תפריט הרימות של האנשים הקדומים

מה אכלו אבותינו הקדומים, לפני עשרות אלפי שנים? ומה אכלו באותו זמן קרובי משפחתנו הניאנדרטלים? איך אפשר לשחזר את התפריט של אנשים שמתו לפני כל כך הרבה זמן?

דרך אחת לעשות זאת היא להפיק DNA מהפלאק הדנטלי, אותו רובד חיידקים ושאריות מזון שנמצא על השיניים של האנשים הקדומים, ולראות אילו מינים של צמחים ובעלי חיים נכנסו לפיהם. חוקרים שעשו זאת הראו שניאנדרטלים שחיו באירופה לפני כ-50 אלף שנים אכלו צנוברים, פטריות, וגם בשר של כבשי בר ושל קרנף צמרירי. 

אך את זה אפשר לעשות רק במקרים שבהם השיניים, ורובד החיידקים שעליהן, השתמרו במצב טוב מספיק. במקרים אחרים, החוקרים יכולים לפנות למקור אחר, ולבדוק את המבנה הכימי של העצמות. ניתוח כזה יכול להגיד לנו פחות או יותר כמה בשר כלל התפריט של האנשים הקדומים, לעומת כמה מזון מהצומח. 

חוקרים שעשו ניתוחים כאלו הראו שניאנדרטלים, וגם אבותינו מהמין הומו ספיינס, אכלו הרבה בשר. הרבה מאוד מאוד בשר. למעשה, כמות בשר לא הגיונית. 

המחקרים האלו הציבו את האנשים הקדומים בשורה אחת עם טורפים כמו אריות וצבועים, מבחינת הרכב התזונה שלהם. אבל אנשים אינם טורפים: אנחנו, וגם אבותינו וקרובי משפחתנו, אוכלי כול, ולכך מותאמת מערכת העיכול שלנו. איך אפשר ליישב את העובדה הזו עם ממצאי המחקרים? במחקר חדש, חוקרים מארצות הברית מציעים שהתשובה היא: רימות. אותם בני אדם קדומים, אומרים החוקרים, ניזונו בין השאר מזחלים של זבובים, ואותם זחלים – ולא הבשר הרב – הם הסיבה למבנה הכימי של עצמותיהם.

סוגים של חנקן

כדי להבין איך אפשר להתבלבל בין רימות לבשר, בוא נתחיל בשאלה איך אנחנו יכולים ללמוד על תזונה מהמבנה הכימי של העצמות. הסוד לכך טמון באיזוטופים: צורות שונות של אותו יסוד, שנבדלות אחת מהשנייה במספר הנייטרונים שבגרעין האטום. היסוד החשוב לענייננו הוא חנקן, שנמצא בין השאר בחלבונים. רוב החנקן שייך לאיזוטופ שנקרא חנקן 14, שבגרעין שלו יש שבעה פרוטונים ושבעה נייטרונים. אך לחלק קטן מאטומי החנקן, פחות מחצי אחוז, יש נייטרון נוסף, ולכן הם שייכים לאיזוטופ חנקן 15.

אנחנו, ושאר בעלי החיים, מקבלים חנקן מהאוכל שלנו, וגם מפרישים אותו בשתן ובזיעה. התכונות הכימיות של שני האיזוטופים זהות, אבל חנקן 15 טיפה יותר כבד מחנקן 14 – וההבדל הזה גורם לכך שחנקן 14 מופרש מגופנו בקלות רבה, בעוד אטומים של חנקן 15 כמעט ולא עוזבים את גופנו, אלא מצטברים בו.

כל זה נכון, כאמור, לכל בעלי החיים. סוס, למשל, מקבל חנקן מהעשב שהוא אוכל, ובמהלך חייו אטומים של חנקן 15 הולכים ומצטברים בגופו, בעוד אלו של חנקן 14 מופרשים החוצה. בסופו של דבר יש בגוף של הסוס שיעור חנקן 15 גבוה משמעותית מזה שבעשב שהוא אוכל.

 עכשיו חישבו על האריה שאוכל את הסוס. באוכל שלו יש מלכתחילה שיעור גבוה יותר של חנקן 15 מזה שיש בעשב, והוא ממשיך ומצטבר בגופו כמו שהוא מצטבר בגופו של הסוס. לכן לאריה, ולטורפים באופן כללי, יש יותר חנקן 15 בגוף מאשר לאוכלי עשב. שיעור החנקן 15 של אוכלי כול ייפול בין הערכים של אוכלי עשב וקרניבורים (אוכלי בשר). 

אפשר אם כך לבדוק את החלבונים בעצמות מלפני עשרות אלפי שנים, למצוא את שיעור החנקן 15 בהם, ולפיו להסיק מה אכל בעל העצמות כשהיה חי. כשעשו זאת עם ניאנדרטלים והומו ספיינס קדומים נמצא אצלם שיעור גבוה מאוד של חנקן 15, שמעיד על תזונה דומה לזו של טורפים מתמחים.

מעדן של רימות

אלא שבני אדם אינם טורפים מתמחים, כמו אריות למשל. “המעיים שלנו הם לא מעיים של אוכלי בשר”, הסביר ברוס הרדי (Hardy) אנתרופולוג אמריקאי שלא היה מעורב במחקר, לכתב העת המדעי Nature. “הכבד שלנו לא יכול לעבד כל כך הרבה חלבון”. אכילה של יותר מדי בשר, במיוחד בשר רזה, עלולה להוביל למצב שנקרא “הרעלת חלבונים“, בשל הצטברות של חומרים מזיקים שהכבד אינו מסוגל לפרק. 

במאמר החדש, החוקרים מציעים שהאטומים הרבים של חנקן 15 הגיעו אל האנשים הקדומים מרימות, שמשגשגות בבשר רקוב. הם בדקו את רמת החנקן 15 בגופות ששימשו במחקר של זיהוי פלילי, והושארו ללא קירור במשך כשנתיים. הבדיקה הראתה עלייה קלה בשיעור חנקן 15 לעומת המצב אצל אנשים חיים, ויותר מכך, עלייה גדולה מאוד בשיעור זה אצל הרימות שניזונו מהגופות. ברקמה שבה הרימות נמצאו השיעור היה 8 אטומים של חנקן 15 מתוך אלף, ואילו ברימות עצמן – 43 לאלף.

אכילה של רימות, לצד בשר וצמחים כמובן, יכולה להסביר את השיעור הגבוה של חנקן 15 שנמצא בעצמות של אבותינו ושל ניאנדרטלים. אבל למה, בעצם, שהם יאכלו רימות? זה מגעיל, זה לא היגייני, ובכלל, אנשים הרי לא אוכלים דברים כאלו.

רק שאנשים דווקא כן אוכלים דברים כאלו. הם אכלו אותם בעבר, ובכמה מקומות ממשיכים בכך עד היום. בחברות רבות של ציידים-לקטים, בשר רקוב ומלא רימות נחשב לא רק לאוכל סביר, אלא אפילו למעדן. כשציידים מצליחים לצוד חיה גדולה או כמה חיות, הם שומרים חלק מהבשר לתקופה שבה הציד יהיה פחות טוב. לעיתים הם משמרים את הבשר, למשל על ידי עישון, אבל אפילו במקרים כאלו, בסופו של דבר הוא מתחיל להירקב ולמשוך זבובים שמטילים בו את ביציהם. 

מחקרים אנתרופולוגיים הראו שאכילת בשר נגוע ברימות נפוצה בחברות שונות של ציידים ברחבי העולם. “אדם מערבי עשוי להגיד שהבשר רקוב, אבל זו פשוט שיטת אחסון שכוללת פירוק של הבשר”, טענה מלני ביזלי (Beasley), שהובילה את המחקר. 

החוקרים מביאים בין השאר קטע מספר שכתב חוקר הקוטב והאנתרופולוג הדני קנוד רסמוסן (Rasmussen), על אחד משבטי האינואיטים בקנדה: “הבשר היה ירוק, וכשהתחלנו לחתוך אותו, זה היה כמו לפוצץ פצע מוגלתי, הוא היה כל כך מלא ברימות לבנות גדולות. לזוועתי, השותפים שלי למסע אספו מלוא החופן מהיצורים הזוחלים ואכלו אותם בהנאה גלויה. הבעתי ביקורת על הטעם שלהם, אבל הם אמרו, לא בלי היגיון: ‘אתה בעצמך אוהב בשר קריבו, ומה אלו הרימות אם לא בשר קריבו חי? יש להן אותו טעם כמו לבשר והן מרעננות את הפה'”.

הרימות עושות יותר מרק לרענן את הפה: הן הופכות את הבשר הרזה של השריר לשומן. “כשאתה אוכל את הבשר הרזה ואת הרימות השומניות, אתה מקבל תזונה שלמה יותר”, הסבירה ביזלי.

הסבר הגיוני – אבל האם הוא נכון?

המחקר מראה שרימות הן מקור מזון עשיר בחנקן 15, ושבני אדם ברחבי העולם אוכלים, ובעיקר אכלו בעבר, רימות של זבובים וחרקים אחרים. מה שהחוקרים לא יכולים לעשות, הוא להראות שהניאנדרטלים ובני הומו ספיינס הקדומים אכן אכלו רימות. זהו הסבר הגיוני לשיעור הגבוה של חנקן 15 שנמצא בעצמותיהם, אבל יש הבדל משמעותי בין “הסבר הגיוני” לעובדה מוגמרת. חוקרים אחרים הציעו הסברים חלופיים לשיעור הגבוה של חנקן 15, כמו למשל אכילה של בעלי חיים ימיים. 

נוסף על כך, לשימוש בגופות שנועדו למחקר בזיהוי פלילי יש כמה חסרונות בולטים. בני האדם הקדומים אכלו בשר של בעלי חיים שחיו לצידם באסיה ובאירופה – סוסים, חזירים, צבאים ועוד. הם לא אכלו אנשים, ולא חיו באמריקה. לפיכך, בדיקת הזחלים של זבובים שהתפתחו על גופות אדם בארצות הברית לא בהכרח מלמדת אותנו על הזחלים שהיו זמינים לניאנדרטלים ולבני מיננו הקדומים. אנחנו גם לא יודעים בדיוק מה עשו אותם אנשים קדומים עם הבשר שלהם, אם שימרו אותו ואיך, אבל סביר שהם לא פשוט הניחו לו להירקב.

ביזלי אמרה ל-Nature שהיא ועמיתיה מודעים היטב לכך שהמסקנות שלהם הן “טנטטיביות” ועשויות להשתנות, ושדרוש מחקר נוסף בנושא. “ניסויים נוספים, על השינויים בערכים של חנקן 15 במזון שעובד, אוחסן ובושל לפי מנהגים מסורתיים של חברות ציידים-לקטים, יכולים לעזור לנו להבין טוב יותר את מנהגי האכילה של קרובינו הקדומים”, כתבה באתר The Conversation.