המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 4/10/2025

מה חדש?

• צמחים נגד כדורי פרווה
• דג סחוס, למה יש לך שיניים במצח?
• למי שרים העכברים?

צמחים נגד כדורי פרווה

אם אתם מגדלים חתול או כלב, בוודאי ראיתם אותם אוכלים עלים ומקיאים אותם אחרי זמן קצר. התופעה תועדה אצל מאה מינים של טורפים לפחות.

ההסברים העיקריים להתנהגות הזאת היא שהיא עוזרת להרחיק טפילים, או שכך הם מפנים את שרידי הפרווה שמצטברת במערכת העיכול שלהם ועלולה להוביל לחסימת מעיים. כדי לבדוק את זה אספו חוקרים קיא ובו חומר צמחי משלושה חתולי רחוב ושלושה חתולי בית. הם סרקו את העלים במיקרוסקופ אלקטרונים ובדקו את ה-DNA של הצמחים. נמצא שהחתולים אכלו צמחים שבקצות העלים שלהם יש זיזים מיקרוסקופיים או שערות קטנות (טריכומות). כמו כן התברר שבזיזים ובטריכומות אכן נלכדו סיבי פרווה. כך שנראה שהחתולים הקפידו לבחור צמחים שיוכלו לסייע בזה.

אחד החוקרים אף שם לב שהחתולים מעבירים את פניהם על פני הצמח, והעלה את האפשרות שהם בודקים בשפמם אם הצמח מתאים למטרה. מחקרי עבר הראו שאכילת חומר צמחי מסייעת לטורפים להיפטר מטפילים. עתה נוספה ראייה שתומכת גם בהשערה השנייה, ונראה שיש לה תפקיד גם בסילוק פרווה ממערכת העיכול. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית). 

קרן אור

דג סחוס, למה יש לך שיניים במצח?

היכן צומחות שיני הדגים? התשובה המובנת מאליה היא “בפה”, אך הכימרה הנקודה (Hydrolagus colliei) מרחיבה את טווח האפשרויות.

הכימרה היא דג סחוס, כמו הכרישים והבטאים. ממצחם של זכרים בוגרים בולט מבנה סחוסי בשם טנקולום (tenaculum), שבקצהו יש שבע שורות של שיניים. ייתכן שהן מסייעות לזכר להיאחז בנקבה בזמן ההזדווגות.

חוקרים נעזרו במאובנים קדומים ובדגים חיים כדי לעקוב אחרי התפתחות הטנקולום. הם מצאו שהזיזים בקצה הטנקולום אכן אינם קשקשים דמויי-שן, כמו אלה שמצפים את גוף הכרישים, אלא שיניים שמתפתחות מרקמת הלמינה הדנטלית, ומכילות דנטין וזגוגית שן.

איך עלו השיניים למצח? לדג הקדום הלודוס (Helodus) היה טנקולום ארוך שהגיע עד הלסת העליונה. ייתכן שלאורך האבולוציה תאי הלמינה הדנטלית נדדו עם הטנקולום אל המצח והתרחקו מהלסת, אך לא איבדו את היכולת להצמיח שיניים. הימצאותן של שיניים על המצח הייתה מפתיעה, ומי יודע – אולי נגלה עוד בעלי חיים שמצמיחים שיניים מחוץ לפה. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית). 

קרן אור

למי שרים העכברים?

העכבר האפריקני המפוספס (Rhabdomys pumilio) הוא מכרסם חברתי שחי בקבוצות. השמירה על הקבוצה ועל הטריטוריה מחייבת תקשורת בתוך הקבוצה וגם עם זרים. לשם כך הם משמיעים קולות בתדר גבוה ששונים זה מזה במנגינה ובאורך. הקולות נמצאים כנראה מחוץ לטווח השמיעה של חלק מהטורפים, אך הם דועכים במרחק של כשני מטרים בלבד.

כדי להבין עם מי העכברים מתקשרים, חוקרים הקליטו קולות של עכברים, ניתחו אותם ובחנו את תגובת העכברים אליהם. נמצא שמגוון הקולות ותדירות השימוש בהם השתנו ממקום למקום – במסתורי השיחים שליד הקן, במרכז הטריטוריה או ליד גבולותיה. נראה שקולות מסוימים פונים לחברי הקבוצה ואחרים, שמושמעים בעיקר על הגבול, נועדו לעכברים מקבוצות שכנות או לזרים. כשהשמיעו לעכברים קולות של עכברים זרים הם נסוגו והפגינו דריכות. לעומת זאת, לקולות של עכברים מקבוצות שכנות הם הגיבו בדריכות אך לא נסוגו. נראה שהעכברים שרים גם לחברי הקבוצה שלהם וגם לשכנים וזרים, והם מתאימים את שירתם למקום הימצאם ולקהל. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).  

קרן אור