אשליות באוויר ובמים

הסתכלו על הצורות האלו:

מי משני העיגולים הכתומים גדול יותר, הימני או השמאלי?

סביר להניח שרובכם ראיתם כבר את האשליה הזו, ואתם יודעים ששני העיגולים זהים בגודלם. אבל אפילו שאנחנו יודעים זאת, המוח של רבים מאיתנו מתעקש שהעיגול הימני גדול יותר.

האשלייה הזו נקראת אשליית אבינגהאוס, על שם הפסיכולוג הרמן אבינגהאוס שגילה אותה בסוף המאה ה-19. כמו אשליות אופטיות אחרות, היא פועלת בשל בשל הצורה שבה אנחנו מעבדים מידע חזותי. אנחנו נוטים לתפוס את התמונה שאנחנו רואים קודם כל בצורה גלובלית, ורק אחר כך להתמקד בפרטים שלה. כך, ברגע הראשון שבו אנחנו רואים את התמונה אנחנו משווים את העיגולים זה לזה, ושמים לב ליחסים ביניהם יותר מאשר לגודל המדויק והאבסולוטי שלהם. זה אולי נשמע לא יעיל במיוחד – למה לא להתייחס מיד לחפצים כפי שהם באמת? אבל צריך לזכור שהשטח שחפץ מסוים תופס על רשתית העין שלנו תלוי לא רק בגודל האובייקטיבי שלו, אלא גם במרחק שלו מאיתנו. אנחנו צריכים להסיק את הגודל האמיתי שלו מרמזים לגבי המרחק, או מהשוואה לחפצים אחרים באזור. זו כנראה גם הסיבה שהירח נראה גדול יותר כשהוא קרוב לאופק, וסמוך לעצמים כמו בתים ועצים.

בנוסף, צורת העיבוד הזו מאפשרת לנו להבין במהירות את התמונה השלמה שאנחנו רואים ולהגיב לה. עיבוד מדויק יותר שמתמקד בכל פרט ופרט ייקח זמן רב יותר, ולעתים היעילות והמהירות עדיפים על הדיוק.

כך המצב אצל בני האדם. אבל מה לגבי בעלי חיים אחרים, שחיים בסביבה שונה? איך הם מעבדים מידע חזותי, והאם זה משתנה כתלות בתנאי המחיה שלהם? התגובה של בעלי חיים לאשליות אופטיות יכולה לעזור לנו לקבל תשובות לכך.

במחקר שהתפרסם לאחרונה, הציגו חוקרים את אשליית אבינגהאוס לשני מינים שונים מאוד: יונים מהמין תור הטבעת (Streptopelia risoria), ודגי גופי (Poecilia reticulata). הם מצאו שהדגים “נפלו” באופן קבוע באשליה וחשבו שהעיגול המוקף עיגולים קטנים הוא גדול יותר. התורים, לעומת זאת, לא הציגו התנהגות אחידה. חלקם הגיבו כמו בני האדם, חלקם חשבו שדווקא העיגול השני גדול יותר, ולא מעט מהם לא הראו העדפה לאף אחד מהעיגולים, וכנראה הבינו ששניהם באותו גודל. הסיבה לשוני בין המינים, סבורים החוקרים, טמונה בסביבות בהן הם חיים, ובאיך הם משיגים את מזונם.

תנאים שונים, ראייה שונה

החוקרים לא יכלו כמובן לשאול את התורים והדגים איזה עיגול נראה להם גדול יותר, ולכן הציעו להם בחירה בין שני מאכלים עגולים. כדי לבחון את התורים, הם הדביקו לקרטון טבעת עגולה ומילאו אותה בזרעי דוחן. אז הקיפו את הטבעת בעיגולים קטנים או גדולים. במקרה של הדגים, הם גזרו פתיתים של אוכל לדגים לצורת עיגול, וגם כאן הקיפו אותו בעיגולים לא אכילים, גדולים או קטנים. לפני שבחנו את בעלי החיים הם וידאו שכאשר יש הבדל אמיתי בין עיגולי האוכל, הם אכן בוחרים באופן קבוע את העיגול הגדול יותר.

כל 19 דגי הגופי שנבחנו הראו העדפה ברורה לעיגול המוקף עיגולים קטנים, ומכך שכמו בני האדם, הם חושבים שהוא הגדול יותר. אצל התורים המצב היה מסובך יותר. כקבוצה, 38 העופות לא הראו העדפה ברורה לאף אחד מהעיגולים. אך כשהחוקרים בדקו את התוצאות של כל תור ותור, הם מצאו שהיו כאלו בעלי העדפות לאחד העיגולים, אחרים לעיגול השני, וגם כאלו שלא היו להם העדפות כלל. 

ייתכן, אומרים החוקרים, שהעיבוד החזותי שונה אצל יונים ודגים, משום שהם מתמודדים עם מצבים חזותיים שונים – וזה מה שמוביל להבדל בתגובה לאשליית אבינגהאוס. דגי גופי חיים בנחלים, לרוב באזורים עם צמחייה צפופה שבה חיים שפע של בעלי חיים ממינים שונים. לעתים קרובות חלקים מטווח הראייה שלהם חסומים על ידי צמחים או אבנים, ואור השמש שמתפזר במים מקשה עוד יותר על הראייה. בסביבה מורכבת זו הם צריכים לקבל החלטות במהירות: האם מה שזז שם הוא טורף, בן זוג פוטנציאלי, יריב? האם הוא גדול ממני או קטן יותר? האם עלי לברוח, להתחבא, להתקרב?

במצבים כאלה יש יתרון לעיבוד גלובלי של המידע החזותי, שמתבסס על השוואה מהירה בין הפרטים השונים בתמונה. צורה כזו של עיבוד המידע תוביל את הדגים גם לטעות ולחשוב שהעיגול המוקף עיגולים קטנים הוא גדול יותר.

התורים, לעומתם, חיים בעולם אחר, פתוח הרבה יותר, שמאפשר לראות למרחקים גדולים יותר. הם ניזונות מזרעים שהם מוצאים על האדמה, ולא תמיד קל לראות אותם בין הרגבים ופיסות הצמחייה. מסיבה זו, אמרה מריה סנטקה (Santacà), שהובילה את המחקר, לאתר Science News, התורים “נוטים להתמקד יותר בפרטים הקטנים”. ייתכן שזה מה שמאפשר להם להבין שהעיגולים באשליית אבינגהאוס הם באותו גודל.

השפעת הסביבה

אלא שכאמור, לא כל התורים הבינו זאת – חלקם הגיבו כמו בני האדם (והדגים), ואחרים סברו משום מה שטבעת הדוחן שמוקפת בעיגולים הגדולים היא הגדולה יותר. החוקרים מציעים שהשונות הזו בתגובה לאשליה משקפת את השונות בחייהם של התורים עצמם. דגי הגופי שנבחנו במחקר היו כולם באותו גיל, וגדלו באותו אקווריום. התורים לעומתם הגיעו ממקומות שונים באירופה, והיו במגוון גילים, משלוש שנים ועד שמונה.

במחקרים שנערכו על בני אדם, הגיל והניסיון של הנבדקים השפיע על תגובתם. כך למשל, מבוגרים “נופלים” באשליה יותר מילדים בני פחות משבע, ואנשים מתרבויות שונות הגיבו אליה בצורה שונה. ייתכן שדבר דומה מתרחש גם אצל החיות: הדגים, בעלי ניסיון חיים כמעט זהה, הגיבו בצורה דומה מאוד, ואילו אצל התורים, שהגיעו ממקומות שונים, הייתה שונות גדולה הרבה יותר.

החוקרים מתכוונים לחקור את ההשערה הזו: לסנטקה יש כעת 23 תורי טבעת חדשים, שבקעו מהביצה פחות או יותר באותו מקום וזמן. היא מתכננת לבדוק איך הם יגיבו לאשליית אבינגהאוס, ואם יראו פחות שונות מזו שנראתה אצל התורים בעלוי ההיסטוריה המגוונת יותר. “אנחנו רוצים לראות כמה חשובה הסביבה, בתוך אותו מין”, הסבירה.