה, החיסון המשולב הקנה לעכברים הגנה מלאה כבר אחרי שתי מנות. אם לא די בזה, נמצא שהחיסון המשולב הגן על העכברים גם מפני זן של החיידק שאין לו חלבוני F1.

אחד היתרונות של חיסוני RNA הוא שאפשר לייצר אותם בקלות בייצור המוני. וחשוב לא פחות, אפשר לעדכן אותם בקלות אם התרחשו שינויים (מוטציות) בחומר התורשתי של מחולל המחלה. היכולת הזאת חשובה מאוד נגד נגיפים כמו SARS-CoV-2, מחולל מגפת הקורונה, שמשתנה במהירות. באופן דומה היא חשובה גם להגנה מפני חיידקי ירסיניה פסטיס, שכן יש זנים של החיידק שצברו שינויים בחלבון המעורב בבניית ה”מזרק”. החיסון המשולב גם מקטין את הסיכוי שהחיידק יצליח לחמוק מהחיסון, שכן הסיכוי שבאותו זן יחולו שינויים בשני החלבונים יחד הוא נמוך מאוד. עם זאת, המחקר הנוכחי נעשה רק על עכברים, ועדיין צריך לבדוק את יכולתו ליצור תגובה חיסונית גם בגוף האדם, ולהגן עלינו מהמחלה הקטלנית.