המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 13/9/2025

מה חדש?

• רוץ, חרק, רוץ
• הגן שהגיע מהדניסובי, לניאנדרטלי – ולאמריקה
• כיס של תקווה
• החיים הסודיים של העטלפים
• לא ממש סימני חיים

רוץ, חרק, רוץ

לרץ הנחלים מהמין Rhagovelia obesa יש מבנים בקצה הרגליים שעוזרים לו לנוע במהירות על המים. המבנים דמויי הנוצה נפרשים למניפה ברגע שהחרק מכניס את רגלו אל המים, ונסגרים כשהוא מוציא אותה. 

במחקר שהתפרסם לאחרונה דיווחו חוקרים שתנועת הפתיחה והסגירה של המניפה אינה רק תוצאה של פעילות השרירים, אלא גם של כוחות נימיות. כל מניפה מורכבת מסיבים גמישים, שברגע הטבילה מולקולות המים נצמדות אליהם ומרחיקות אותם זה מזה. בזכות גמישותם הסיבים נפרשים במהירות. כשהחרק שולף את רגלו החוצה, הטיפות שנותרו נמשכות אל הסיבים בכוח שגובר על גמישות הסיבים וסוגר את המניפה.

החוקרים גם מצאו כי מתחת לפני המים החרק מפעיל שרירים בקצה הרגל כדי לשלוט במידת הפרישה של המניפה. כך מתקבלת שליטה מדויקת המשלבת כוחות סבילים ושרירים פעילים.

בהשראת המנגנון הביולוגי הזה יצרו החוקרים רובוט זעיר עם רגלי מניפה שהולך על המים בקלות. בעתיד, לדברי החוקרים, רובוטים כאלה יוכלו לנטר נחלים ונהרות או לסרוק שטחים גדולים בחיפוש אחרי נפגעי שיטפונות. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית). 

אלכסנדרה אברוטין

הגן שהגיע מהדניסובי, לניאנדרטלי – ולאמריקה

האדם הדניסובי הוא אדם קדום שחי במזרח אסיה עד לפני כמה עשרות אלפי שנים. לא הרבה ידוע לנו עליו, אבל חוקרים הצליחו להפיק חומר גנטי ממאובנים, ולקבוע את רצף ה-DNA שלו. כך גילו שיש אוכלוסיות של בני אדם מודרניים שנושאות גנים שמקורם בדניסובים.

מחקר חדש גילה גן שמקורו דניסובי, והוא נפוץ באוכלוסיות אמריקאיות עם מוצא ילידי. הגן, MUC19, אחראי לייצור חלבון שקשור בהפרשת ריר, ומעורב בהגנה ממחלות. אותו גן התגלה גם בכמה מאובנים של ניאנדרטלים, אדם קדום שקרוב לדניסובים. אצל האמריקאים המודרניים, הגן הדניסובי נמצא בין רצפים גנטיים שמקורם בניאנדרטלים. “זו מין עוגיית אוריאו, עם DNA של ניאנדרטל בצדדים, ומילוי דניסובי באמצע”, הסביר אחד החוקרים.

החוקרים משערים שדניסובי וניאנדרטלית, או ניאנדרטלי ודניסובית, העמידו צאצאים וכך הגן הגיע לניאנדרטלים. מאוחר יותר הוא עבר באותה צורה מהניאנדרטלים לאבותיהם של האמריקאים. נראה שהגן העניק להם יתרון כלשהו ומשום כך הפך נפוץ באוכלוסיה, אך עדיין איננו יודעים מהו. לכתבה המלאה באתר.

יונת אשחר

כיס של תקווה – האמפורטה כבר לא בסכנה

על מינים שהולכים ונכחדים אנו שומעים חדשות לבקרים, ואילו מקרים הפוכים של מינים בסיכון שיוצאים מכלל סכנה הם נדירים. מקרה מעודד כזה קרה לאַמְפּוּרְטָה Dasycercus hillieri, יונק כיס טורף שגודלו כגודל חולדה. האמפורטה, שלפני כעשרים שנה הוגדרה באוסטרליה כמין שעתידו בסכנה, ומאזורים מסוימים נעלמה לגמרי, התאוששה היטב והחל מ-2019 נחשבת למין שאינו בסיכון. 

מחקר שעקב אחר האוכלוסייה בין השנים 2015 ל-2021 מצא שאזור תפוצתה התרחב ביותר מ-48 אלף קמ”ר, וזאת למרות שנתיים של בצורת קשה במהלך התקופה. נראה שהסיבה העיקרית לשגשוג אוכלוסיית האמפורטה היא ירידה במספר חתולי הבית המתפראים שטורפים אותן. טרפם העיקרי של החתולים המתפראים הוא הארנבון המצוי, מין פולש ומזיק שאוכלוסייתו צנחה בעקבות פרויקט בקרה ביולוגית לאומי, מה שהוביל בתורו לצמצום אוכלוסיית החתולים. 

בנוסף, האמפורטה התמודדה בהצלחה עם הבצורת בזכות הסתפקות במעט מים, האטה בקצב חילוף החומרים ותפריט מגוון, שייתכן שבשל היובש וחישוף הקרקע מצמחים הפך עוד יותר נגיש. למאמר (באנגלית). לקריאה נוספת (באנגלית). 

קרן אור

החיים הסודיים של העטלפים

במאמר שהתפרסם לאחרונה צילמו חוקרים עטלפי זיזף רפאים (Vampyrum spectrum) בתוך העץ החלול שמשמש להם כבית, וחשפו את חיי המשפחה שלהם. אלו הם עטלפים טורפים גדולים, שחיים בדרום ובמרכז אמריקה, ויוצרים קבוצות משפחתיות קטנות. המשפחה אחריה עקבו החוקרים כללה אם, אב, ושני גורים בגילים שונים.

במחקר התגלה שהעטלפים מטפלים בצאצאיהם במשך זמן רב, ומספקים להם מזון גם אחרי שנגמלו מחלב. גם האב וגם האם נצפו כשהם חוזרים לחלל העץ עם טרף בפיהם, אותו נתנו לאחד הגורים. טיפול אבהי כזה הוא נדיר למדי אצל יונקים, וגם בקרב עטלפים.

העטלפים היו גם חברתיים יותר מששיערו החוקרים: בני המשפחה שיחקו זה עם זה, התחבקו כשנפגשו לאחר פרידה, וישנו מכורבלים יחדיו, כשכנפו של האחד מכסה את האחר. “לעטלפים יש דימוי שלילי”, אמרה מריסה טיטגה (Tietge), שהובילה את המחקר. “התנהגויות כאלו יכולות לעזור לאנשים להבין שאלו חיות מורכבות ואינטליגנטיות, במקום לראות אותם כיצורים מפחידים”. לכתבה באתר. 

יונת אשחר

לא ממש סימני חיים

רכב המאדים האמריקאי “פרסבירנס” גילה בדגימות קרקע מינרלים שעשויים להעיד כי בעבר התקיימו חיים מיקרוביאליים במאדים. עם זאת, המינרלים האלה יכולים כנראה להיווצר גם בתהליכים שאינם דורשים מעורבות של יצורים חיים, כך שהגילוי רחוק מלספק ראיות של ממש כי אכן היו בעבר חיים על כוכב הלכת השכן.

רכב המאדים פועל באזור מכתש גז’רו, שבעבר הרחוק היה כנראה אגם גדול. בשנה שעברה זיהו שם מפעילי הרכב סלעים מנוקדים בגרעינים כהים, שבכדה”א מזוהים במקרים רבים עם מרבצים מאובנים של חיידקים. הרכב נטל דגימות של הגרעינים, וניתוח ההרכב שלהם הראה שהם מכילים שני מינרלים עשירים בפחמן, זרחן, גפרית ותחמוצות ברזל. בכדה”א המינרלים האלו נוצרים בעיקר בפעילות של חיידקים ומיקרואורגניזמים אחרים.

“זו חתימה ביולוגית אפשרית של יסוד, מולקולה, חומר או תצורה שאולי יש להם מקור ביולוגי, אבל דרוש עוד מחקר לפני שנוכל להסיק מסקנות לגבי נוכחות של חיים או העדרם”, אמרה לינדזי הייז, מדענית בכירה בנאס”א. לכתבה המלאה באתר.

איתי נבו