המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 29/11/2025

מה חדש?

• כשהעיניים יוצאות במחול
• מוטציה לא לגמרי אקראית
• הדמנציה של החתולים
• הפטרוזאור שעלה מהקיא
• הבצורת שאחרי ההתפרצות

כשהעיניים יוצאות במחול

מחקר חדש מצא שאנשים נוטים לסנכרן את קצב המצמוץ שלהם עם קצב המוזיקה שהם שומעים. סינכרון תנועתי-שמיעתי הוא מצב שבו אנחנו מניעים את גופנו לפי הקצב, וכך יכולים לרקוד עם המוזיקה או למחוא כפיים לפי מקצב.

חוקרים מסין ביקשו לבחון אם סנכרון כזה קיים גם בתנועות גוף לא רצוניות כמו מצמוץ. הם עקבו אחר מצמוציהם של 123 נבדקים שאינם מוזיקאים בשעה שהקשיבו למוזיקה קלאסית. במקביל עקבו אחרי הפעילות החשמלית במוחם של הנבדקים ולאחר מכן סרקו את מוחם ב-MRI. נמצא שמחזורי האותות העצביים שנקלטו באלקטרודות תאמו לקצב המוזיקה וקצב המצמוץ. הסריקות המוחיות הצביעו על הבדלים זעירים במבנה מוחי מסוים הקשור בחישה ותנועה בין אנשים עם יכולות סינכרון שונות בין קצב המצמוץ למוזיקה. נבדקים שהפגינו יכולת סנכרון גבוהה הצליחו היטב גם במשימה שבדקה את השמיעה המוזיקלית שלהם.

המחקר שופך אור חדש על התיאום בין מערכות עצביות שונות ופותח כיווני מחקר חדשים שיאפשרו לנו להבין טוב יותר איך מוחנו מעבד קצב. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית).

אלכס אברוטין

מוטציה לא לגמרי אקראית

מחלת השינה היא מחלה קטלנית שנפוצה באפריקה, ונגרמת בידי הטפיל טריפנוזומה. מנגנון ההגנה של מערכת החיסון נגד הטפיל כולל חלבון בשם APOL1, אלא שהטפיל פיתח דרכים להתחמק ממנו. יש בני אדם שהחלבון הזה עבר אצלם מוטציה שמשקמת את יכולתו להרוג את הטפיל, וכך מקנה לבעליו עמידות למחלה. עם זאת, אותה מוטציה מעלה את הסיכון למחלת כליות קשה. מחקר ישראלי מצא שבניגוד למה שנהוג לחשוב, השינוי הזה לא מופיע באקראי. 

החוקרים בדקו את תדירות המוטציה שמובילה לעמידות, והשוו אותה לתדירות באתרים סמוכים ב-DNA. התברר שהמוטציה התרחשה בתדירות גבוהה פי 26 מתדירות השינויים הכוללת בחומר התורשתי. בנוסף נמצא שתדירות הופעתה של המוטציה אצל אפריקאים הייתה גבוהה פי 2.7 לעומת אירופאים.

החוקרים הסיקו שיש כנראה מנגנון שמעלה את הסבירות להופעת המוטציה המועילה. ייתכן שהוא קשור למנגנון עריכת ה-RNA. אפשרות אחרת היא שחשיפה ללחץ אבולוציוני מתמשך הובילה לפיתוח מנגנונים הקשורים לשכפול או לשעתוק של הגֵן, והם מעלים את תדירות המוטציות בו – אך זה לא נבדק במחקר הנוכחי. לכתבה באתר. 

גל חיימוביץ’

הדמנציה של החתולים

דמנציה של חתולים (CDS) היא מחלה שמופיעה אצל חתולים מבוגרים וגורמת לשינויים התנהגותיים כמו בלבול, ירידה בתגובתיות או יללות לא מוסברות. מחקר חדש בחן את מוחם של חתולים כאלה ומצא שהם עוברים תהליכים דומים להפתיע לדמנציה בבני אדם.

החוקרים השוו בין מוחות של חתולים צעירים, חתולים מבוגרים בריאים וחתולים מבוגרים שאובחנו עם  CDS. הם השתמשו בצביעת מוח מיוחדת כדי לאתר משקעי עמילואיד בטא – חלבון שמזוהה גם עם אלצהיימר בבני אדם. המשקעים הופיעו אצל כל החתולים המבוגרים, אך רק אצל החתולים החולים נמצאה פעילות מוגברת של תאים במוח שחותכים ובולעים סינפסות, תהליך שמפחית את התקשורת בין תאי העצב.

בניגוד למכרסמים, שאינם מפתחים דמנציה באופן טבעי ויש צורך בהנדסה גנטית כדי לדמות אותה, אצל חתולים המחלה מתפתחת ללא כל התערבות, ודומה מאוד לדמנציה בבני אדם. לכן חתולים יכולים להיות חיית מודל מתאימה למחקרי דמנציה, ויתכן שמחקרים נוספים יסייעו להבנת התפתחות המחלה ואולי יובילו לפיתוח טיפולים חדשים לדמנציה בבני אדם. לכתבה באתר.

עדי יניב 

הפטרוזאור שעלה מהקיא

יום אחד, בברזיל של לפני כ-110 מיליון שנה, דינוזאור לא ידוע הקיא. לא ממש חדשות גדולות – אבל הקיא הזה השתמר בצורת מאובן. כעת גילו מדענים שהארוחה שסעד הדינוזאור בעל הקיבה הרגישה הכילה שרידים של שני בעלי חיים ממין שלא היה מוכר עד כה למדע.

זוהי הפעם הראשונה שבה חוקרים מתארים מין חדש על בסיס שרידים שנמצאו בתוך קיא מאובן. המין שהתגלה שייך לסדרת הפטרוזאורים – מעופפים עם כנפי עור שהיו קרובי משפחה של הדינוזאורים. הוא קיבל את השם Bakiribu waridza, שפירושו “פה-מסרק” בשפת שבט הקירירי שחי באזור הזה של ברזיל, בהשראת מבנה השיניים הייחודי שלו. השיניים הרבות והצפופות שימשו את הפטרוזאור כנראה כדי לסנן מהמים מזון, כמו סרטנים או דגים קטנים.  

לקריאה בהרחבה (באנגלית). למחקר (באנגלית).

אלכס אברוטין

הבצורת שאחרי ההתפרצות

התפרצויות געשיות עשויות להשפיע על האקלים בעולם למשך שנים. בעבר סברו שההשפעה המרכזית היא על הטמפרטורה העולמית, שעשויה לרדת במידה רבה בעקבות ריבוי חלקיקי הגופרית הנפלטים לאטמוספרה. החלקיקים הללו מגיבים עם אדי מים ופועלים כמו מראות קטנות, שמחזירות את קרני השמש אל החלל. כעת, מחקר חדש מראה שהירידה בטמפרטורות בעקבות התפרצות געשית מעוררת תגובת שרשרת שמובילה גם לירידה בכמות המשקעים – ירידה גדולה יותר ככל שההתפרצות חזקה יותר. 

כמות המשקעים מתחילה להשתקם כעבור כשנה. לעומת זאת, הירידה בטמפרטורה מתונה יותר, אך לפי הערכת החוקרים נמשכת שנים רבות. “הסימולציות שלנו מראות שבהתפרצויות געשיות משמעותיות, הסכנה הגדולה היא ירידה בכמות המשקעים, שעשויה לגרום לבצורות חמורות עם השפעות על האנושות כולה”, אומרת דנה רייטר, שהובילה את המחקר. לכתבה באתר.

שקד אנגלברג