המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 23/8/2025

מה חדש?

• יתושות אנופלס שלא מעבירות מלריה?
• האבולוציה החוזרת של אוכלי הנמלים
• ירח חדש לכוכב הלכת אורנוס
• כתוב על הקרח

יתושות אנופלס שלא מעבירות מלריה?

מלריה היא מגורמי המוות העיקריים באפריקה, במיוחד בקרב ילדים. מחולל המחלה הוא טפיל חד-תאי בשם פלסמודיום, שמדביק בני אדם ובעלי חיים בעקיצות של יתושות אנופלס. אחת הדרכים להיאבק במחלה היא באמצעות שינויים גנטיים (מוטציות) שייעשו ביתושות ויקשו על הטפילים להפיץ את עצמם.

חוקרים מארצות הברית הנדסו גנטית יתושי Anopheles stephensi עם שינוי זעיר של החלפת אבן בניין אחת בחלבון שמאפשר לטפיל להגיע מהדם המתעכל, לעבור מבעד לדופן המעי של היתושה ולהמשיך לשלב הבא במחזור חייו. החוקרים התבססו על שינוי דומה שזוהה בטבע אצל יתושים ממין אחר.

נמצא שהשינוי הפחית מאוד את מספר הטפילים בבלוטות הרוק של היתושות, ולכן גם את יכולתן להדביק בני אדם ובעלי חיים, בלי לפגוע כמעט בכלל בתפקוד וביכולת הרבייה וההישרדות שלהן. בנוסף, החוקרים פיתחו שיטה שמפיצה את המוטציה במהירות באוכלוסיית היתושים, עד כדי יותר מ-90 אחוז מהם בתוך עשרה דורות. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

איה שקדי

האבולוציה החוזרת של אוכלי הנמלים

יונקים אוכלי נמלים, כך מתברר במחקר חדש, התפתחו שוב ושוב במהלך האבולוציה – לפחות 12 פעמים שונות. וכל המינים השונים הללו פיתחו תכונות דומות, כהתאמה לתפריט הייחודי שלהם.

ב-66 מיליוני השנים האחרונות הנמלים והטרמיטים נהיו נפוצים מאוד, והמושבות שלהם הגיעו לגדלים מרשימים. בעלי חיים רבים אוכלים את החרקים הללו, אך רק כעשרים מיני יונקים אוכלים נמלים וטרמיטים באופן בלעדי או כמעט בלעדי. למינים אלו יש לרוב לשון ארוכה ודביקה, פה מוארך וטפרים חזקים לחפור באדמה. לרבים מהם יש שיניים מעטות או אין שיניים כלל. יש להם גם התאמות שקשורות לאנזימי עיכול, וקצב נמוך של חילוף חומרים כדי להתמודד עם מזון דל באנרגיה. 

המחקר החדש הראה שאוכלי הנמלים והטרמיטים התפתחו בעיקר ממינים אוכלי חרקים, אבל כמה גם מאוכלי בשר. החוקרים זיהו רק מקרה אחד שבו יונק שהתמחה באכילת נמלים, מקבוצת חדפי הפיל, עבר במהלך האבולוציה לתזונה מגוונת יותר. נראה שההתאמות המיוחדות שלהם מקשות על אוכלי הנמלים לאכול מזון אחר. לכתבה באתר.

יונת אשחר

ירח חדש לכוכב הלכת אורנוס

חוקרים מארצות הברית גילו בעזרת טלסקופ החלל ג’יימס וב ירח נוסף של כוכב הלכת אורנוס (אורון), שלא היה מוכר עד כה. בכך עלה מספר הירחים של אורנוס ל-29. זהו סלע שקוטרו כעשרה קילומטרים בלבד, והוא מקיף את אורנוס במסלול כמעט מעגלי במרחק של כ-56 אלף קילומטרים, בין מסלולי הירחים אופליה וביאנקה. כעת ידועים 14 ירחים קטנים בקבוצת הירחים הפנימיים של אורנוס, והוא הקטן מביניהם. הוא גם קרוב מאוד לטבעות שסביב כוכב הלכת. גילויו הצריך חשיפות ארוכות של עד 40 דקות במצלמת התת-אדום של טלסקופ החלל, בסדרת תצפיות שנעשו בפברואר השנה. הגילוי טרם פורסם במאמר מדעי שעבר בקרת עמיתים. לאחר שהוא יאושר רשמית, יוכלו המגלים לבחור שם לירח החדש.  לכתבה באתר.

איתי נבו

כתוב על הקרח

יונים, מכתבים, טלפונים, אינטרנט – הרבה דרכי תקשורת התפתחו לאורך ההיסטוריה האנושית. עכשיו מצטרפת אליהן שיטה מפתיעה: בועות בקרח. חוקרים מציעים להשתמש בבועות שנוצרות בקרח כדי להצפין מסרים עמידים שישרדו שנים רבות בתנאי קור קיצוני. השימושים מגוונים: חישבו למשל על סוכן חשאי שקורא הוראות ממפעיליו בקוביות קרח, ומאפשר להן להיעלם במשקה.

כדי לקבוע את צורת הבועות צריך לשלוט במהירות הקפיאה, שתלויה בטמפרטורה של התבנית שבה מקפיאים את המים. כשמקפיאים מהר נוצרות בועות עגולות, ואילו בהקפאה איטית הן נהיות צרות וארוכות, עד לסף שממנו והלאה לא נוצרות בועות מאחר שהמים קופאים בצורה אחידה ולא לוכדים בתוכם אוויר. לשתי הצורות – העגולה והמוארכת – אפשר להתייחס כמעין ביט, כלומר מערכת דו-מצבית שאפשר לכתוב בה במורס או בקוד בינארי.

השיטה מציעה דרך זולה לקידוד מסרים. היא עשויה לשמש לתקשורת מוצפנת באזורי הקטבים, שלא תהיה תלויה במקור אנרגיה חיצוני – והעיקרון שמאחוריה הוא עצמו חידוש בחקר הקרחונים. למאמר (באנגלית). לקריאה בהרחבה (באנגלית).

יהונתן ברקהיים