דבורת הבית ודבורת הכפר
לדבורי הדבש יש חשיבות עצומה לחקלאות ולהאבקת צמחים – אבל ייתכן שבדרך היא מסכנת את המינים המקומיים של דבורי הבר
תחרות היא אחד המצבים הנפוצים בטבע. בעלי חיים וצמחים מרבים להתחרות על משאבים מוגבלים הנחוצים להם כדי לשרוד, כמו מזון, מים, אור ושטחי מחיה. העץ שיצליח להשיג כמה שיותר מים ומינרלים מהאדמה יצמח הכי גבוה ויזכה ביותר אור מיריביו, והאריה שינצח בקרבות הזכרים יזכה בחסדיהן של נקבות הלהקה ובטריטוריה שיכולה לכלול משאבים חשובים, כמו מים ואוכל.
התחרות היא תופעה טבעית, אך מה קורה כשהאדם מפר את האיזון הקיים במערכת אקולוגית, ומכניס אליה מינים מבויתים? האם יהיה להם יתרון על פני מיני הבר המקומיים? במקרים כאלה הם עלולים להוביל לצמצום האוכלוסייה הטבעית, ואף להעלמותם של מינים.
הדבש והעוקץ
דבורת הדבש (Apis mellifera) היא חיית משק מבויתת, שמשמשת בחקלאות כמאביקת צמחים וכיצרנית דבש. הדבורה היא המאביקה החשובה ביותר בחקלאות המודרנית, ויש ענפי חקלאות שתלויים בה באופן כמעט בלעדי. בתוך כך היא מתחרה בדבורי בר ובמאביקים אחרים על משאבי הצוף והאבקה. עקב התערבות האדם היא עלולה לדחוק את רגליהם של המינים המקומיים, שאולי פחות מוצלחים ממנה בניצול המשאבים האלה, או שהם נמצאים בנחיתות מספרית מול מין הדבורים שהאדם מגדל ומטפח.
דבוראים, כלומר מגדלי דבורים מקצועיים, פועלים בדרך כלל בעיקר באזורים חקלאיים שיש בהם מטעים של עצי פרי או שדות תבואה שזקוקים להאבקה. אולם לפעמים הם מציבים כוורות מלאכותיות גם בשמורות טבע או באזורים שבהם דבורי הדבש לא נכחו קודם לכן. מי שעלולים להיפגע במיוחד מצעדים כאלה הם מינים של דבורי בר שחיים בשטחים הללו, מכיוון שהם חולקים עם דבורת הדבש נישות אקולוגיות דומות ומתחרים בהן על אותם משאבים בדיוק.
כמו בתחומים רבים באקולוגיה, לא פשוט למדוד את ההשפעה של גורם יחיד על מערכת אקולוגית מורכבת. במערכת טבעית קשה להפריד בין משתנים, ליצור קבוצות ביקורת מובחנות, ולבודד קשרים סיבתיים. לכן, כשנפתחה בפני קבוצת חוקרים אפשרות נדירה לחקור את השפעת דבורי הדבש על דבורי הבר בתנאים טבעיים, הם לא היססו לנצל את ההזדמנות.
דבורת הדבש היא המאביקה החשובה ביותר בחקלאות המודרנית. כוורות בין עצי אבוקדו | Shutterstock, Victor Pronin
מעבדה בלב ים
ג’אנוטרי (Giannutri island) הוא אי איטלקי קטן השוכן מול חופי טוסקנה. האי הקטן משתרע על פני שטח של כ-2.6 קמ”ר בלבד, בלי כבישים או מכוניות וכמעט בלי נוכחות אנושית. כיום הוא נחשב שמורת טבע השייכת לפארק הלאומי ארכיפלג טוסקנה. אלסנדרו צ’יני (Cini) מאוניברסיטת פיזה ולאונרדו דפורטו (Dapporto) מאוניברסיטת פירנצה, שניהם מומחים להתנהגות בעלי חיים, חקרו את המגוון הביולוגי בפארק הלאומי, והיו שם גם בשנת 2018, כשהרשויות באיטליה אישרו לראשונה להציב באי 18 כוורות. שלוש שנים בלבד לאחר מכן קיבלו החוקרים אישור להיכנס לאי המוגן והורשו לטפל בכל הכוורות, לסגור ולפתוח אותן כרצונם. משימתם הייתה לבחון את השפעת נוכחות דבורי הדבש על פעילותן של דבורי הבר המקומיות.
במסגרת המחקר סגרו השניים את פתחי הכוורות של דבורי הדבש למשך 11 שעות בימים נבחרים בחודשים פברואר-מרץ, שהם תקופת שיא הפעילות של דבורי הבר. במשך שלוש שנים נבחנה ההשפעה קצרת הטווח של הרחקת דבורי הדבש מהסביבה בזמנים הללו על זמינות הצוף והאבקה בשני הצמחים הנפוצים ביותר באי: רוזמרין רפואי וגעדה שיחנית. בנוסף, לאורך ארבע שנים, ממש עד לאחרונה, בחנו החוקרים את דפוסי ההתנהגות והאכילה של שני מיני דבורי הבר הנפוצים ביותר באי – בומבוס האדמה (Bombus terrestris) והמדרונית (Anthophora dispar). כמו כן הם עקבו אחרי שינויים שחלו בגודל האוכלוסייה של מינים אלו.
החוקרים בחנו את דפוסי ההתנהגות והאכילה של שני מיני דבורי הבר הנפוצים ביותר באי – בומבוס האדמה והמדרונית. דבורה מדרונית על פרח | iNaturalist, birdingjulia
ממצאי המחקר הראו כי בימים שבהם דבורי הדבש הורחקו מהטבע, כמות הצוף והאבקה הזמינים בפרחים עלתה באופן משמעותי. המדידות העלו שריכוז הסוכר בצוף לא השתנה, כך שזמינות הצוף עלתה בלי כל פגיעה באיכותו. דבורי הדבש מתחרות עם דבורי הבר על אותם משאבים, וכאשר הן אינן נוכחות, ולו רק באופן זמני, דבורי הבר נהנות משפע רב יותר של מזון ומפחות תחרות עליו.
מהמחקר עולה גם כי נוכחות דבורי הדבש באי שינתה את דפוסי ההתנהגות של דבורי הבר המקומיות. בשעות שבהן דבורי הדבש היו פעילות, דבורי הבר צמצמו את תנועתן בשטח, ולעיתים הן הזיזו את זמני הפעילות שלהן לשעות מוקדמות יותר, כדי לחסוך מעצמן תחרות. גם משך יניקת הצוף ומרווחי הזמן בין ביקוריהן בפרחים הושפעו, בעיקר בקרבת הכוורות של דבורי הדבש. גם זה מעיד על לחץ תחרותי שמשבש את שגרת האכילה וההאבקה של המינים המקומיים.
נוסף על שינויים בזמינות המשאבים באי ובדפוסי ההתנהגות של דבורי הבר, נרשמה גם ירידה חדה במספר דבורי הבר באי לאורך ארבע שנות המחקר. באתרים שבהם דבורי הדבש היו פעילות נצפתה ירידה של עד 87-77 אחוז במספרן של דבורי הבר משני המינים שנבדקו, בלי שתועדו במקביל שינויים ניכרים לעין באקלים האי. כך שנראה שלחץ התחרות עם דבורי הדבש תרם לצמצום האוכלוסיות המקומיות. כיסוי הפריחה באזורי המחקר פחת אף הוא בשנים האלה, וייתכן שגם לכך הייתה השפעה על הירידה באוכלוסייה של דבורי הבר. בנוסף, צמצום כיסוי הפריחה מגביר אף יותר את לחץ התחרות על המשאבים.
בימים שבהם דבורי הדבש הורחקו מהטבע, כמות הצוף והאבקה הזמינים בפרחים עלתה באופן משמעותי. דבורי דבש חוזרות לכוורת | Shutterstock, Klagyivik Viktor
דבורי דבש ודבורי בר בישראל
בישראל נעשה השנה ניסיון להסדיר בחוק את פעילות הדבוראים, ולכאורה גם את השפעתם הפוטנציאלית על המערכות האקולוגיות. הצעת חוק חדשה מבקשת למסד לראשונה את תחום ההאבקה והצבת הכוורות בישראל, ולהעביר את סמכויות ההסדרה ממועצת הדבש, שמייצגת את הדבוראים, לידי משרד החקלאות. המטרה היא להגביר את הפיקוח, להסדיר רישיונות ולווסת את פריסת הכוורות כדי לצמצם את התחרות על מקורות מזון. על פניו מדובר בצעד חיובי: חקלאים ייעזרו בשירותי האבקה בצורה מסודרת והצרכנים ייהנו מתוצרת איכותית ומפוקחת.
עם זאת, גופים העוסקים בהגנת הסביבה, כמו החברה להגנת הטבע, מביעים הסתייגות מהנוסח המוצע של החוק. לדבריהם אין בו מספיק מנגנונים שיוודאו שהשיקול הסביבתי יילקח ברצינות, והוא לא מתחשב במידה הראויה בפגיעה הפוטנציאלית בדבורי הבר המקומיות ובמערכות אקולוגיות רגישות אחרות. הארגונים קוראים להכניס בחוק תיקונים שיבטיחו כי בקשות לרישוי כוורות ייבחנו גם על פי השפעתן על הסביבה, וכי פריסת הכוורות תיעשה כך שלא תפגע בשמורות ובשטחים פתוחים, ומבקשים שרשות הטבע והגנים תשותף בתהליך קבלת ההחלטות ומתן רישיונות.