גשר בנות יעקב הוא אחד האתרים הארכיאולוגיים העתיקים ביותר בישראל. נמצאו בו ראיות ארכיאולוגיות מלפני כ-780,000 שנים להתיישבות של מין קדום ממשפחת האדם, ככל הנראה הומו ארקטוס. הומו ארקטוס קדם למין שאנחנו משתייכים אליו, הומו סאפיינס; בתקופה שבה יושב, לפי התיארוך, גשר בנות יעקב, הומו סאפיינס עוד לא התפתח. באתר נמצאו כמה מהעדויות המוקדמות ביותר לשימוש באש בצורה מכוונת ומבוקרת – אחד הכישורים, או הטכנולוגיות, שמייחדים את מיני האדם ומבחינים אותם ממינים אחרים של בעלי חיים. השימוש באש אִפשר לבני האדם הקדומים להרחיב את מצאי המזונות שאכלו, לכלול בו מאכלים שדורשים חימום, ולבשל מזונות אחרים – וכך להפיק מהם ערכים תזונתיים גבוהים יותר בהשוואה למזון לא מבושל. במחקר ישראלי שפורסם השנה, בהובלת הדר אחיטוב מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, חוקרים התמקדו בכלי בזלת מהאתר ששימשו את האדם הקדמון להכנת מזון, ובתוכם נמצאו שאריות של מיני מזונות המכילים עמילן.
הפחמימות של האדם הקדמון
13 אוגוסט 2025 
3 דקות 
עמילן הוא רב סוכר, כלומר מורכב מיותר ממולקולת סוכר אחת. עמילנים הם המרכיב העיקרי בפחמימות, שצריכתן מעניקה לגוף אנרגיה זמינה, שהכרחית לפעילות המוח. הגדלת צריכת הפחמימות לאורך ההיסטוריה האנושית הגדילה את כמות האנרגיה הזמינה למוח, ולכן חוקרים סבורים שצריכת פחמימות מוגדלת תרמה להתפתחות מיני אדם בעלי מוחות גדולים יותר משל קודמיהם. המחקר בוחן לעומק את מגוון העמילנים שהתגלו בכלי הבזלת ואת מקורותיהם, כדי ללמוד עוד על תזונת האדם הקדמון. בכלי הבזלת התגלו יותר מ-650 גרגרי עמילן, שחולקו ל-23 קבוצות לפי מאפיינים צורניים, והם יכולים לספק לנו מידע על הצמחייה באזור באותה תקופה, ועל התזונה של בני האדם הקדומים שהתגוררו בו.
בזכות החללים באבן
המחקר הארכיאולוגי מרבה לבחון שאריות מיקרוסקופיות של מזון, שנשארות על הכלים שבהם הוא הוכן או עוּבּד. במחקר הנוכחי נבחנו כלים עתיקים במיוחד; בזמן שחלף מאז שנעשה בהם שימוש נשחקו גם שאריות המזון וגם הכלים עצמם, מה שהקשה מאוד על המלאכה. היתרון של כלי הבזלת הוא שבזלת היא אבן נקבובית, שיש בה חללים קטנים של אוויר, ובתוכם השתמרו שאריות המזון שמהן הפיקו את גרגרי העמילן שנותחו במחקר.
בתקופה שאליה מתוארך האתר הארכיאולוגי של גשר בנות יעקב, לפני קרוב ל-800 אלף שנים, הכיל עמק החולה גופי מים רבים יותר מהנוף שאנחנו מכירים היום. אגם החולה, שכיום נותר ממנו אגמון החולה, היה גדול יותר ומימיו היו כנראה מלוחים יותר. אתר ההתיישבות באזור גשר בנות יעקב היה קרוב לשפת האגם, או למים זורמים ממקור אחר. מגוון מקורות העמילן שנמצאו במחקר משקף את הסביבה בעמק החולה הקדמוני, וגם את סל המזון של בני אדם קדומים לפני המהפכה החקלאית – שרק אחריה עברנו לצרוך את מרבית הפחמימות בתזונה שלנו בצורת דגנים, כמו חיטה ואורז. בתוך כלי הבזלת התגלה עמילן ממגוון בלוטים, מספר סוגים של עמילן שמקורו בדגנים, ביניהם זנים קדומים של חיטה, שעורה ודשא, וגם עמילן שמקורו בקטניות. עוד התגלה מספר גדול יחסית של שאריות עמילן שהגיעו מצמחי מים ומפקעותיהם, כמו ערמוני מים וחבצלות מים, והדבר מעיד על אגם המים המתוקים הגדול שהיה באזור.
הכלים שבהם התגלו העמילנים נמצאו בסמוך למתקני האש שזוהו באתר. מסיבה זו, החוקרים חושבים שחלק מהמזונות עברו עיבוד כלשהו שכלל חימום כדי להיות ראויים למאכל, בדומה לבישול ולאפייה בהם אנחנו משתמשים היום. ראוי לציין שהגישה לחלק מהצמחים שנמצאו הצריכה מאמץ מכוון. למשל, כדי למצוא את הפקעות של צמחי המים צריך היה לחפור בבוץ של האגם, ובני האדם הקדומים שעשו זאת היו צריכים להכיר את הצמחים האלה – איפה למצוא אותם, איך להכין אותם, ובעיקר, להבין את עצם היותם אכילים, בניגוד לצמחים אחרים. השימוש במספר שיטות ליקוט ומגוון הפחמימות שנמצאו הם ראיות להשקעה הרבה שהשקיעו בני האדם הקדומים האלה בהכנת המזון שלהם – אתגר רציני בהרבה מקפיצה לסופר.
