המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 2/8/2025

מה חדש?

• מוות מסתורי בתקופת היורה
• טום לרר הלך לעולמו בגיל 97
• בדרך לחיסון ישראלי נגד מחלת הדֶּבֶר
• המטען הייחודי של הגבנוניתיים
• מדד צואת הלווייתנים לחקר ההתחממות

מוות מסתורי בתקופת היורה

תרסיס (Tharsis) הוא דג טורף קדום ממחלקת מקריני הסנפיר שחי בתקופת היורה, לפני כ-152 מיליון שנה. ניתוח חדש של מאובנים של הדג הנכחד חושף מקרי מוות זהים ומוזרים שאירעו בקרב היצורים האלה. 

על פי החוקרים, מספר לא מבוטל של דגי התרסיס מתו מבליעת יצור אחר בשם בלמניט (Belemnite), רכיכה נכחדת שהיא קרובת משפחה של הדיונון המודרני, הדומה בגודלה לתרסיס ולעיתים אף גדולה ממנו. ההתנהגות הזו לא הייתה אופיינית לדגי התרסיס שכן הם ניזונו בדרך כלל מבעלי חיים זעירים כמו זואופלנקטון. את הזואופלנקטון הדגים שאבו ישירות מהמים או שמצצו אותם משאריות מרקיבות של יצורים מתים ומעצמים צפים שאליהם הזואופלנקטון נצמדו. 

החוקרים משערים שחלק מהשלד הפנימי של הבלמניט, מבנה מוארך וקשיח המורכב מסידן פחמתי, נתקע בלוע הדג בזמן שניסה לשאוב מהרכיכה המתה את האורגניזמים ששכנו על גופה וניזונו ממנה. פגר הבלמניט נשאב כנראה כולו ללוע התרסיס, בטעות, חסם את זימיו וכך חנק אותו למוות. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית). 

אלכסנדרה אברוטין

טום לרר הלך לעולמו בגיל 97

בלי פריצות דרך מחקריות ואפילו בלי דוקטורט, טום לרר (Lehrer) היה במשך שנים רבות אחד המתמטיקאים המפורסמים בארצות הברית. את תהילתו הוא קנה בשיריו שופעי הסאטירה וההומור.

לרר נולד בניו יורק ולמד לדוקטורט באוניברסיטת הרווארד, אבל לא ברציפות: כמה וכמה פעמים הוא הפסיק את לימודיו כדי לקדם את הקריירה המוזיקלית שלו או עקב גיוסו לצבא, שם עסק במחקר עבור הסוכנות לביטחון לאומי (NSA). ב-1965 הוא נטש את הדוקטורט והתקבל למשרת הוראה במחלקה למדע המדינה ב-MIT. 

את הקריירה המוזיקלית שלו הוא החל בראשית שנות ה-50 בנשפים של הרווארד, ובהמשך גם במוסדות אקדמיים אחרים. הוא כתב שירים מצחיקים וגסים, שירים על מתמטיקה, שירים סאטיריים על המלחמה הקרה, וגם שיר אחד שמנה כל היסודות הכימיים שהיו מוכרים אז. גם כעת, עשרות שנים אחרי שנכתבו, לא נס ליחם של שיריו ההומוריסטים, שהוא הקפיד לשיר בחן ובדיוק מתמטי. “החשיבה הלוגית והדיוק נדרשים באותה מידה הן כשמדובר במתמטיקה והן בכתיבת שירים”, הסביר. לכתבה באתר.

גל חיימוביץ’

בדרך לחיסון ישראלי נגד מחלת הדֶּבֶר

חוקרים מישראל פיתחו חיסון חדש נגד מחלת הדֶּבֶר, המבוסס על טכנולוגיית mRNA. בניסוי שנעשה על עכברים, החיסון סיפק הגנה מלאה מדֶּבֶר ריאתי – אחת מצורות המחלה הקטלניות ביותר. 

החיסון כולל שני מקטעי RNA שליח, שגורמים לתאי העכבר לייצר שני חלבונים של החיידק: F1, המרכיב את מעטפת החיידק, וחלבון נוסף שקשור למבנה דמוי מחט המשמש את החיידק לשיבוש התגובה הדלקתית הטבעית של הגוף. שילוב שני החלבונים בחיסון אחד הקנה לעכברים הגנה מלאה והפחית את מספר המנות הנדרש. בנוסף, החיסון הגן היטב על העכברים גם מזן של החיידק שאיבד את החלבון F1. 

אחד היתרונות של חיסוני mRNA הוא היכולת לעדכן אותם בקלות אם התרחשו שינויים במחולל המחלה. השילוב של שני חלבונים בחיסון אחד גם מקטין את הסכנה שהחיידק יצליח לחמוק מהחיסון, שכן הסבירות לכך שבאותו זן יחולו שינויים בשני החלבונים יחד הוא נמוך מאוד. עם זאת, המחקר נעשה על עכברים, ועדיין צריך לבדוק את יעילותו ובטיחותו בבני אדם. לכתבה באתר.

גל חיימוביץ’

המטען הייחודי של הגבנוניתיים

גבנוניתיים הם חרקים זעירים, קרובי משפחה של הציקדות, שאת ראשיהם – ולעיתים את כל גופם – מעטרים מבנים גדולים ומורכבים בצורות שונות ומשונות, המכונים “קסדות”. במשך שנים ניסו חוקרים לפענח את תפקידן של הקסדות, וכעת חוקרים מאנגליה גילו כי לפחות חלק מתפקידן הוא חישת מטען חשמלי. החוקרים הראו כי הגבנוניתיים חשים במטען חשמלי, וכי יש הבדל גדול במטען שנוצר על גופן של צרעות שטורפות אותם, למטען על גופן של דבורים שניזונות מהפרשותיהם ושומרות עליהם.

לדברי החוקרים, חישת המטען החשמלי כנראה אינה הגורם העיקרי להתפתחות האבולוציונית של מבנים כה מורכבים, אבל היא משתלבת עם תפקודי חישה אחרים שעשויים להיות לקסדות, ועם השימוש שלהן בהסוואה, חקיינות והגנה פיזית מפני טורפים. לכתבה באתר. 

איתי נבו

מדד צואת הלווייתנים לחקר ההתחממות

חוקרים השתמשו בצואת לווייתנים כמדד למצבו של מארג המזון באזור הארקטי עקב עליית טמפרטורת הים.

כשטמפרטורת מי הים עולה רואים לא פעם התרבות מהירה וצפופה של אצות זעירות במים. רוב הפריחות תורמות לייצור חמצן ומזינות את המים, אך מינים מסוימים מייצרים רעלנים מזיקים. במשך 19 שנה אספו חוקרים דגימות צואה של 205 לוויתני בָּלֵנָה גרינלנדית. הלווייתנים מסננים כמויות גדולות ולא בררניות של מזון ימי, והחוקרים מדדו את ריכוז הרעלנים בצואתם. בדגימות נמצאו רעלנים כמעט אצל כל הלווייתנים שנבדקו, וריכוזם עלה בשנים חמות. היות שחלק מהאצות פורחות בין שכבות הקרחונים, החוקרים גם מצאו קשר בין תקופות של המסה נרחבת של קרחונים לבין ריכוז הרעלנים הגבוה בצואה.

נוסף על הפגיעה בסביבה ובבעלי החיים הימיים, הרעלנים משפיעים גם על בני אדם הניזונים מדגים. החוקרים מדגישים כי חשוב לנטר היטב רעלנים כדי להבין איך הם משפיעים על מארג המזון בים. למאמר המלא (באנגלית).

מאי שדה