האוסטרלים הראשונים

מתי הגיעו האנשים הראשונים לאוסטרליה?

במהלך מאה השנים האחרונות, התשובות לשאלה זו השתנו שוב ושוב. בתחילה, כשכבר היה ברור שהמין האנושי התפתח באפריקה ויצא משם ליישב את שאר העולם, ההנחה הייתה שאוסטרליה הייתה בין האזורים האחרונים אליהם הגיעו בני האדם: אחרי הכל, היא ממש רחוקה מאפריקה. בנוסף, כדי להגיע ליבשת הזו אין מנוס מלחצות קילומטרים רבים של ים פתוח ועמוק, כך שהאוסטרלים הראשונים היו צריכים לדעת לבנות ולהשיט סירות או רפסודות. נשמע הגיוני לפיכך שיישוב אוסטרליה התרחש מאוחר, לאחר שכבר יושבו היבשות האחרות – לא רק אסיה ואירופה אלא גם יבשות אמריקה, שבעבר ניתן היה להגיע אליהן בהליכה מסיביר דרך ברינגיה, שטח היבשה שכיום נמצא מתחת למימי מיצר ברינג. 

ואז, במחצית השנייה של המאה הקודמת, השתכללו שיטות התיארוך של ממצאים ארכיאולוגיים, והחלו להגיע תוצאות שלא הסתדרו עם הסיפור הזה. אתרי התיישבות באוסטרליה ובגיניאה החדשה, האי הגדול לצפונה של היבשת, תוארכו ל-40 ו-45 אלף שנים לפני זמננו, תאריכים שהציבו אותם בין האתרים המוקדמים ביותר אליהם נדדו בני האדם בצאתם מאפריקה. היות שההשערה הרווחת היא שבני האדם יצאו מאפריקה רק לפני 50 עד 70 אלף שנה, זה נראה לא סביר שהם הצליחו להגיע עד אוסטרליה כבר לפני 40 אלף שנים, אבל מחקרים מהשנים האחרונות מציעים שההתיישבות התרחשה מוקדם עוד יותר. 

ב-2017 התפרסם מחקר בו השתמשו החוקרים בשיטות תיארוך חדשות, והגיעו למסקנה שאתר בצפון אוסטרליה יושב כבר לפני 65 אלף שנים. אך לא כולם מיהרו לאמץ את המסקנות הללו. לפני כשנה התפרסם מחקר שבחן את הנושא מבחינה גנטית, והסתמך על העובדה שלאחר שבני האדם יצאו מאפריקה הם התרבו עם ניאנדרטלים, וגנים ניאנדרטלים עדיין נמצאים בגנום שלנו היום. חוקרים אלו חישבו, לפי המוטציות שהצטברו מאז ועד היום, שחילופי הגנים האלו עם הניאנדרטלים התבצעו לפני פחות מ-50 אלף שנים, באוכלוסייה שממנה יצאו כל בני האדם שאינם אפריקאים. 

אוסטרלים נושאים גם הם את אותם גנים ניאנדרטליים, כך שגם הם צאצאים של אותה אוכלוסייה, שהתפצלה לקבוצות שונות רק לאחר חילופי הגנים עם הניאנדרטלים. אם זה קרה לפני פחות מ-50 אלף שנים, הם לא היו יכולים להיות מבודדים באוסטרליה לפני 65 אלף שנה.

כעת מתפרסם מחקר חדש, שגם הוא מבוסס על גנטיקה, שתומך דווקא בהשערה שבני האדם הגיעו לאוסטרליה מוקדם מאוד, לפני כ-60 אלף שנים. 

מתי התפצלו השושלות

החוקרים השתמשו ב-DNA מיטוכונדרי, כלומר החומר הגנטי שיש במיטוכונדריה – אלו הם אברונים קטנטנים שמצויים בתוך התאים שלנו, ואחראים על ייצור האנרגיה. לאברונים אלו יש DNA משלהם, נפרד מה-DNA העיקרי שלנו, שנמצא בגרעין התא. גם ה-DNA הזה עובר שינויים אקראיים עם הזמן, שרובם אינם משפיעים על פעילותו. היות שכך, ה-DNA המיטוכונדרי של בני אדם שונים אינו זהה, ואפשר להשתמש בו כדי לבנות עץ משפחה. או יותר נכון, כדי לבנות את הצד הנשי של עץ המשפחה: שכן אנחנו מקבלים את המיטוכונדריה שלנו מהאם, ולא משני ההורים כמו DNA גרעיני. 

 כדי לבנות את העץ הגנטי של תושבי אוסטרליה, החוקרים השיגו 973 רצפים חדשים של DNA מיטוכונדרי מאנשים החיים באוסטרליה, גיניאה החדשה, איים אחרים באזור, וגם מדרום-מזרח אסיה. הם השתמשו גם ב-1483 רצפים נוספים, שנאספו במחקרים קודמים.

לאחר שבנו את העץ המשפחתי, יכלו החוקרים להתחקות אחר השינויים שנעשו ב-DNA עם הזמן. הקצב שבו מתרחשות מוטציות הוא קבוע למדי, ועל ידי ספירת השינויים בין קבוצות שונות אפשר להסיק מתי הן נפרדו זו מזו. המסקנה של החוקרים הייתה שתושבי אוסטרליה וגיניאה החדשה נפרדו מהאוכלוסיות של תושבי האיים ותושבי אסיה כבר לפני כ-60 אלף שנים.

יורדי הים הראשונים

באותם ימים רחוקים, לפני עשרות אלפי שנים, פני הים היו נמוכים הרבה יותר. כתוצאה מכך, גיניאה החדשה מצפון לאוסטרליה, וטסמניה לדרומה, לא היו איים נפרדים אלא היו מחוברים ליבשת. אותה יבשת אוסטרליה-פלוס מכונה סאהול (Sahul). גם בדרום מזרח אסיה גבולות היבשת נראו שונים מאוד: חלק מאיי אינדונזיה – בורניאו, סומטרה, ג’אווה ובאלי – עדיין לא היו איים, אלא מחוברים לחצי האי המלזי וליבשת כולה. האזור הזה נקרא סונדה (Sunda).

כדי ליישב את מה שהיום הוא אוסטרליה, האנשים הקדומים היו צריכים להגיע מסונדה לסאהול. המחקר על ה-DNA המיטוכונדרי העלה שהיו שתי שושלות עיקריות של אנשים שעשו זאת ויישבו את סאהול, וכל אחת מהן הגיעה ליבשת בדרך שונה – אך פחות או יותר באותו זמן. 

הקבוצה הראשונה נדדה דרך מה שמכונה המסלול הצפוני, מהפיליפינים דרך האי האינדונזי סולאווסי ואיים נוספים אל גיניאה החדשה, שהייתה אז חלק מסאהול. הקבוצה השנייה הגיעה דרך מסלול דרומי יותר, מהקצה הדרום-מזרחי של סונדה אל איי אינדונזיה הדרומיים וטימור, ומשם אל האזור באוסטרליה שהיום נמצאת בו העיר דרווין, בערך באמצע החוף הצפוני של היבשת. ממקומות אלו המשיכו שתי השושלות והתפשטו ברחבי סאהול עד לטסמניה בדרום. 

האנשים שהגיעו לסאהול דרך טימור היו צריכים לחצות את הים בינו ובין אוסטרליה. בתקופה זו המסע היה קצר בהרבה מאשר היום, שכן פני הים הנמוכים חשפו אזורים נרחבים של יבשה שהיום מכוסים במים. ועדיין, האוסטרלים הראשונים נאלצו לחצות כמאה ק”מ של ים עמוק. אם החוקרים צודקים, והם אכן עשו זאת כבר לפני 60 אלף שנים, ייתכן שזו הראיה המוקדמת ביותר לשימוש בסירות לא רק ליד החוף, ולא רק למעבר בין איים סמוכים, אלא להגירה למרחקים ארוכים יותר. 

מחכים ל-DNA עתיק

לשאלה “מתי הגיעו האנשים הראשונים לאוסטרליה” עדיין אין תשובה מוסכמת על הכול. המחקר החדש מספק תמיכה להשערה של “הגעה מוקדמת”, כבר לפני 60 אלף שנים או יותר, אך זו עדיין אינה המילה האחרונה. החוקרים מתכוונים בהמשך לבחון גם DNA גרעיני, שהוא גדול הרבה יותר ולכן מכיל יותר מידע מ-DNA מיטוכונדרי.

הדבר שיוכל אולי ליישב את המחלוקת הוא DNA עתיק: רצפי DNA ממאובנים שנמצאו באוסטרליה ובגיניאה החדשה יספקו לנו מידע רב על השושלות העתיקות ועל התקופה בה הגיעו ליבשת. למרבה הצער, כמעט ואין לנו רצפים גנטיים כאלו. DNA מתפרק מהר, במיוחד באזורים חמים – והאזורים שמעניינים אותנו, בין סונדה לסהול, נמצאים באזור הטרופי בו שוררים תנאים שמאיצים עוד יותר את הפירוק של שרידי DNA עתיקים.

עדיין, החוקרים לא מאבדים תקווה. “זה יכול לקרות”, כתב מרטין ריצ’רדס (Richards), החוקר הבכיר החתום על המאמר, באתר The Conversation. “הפקת DNA עתיק באזורים טרופיים היא מאתגרת, אבל בעולם המתפתח במהירות של הארכיאולוגיה הגנטית, כמעט כל דבר נראה אפשרי”.