השימפנזה הרציונלי

חישבו על ילד שמתגנב למטבח לקחת עוגייה, למרות שאמא אמרה שעוד מעט ארוחת ערב והוא יהרוס לעצמו את התיאבון. הוא פותח את הארון ומוציא קופסת פח. משהו מרשרש בקופסה כשהוא מזיז אותה – כנראה יש בה עוגיות! אבל אז הוא רואה מאחורי הקופסה צנצנת זכוכית, ודרך הדפנות השקופות שלה נראות בבירור מספר עוגיות. קול הצעדים של אמא שלו מתקרב. אין לו זמן לפתוח גם את הקופסה וגם את הצנצנת. במה יבחר?

אם הוא חושב בצורה רציונלית, הילד יבחר כמובן לפתוח את הצנצנת השקופה. אומנם הוא שמע את הרשרוש מתוך קופסת הפח, והבין אותו כראיה לכך שיש בקופסה עוגיות, אבל מראה העוגיות עצמן בצנצנת הוא ראיה חזקה הרבה יותר.

היכולת הזו, לשפוט את החוזק של הראיות שמוצגות בפנינו ולשנות את החלטותינו כשאנחנו נתקלים בראיה חדשה וחזקה יותר, היא חלק מהיכולת לחשוב באופן רציונלי. מחקר חדש מראה שבני האדם הם לא היחידים שניחנו בה: כשהחוקרים הציגו לשימפנזים תרחיש דומה מאוד לזה שתואר כאן, הם גילו גמישות מחשבתית וקיבלו החלטות רציונליות.

טוב מראה עיניים

המחקר נערך בשמורת טבע באוגנדה, והשתתפו בו 24 שימפנזים בוגרים. החוקרים נתנו להם לבחור מבין שתי קופסאות, שבאחת מהן נמצא מזון שהם אוהבים – תפוח או כמה בוטנים. בתחילה החוקר נענע מעט את הקופסה הראשונה, כך שאפשר היה לשמוע שיש בה משהו. כשביקש מהשימפנזה לבחור איזה מהקופסאות הוא ירצה, השימפנזה בחר בקופסה זו. אבל לפני שהחוקר נתן לקוף האדם את מבוקשו, הוא סובב את הקופסה השנייה, והראה לשימפנזה שצד אחד שלה, שעד עכשיו היה מופנה הרחק ממנו, עשוי מפלסטיק שקוף. דרך הפלסטיק השימפנזה יכל לראות את המזון שבקופסה השנייה.

ממש כמו הילד בסיפור שלנו, השימפנזה שינה את החלטתו: הוא הבין שטוב מראה עיניים ממשמע אוזניים, והעדיף לבחור בקופסה השנייה.

עם זאת, השימפנזים לא תמיד בחרו בראייה על פני שמיעה. אם הם ראו בוטן שוכב ליד אחת הקופסאות, אבל שמעו את הרשרוש מהקופסה השנייה, הם בחרו לרוב בקופסה המרשרשת. במקרה הזה, הקול שנשמע מתוך הקופסה היה ראיה חזקה יותר לנוכחות המזון מאשר שאריות מזון ליד הקופסה. בשני הניסויים, הם הבינו איזו ראיה חזקה יותר, ופעלו לפיה – גם אם זה אומר לשנות את ההחלטה הראשונית שלהם.

“שימפנזים בחנו מחדש את עמדתם כאשר הובאו לידיעתם ראיות טובות יותר”, סיכמה אמילי סנפורד (Sanford), אחת החוקרות שהובילו את המחקר, בהודעה לעיתונות. “גמישות מחשבתית מהסוג הזה היא משהו שאנחנו רואים אצל ילדים בני ארבע. זה היה מרגש לראות שגם שימפנזים יכולים לעשות זאת”.

לא הרציונלים היחידים

בניסוי נוסף שביצעו החוקרים, הם בדקו אם אפשר יהיה לגרום לשימפנזים לפקפק בהחלטות שלהם, על ידי הצגה של ראיות שמערערות את הראיות הקודמות. לדוגמה, לאחר שהם שמעו את אחת הקופסאות מרשרשת, החוקרים הוציאו מתוך אותה קופסה אבן, והראו אותה לשימפנזים. השימפנזים הבינו מכך שהרשרוש עשוי היה להיות תוצאה של האבן שזזה בתוך הקופסה, ולכן לא מספק ראיה לכך שיש בקופסה מזון. במקרה אחר הם חשפו את הצד השקוף של הקופסה לשימפנזה, וזה ראה שיש בה תפוח. אבל אז הם הרחיקו ממנו את הקופסה, והראו לו פאנל של פלסטיק, כמו זה שכיסה את הקופסה, שעליו מצויר תפוח. כלומר, מה שראו קודם לא היה בהכרח מה שבתוך הקופסה, אלא אולי משהו שמצויר עליה. 

בשני המקרים, השימפנזים הבינו שהמידע החדש מערער את הראיות הקודמות עליהן הסתמכו, ולרוב שינו את דעתם – ואת בחירתם. קופי האדם, הסבירה האנה שלייהוף (Schleihauf), שהובילה את המחקר עם סנפורד, הראו שהם לא רק מחזיקים באמונות מסוימות – כמו למשל, “התפוח נמצא בקופסה הזו” – אלא גם מבינים למה הם מאמינים בכך. כשהראיות הוכיחו להם שהסיבה לאמונה אינה מוצקה, הם שינו אותה.

“זה המבחן הטוב ביותר להבנה של מה שנקרא ‘ראיות מדרגה שניה'”, אמרה שלייהוף  לאתר ScienceAlert. “אני חושבת שיש לנו מספיק ראיות בשביל להגיד, אוקיי, רציונליות בצורה הבסיסית שלה היא לא ייחודית לבני אדם. אנחנו חולקים כמה תהליכים בסיסיים שלה עם השימפנזים”.

משימפנזים לפעוטות

סנפורד אמרה בהודעה לעיתונות שהבנה טובה יותר של הדרך בה שימפנזים מקבלים החלטות ופועלים ברציונליות יכולה לשפוך אור גם על התפתחות החשיבה אצל ילדים – ואולי לעזור ביצירת מנגנון קבלת החלטות רציונלי אצל בינה מלאכותית. 

“המחקר הזה יכול לעזור לנו לחשוב בצורה שונה על הגישה שלנו לחינוך בגיל הרך, או על איך למדל שיקול דעת במערכות בינה מלאכותית”, אמרה. “אנחנו לא יכולים להניח שילדים מגיעים לכיתה כ’לוח חלק'”. היות ששימפנזים, שלא למדו לוגיקה ולא יודעים מה זה רציונליות, מסוגלים לקבל החלטות באופן רציונלי, ייתכן מאוד שגם ילדים מסוגלים לכך באופן טבעי.  

המטרה הבאה של החוקרים, אם כך, היא לבחון ילדים בני שנתיים עד ארבע עם משימה דומה, כדי לבדוק איך הם משנים את החלטותיהם בתגובה למידע חדש. “זה ממש מעניין לתכנן משימה לשימפנזים, ואז להתאים אותה לפעוטות”, אמרה סנפורד. 

בהמשך היא מקווה לבדוק את יכולת קבלת ההחלטות של מיני פרימטים אחרים, קופי אדם וקופים, כדי לבדוק עד כמה חשיבה רציונלית נפוצה אצל קרובי משפחתינו. “הם אולי לא יודעים מה זה מדע, אבל הם מנווטים בסביבה מורכבת בעזרת אינטליגנציה ואסטרטגיות שהם מסוגלים לשנות ולהתאים”, אמרה. “וזה משהו ששווה לשים אליו לב”.