חזיר מוסר כליות

אנשים רבים ברחבי העולם ממתינים כיום לתרומת איברים, ולמרבה הצער חלק ניכר מהם לא מקבלים אותה בזמן. אישה בת 53 מארצות הברית עשתה לאחרונה היסטוריה כשהייתה לאדם הראשון שנותר בחיים תקופה משמעותית אחרי שהשתילו בגופו כליה מחזיר שהונדס גנטית במיוחד לשם כך. ייתכן שההצלחה הנוכחית תהיה הבסיס לשימוש רווח יותר בשיטה, ושאיברים של בעלי חיים ישנו את עולם הרפואה בעתיד הלא רחוק, ויספקו פתרון למטופלים רבים.

לפתור את התור

לפי נתוני המרכז הלאומי להשתלות משנת 2024, בישראל ממתינים 1,412 אנשים בתור לתרומת איברים. רובם, 970 אנשים, זקוקים לתרומה של כליה. לכליות יש תפקיד חשוב בגופנו: הן מסננות את דמנו ומייצרות שתן וכך מאפשרות לנו להיפטר מחומרי פסולת. אם שתי הכליות של אדם מפסיקות לעבוד בצורה תקינה הוא עלול להיות בסכנת חיים.

כדי לאפשר למחכים לתרומה להמשיך בחייהם בלי פעולתן החיונית של הכליות, אפשר לטפל בהם בדיאליזה. בתהליך הזה משתמשים במכשיר ייעודי כדי לסנן את דם המטופל מחוץ לגופו ולהחזיר אותו בסופו של דבר פנימה. הדיאליזה היא כלי יעיל שיכול להציל חיים, אבל היא מספקת פתרון זמני בלבד. על המטופל לקבל כליה אמיתית בהקדם כדי לחזור לחיות בצורה תקינה. למרבה הצער, בשל מחסור בכליות להשתלה מתורמים חיים או מתים, לעומת הצורך הרב בהן, לא כל מי שזקוקים להשתלה מספיקים לעבור את התהליך וחלקם מתים בעודם ממתינים לתרומה.

מזה כמה שנים בוחנים בעולם הרפואה פתרון מעשי לבעיה: השתלת כליה מיצור חי אחר. אם נשתמש בכליות של חיות, ולא של בני אדם, נפתור את המחסור ונציל חיי בני אדם רבים. הבעיה היא שלא מדובר בתהליך פשוט. מערכת החיסון שלנו מתמחה בנטרול איומים פוטנציאליים שחדרו לגופנו. בדרך כלל התהליך הזה חשוב וחיוני, אך כשמדובר בתרומת איברים הוא עלול להיות מסוכן. כדי שהטיפול יעבור בשלום צריך לוודא שמערכת החיסון לא תזהה את האיבר כאיום ותתקוף אותו, באופן שיגרום לדחיית השתל ולפגיעה מערכתית בשלמות הגוף.

כדי לפתור את הבעיה הזאת, חוקרים בתחום ההשתלות נעזרו בהנדסה גנטית. זוהי שיטה שמאפשרת לבצע שינויים בחומר התורשתי של יצור ביולוגי כדי ליצור חיות שמערכת החיסון של מטופלים הזקוקים להשתלה לא תזהה את איבריהן כפולשים זרים.

המקרה של טואנה לוני

טואנה לוני (Looney) היא אישה בת 53 תושבת אלבמה בארצות הברית. בצעירותה היא תרמה כליה לאימה ולכן נותרה עם כליה אחת בלבד. בדרך כלל תרומת כליה לא מסכנת את התורם וכמעט כל האנשים שתורמים כליה לא חווים כל קושי כתוצאה מכך בהמשך חייהם. אך לוני היא מקרה מיוחד: במהלך היריון חל סיבוך שפגע באופן בלתי הפיך בכליה השנייה שלה, באופן שהותיר אותה זקוקה בעצמה לתרומת כליה.

הבעיה היא שהתגלה כי גופה של לוני מגיב בצורה חמורה לכליות ממקור זר. מערכת החיסון שלה מייצרת נוגדנים שמביאים לדחייה של איברים שיגיעו מתרומה של רוב בני האדם האחרים. בלית ברירה היא עברה במשך שנים טיפולי דיאליזה תכופים, בציפייה לתרומה הנדירה שתתאים לה, אך זו לא הגיעה. בסופו של דבר מצבה הייחודי הוביל אותה לקבל החלטה לא שגרתית. היא ביקשה להשתתף בתהליך ניסיוני ולקבל השתלת כליה ממקור לא אנושי.

ככל הידוע כיום, החיה המתאימה ביותר להפקת כליות עבור מטופלים אנושיים היא החזיר. ההתאמה הטובה שלו לייעוד הזה קשורה לכך שהחזיר הוא בעל חיים נפוץ וקל לגידול, שאינו נוטה במיוחד להפיץ מחלות לבני אדם, והכליה שלו דומה בגודלה לזו של האדם. לפני כמה שנים הושתלה לראשונה כליית חזיר באדם במוות מוחי והיא פעלה היטב במשך כיומיים עד שהמטופל נותק ממכשור ההנשמה. לאחרונה נעשו שני ניסיונות נוספים לעשות שימוש שכזה בחזירים מהונדסים גנטית, אולם בשניהם המטופלים שקיבלו את כליית החזיר שרדו לא יותר מחודשיים. עם זאת נראה כי מותם נבע ממחלת לב ולא היה תוצאה ישירה של השתלת הכליה.

בעקבות התעקשותה, קיבלה גם לוני את האישור לעבור את התהליך הניסיוני של השתלת כליה מחזיר. החזיר שממנו נלקחה הכליה הונדס גנטית כך שלא ייצר בגופו סוכר מסוים שמוביל לתגובה חיסונית עזה של גוף האדם. הניתוח עבר בהצלחה, ולדברי המנתח הכליה נהייתה ורודה מיד והחלה לתפקד. היא השתלבה בגופה, סיננה מדמה של לוני חומרים בלתי רצויים וייצרה שתן בצורה תקינה. למרבה הצער בשלב מסוים החל גופה של לוני לדחות את הכליה המושתלת והרופאים נאלצו להסיר את הכליה 130 ימים לאחר שהושתלה. לוני חזרה לטיפולי דיאליזה מאוכזבת מהכישלון אך מעודדת מההתקדמות הרפואית שהושגה גם בזכותה.

מאז ההשתלה של לוני קיבל מטופל אמריקאי נוסף כליה מחזיר מהונדס, וזו שרדה בגופו 271 ימים עד שהוסרה. נכון להיום הוא מחזיק בשיא העולמי להישרדות עם איבר מושתל מבעל חיים.

שועטים קדימה

הניתוח המוצלח הוא הוכחה ראשונית לכך שהשתלת איברי חיות בגופם של בני אדם היא אפשרות מעשית. בקרוב מתכננים החוקרים לבצע מחקר קליני גדול יותר, בתקווה לבסס את האפשרות הזאת. בשלב הראשון יכלול המחקר שישה מטופלים בני 70-55 שהכליות שלהם כשלו, ושמסיבות רפואיות אינם זכאים לתרומת איברים מבני אדם, או שהסבירות שיספיקו לקבל תרומה כזאת בזמן היא נמוכה. החולים יקבלו כליה שמקורה בחזיר, ואם ישרדו הם יישארו במעקב רפואי הדוק למשך תקופה ארוכה. במהלכה החוקרים יבדקו את בריאות המטופלים ואת יעילות פעילותה של הכליה החדשה. אם התוצאות ייראו מבטיחות, המחקר צפוי להתרחב ולכלול עד 50 מטופלים.

כשל של איברים פנימיים הוא מצב מסוכן, ואם לא נמצא למטופל תורם מתאים הוא עלול להיות קטלני. יכול להיות שבעתיד, בעזרת ההנדסה הגנטית, נוכל לפתור את בעיית התגובה החיסונית שמובילה לדחיית האיבר המושתל, ולאפשר למאות אלפי חולים ברחבי העולם לחזור לקיים אורך חיים תקין. אם יתגלה שהחזירים המהונדסים גנטית מתאימים לצורכי החולים, יהיה קל להרביע ולגדל אותם במתקנים ייעודיים, בלי שיהיה אפילו צורך לחזור שוב ושוב על תהליכי ההנדסה הגנטית. עם זאת, חשוב לזכור שהתחום נמצא עדיין בחיתוליו, ויש גם היבטים אתיים ומוסריים לגידול חיות לצורכי השתלת איברים. יידרשו מחקרים נוספים כדי להבין לעומק את תגובת הגוף לתרומת האיברים מבעלי חיים, וכן מעקבים ארוכי טווח שיראו איך אנשים כמו טואנה לוני מתמודדים לאורך זמן עם האיברים החדשים שלהם.