לתת ללא תמורה: איך פועל האלטרואיזם במוח?

לאורך השנתיים האחרונות נחשפנו למקרים רבים שבהם אנשים בחרו להעדיף את רווחת הזולת על פני רווחתם האישית. רבים תרמו מזמנם ומכספם, ולעיתים אף סיכנו את חייהם, למען אחרים. מה גורם לאנשים לעשות דברים שלכאורה נוגדים את האינטרס האישי המיידי שלהם?

פעולה אלטרואיסטית היא פעולה שבה הפרט מוותר על רווחה אישית לטובת אחרים, שאינם קשורים אליו גנטית. מנקודת מבט הישרדותית, התנהלות כזאת לכאורה אינה הגיונית, ואף עלולה לפגוע בסיכויי הפרט לשרוד. ובכל זאת בני האדם אינם היצורים היחידים בעולמנו שמפגינים אלטרואיזם. תופעות דומות נצפו גם אצל בעלי חיים אחרים, כמו התחלקות במזון עם פרטים אחרים או הגנה עליהם מפני טורפים. התגמול לבעל החיים האלטרואיסטי עשוי להיות קבלת מעמד דומיננטי, התאקלמות בקבוצה או יכולת לקבל עזרה מפרטים אחרים אם ימצא את עצמו בצד הנזקק. 

הופעתה של התנהגות אלטרואיסטית אצל בעלי חיים רבים ומגוונים רומזת שמדובר בתופעה בעלת בסיס ביולוגי החורג מגבולות התרבות והנורמות החברתיות של בני האדם. מכאן עולה השאלה מהו הבסיס המוחי לאלטרואיזם? מחקר שהתפרסם בשנה שעברה מצא שהתנהגות אלטרואיסטית של בני אדם קשורה לפעילותם של קולטני אופיואידים במוח.

כאב של אחרים

בחלק מתאי העצב במוח שלנו יש קולטנים שנקשרים לחומרים ממשפחת האופיואידים. כשהחומרים האלה, שמופרשים בגוף באופן טבעי, נקשרים לקולטן כזה, הם מביאים להפחתה בפעילות של תא העצב. מחקרים הצביעו על קשר בין המערכת האופיואידית לבין התנהגויות של עזרה לזולת, גילויי אמפתיה לסבל של אחרים והתנהגות חברתית.

שמה של קבוצת החומרים הזאת נגזר מקרבתם לאופיום – סם שמקורו בשרף של צמח הפרג, שעל בסיסו מופקים בין השאר המורפיום, ההרואין והפנטניל. הפעלת הקולטנים עוזרת לשכך כאבים חזקים. בה בעת אלה חומרים ממכרים, שלעיתים נצרכים כסמים עקב תחושת האופוריה שהם מעוררים. הפעלה עודפת של הקולטנים עלולה להוביל לירידה בקצב הנשימה ובעומקה ואפילו למוות.

האופיואידים לא רק משככים כאבים: מחקרים שנעשו על קופים הראו שהמערכת האופיואידית קשורה גם להתנהגות חברתית. חסימת קולטני האופיואידים הגדילה את המוטיבציה של הקופים לקיים יחסי גומלין עם קופים אחרים. ואילו אצלנו, בני האדם, נמצא שאנשים שצרכו אופיואידים באופן כרוני ולא למטרות רפואיות הפגינו פחות רגישות לכאב של אחרים, כנראה עקב שיבושים בפעילות הקולטנים הללו.

ממצאים נוספים מראים שהקשר בין כאב לפעילות שתורמת לחברה הוא דו-כיווני. לדוגמה, מחקר משנת 2022 שמצא כי אנשים שקיבלו משככי כאבים מדומים (פלצבו) נטו פחות לקבל החלטות שמשרתות את טובת הכלל. כלומר שחוויית הכאב האישי ושיכוך כאב, בתיווכה של המערכת האופיואידית, משליכה על התנהגות חברתית ועל עזרה לזולת.

ניסוי בהזדהות

על בסיס הממצאים הללו תכננו החוקרים ניסוי שיאפשר לבחון בצורה מבוקרת את הקשר בין קולטני האופיואידים להתנהגות אלטרואיסטית. המחקר נערך על נשים בלבד מאחר שמערכת קולטני האופיואידים של זכרים שונה מזאת של נקבות, וכלל שלושים נבדקות.

הניסוי הורכב משני חלקים: בשלב הראשון נעזרו החוקרים בסריקת טומוגרפיה באמצעות פליטת פוזיטרונים (PET) כדי לבחון את הפיזור והכמות של קולטני האופיואידים הפנויים לקישור במוחן של הנבדקות בזמן מנוחה. בשלב השני סיפרו לנבדקות כי המחקר בוחן את הפעילות המוחית בתגובה למכות חשמל מכאיבות או לצפייה באמצעות מצלמה במעגל סגור במישהי אחרת שמקבלת אותן. לאחר מכן ערכו הגרלה מבוימת בין הנבדקת לאישה מצוות הניסוי שהתחזתה לנבדקת, כך שתמיד המתחזה נבחרה לקבל את מכת החשמל והנבדקת האמיתית צפתה בה.

אחרי ההגרלה-כביכול נכנסו הנבדקות לבדיקת דימות תפקודי בתהודה מגנטית (fMRI), שמאפשרת לעקוב אחרי דפוסי הפעילות של אזורים ברחבי המוח במהלך ביצוע משימה כלשהי. במהלך הסריקה הן ראו על מסך סרטון מצולם מראש שהציג את הנבדקת המתחזה מקבלת מכות חשמל ומפגינה סבל וכאב. אחרי סבב אחד כזה הבטיחו החוקרים לנבדקות תשלום על השתתפותן בניסוי והציעו להם עסקה: אם יתרמו חלק משכרן, החוקרים ינמיכו את עוצמת מכת החשמל שתקבל המשתתפת השנייה (המתחזה). ככל שיתרמו יותר, המשתתפת השנייה תסבול פחות. אם לא יתרמו דבר, עוצמת ההתחשמלות בסבב הבא לא תשתנה. 

החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין נוכחות קולטני האופיואידים במוחן של הנבדקות לבין הפעילות המוחית שלהן והבחירות שלהן – על כמה כסף הן יסכימו לוותר כדי להפחית את סבלה של אישה זרה. נמצא כי כשהנבדקות בחרו במעשה אלטרואיסטי, נכונותן לוותר על סכומי כסף גבוהים עלתה ככל שהתחזקה רמת הפעילות של אזורים במוח הקשורים לאמפתיה ולהבנה של אחרים. יחס דומה נמצא גם בין הנכונות לתרום לבין הפעילות של אזורים הקשורים לעיבוד של כאב, אף על פי שהנבדקות לא חוו כאב בעצמן אלא רק צפו באחרות סובלות – סימן ברור לאמפתיה והזדהות.

ככל שנצפו אצל הנבדקות פחות קולטני אופיואידים פנויים לקישור במצב מנוחה, נמצא שהפעילות באזורים במוח הקשורים לכאב ולאמפתיה התחזקה כשצפו בסרטון. כמו כן, ברמה ההתנהגותית הנבדקות הללו תרמו לאחר מכן יותר כסף כדי להפחית את סבלה של המטופלת המתחזה. לעומת זאת, בשלב שבו הציעו לנבדקות לתרום משכרן כדי להקל על האישה שקיבלה מכות חשמל, נראתה תופעה הפוכה. אצל נבדקות שנמדדה אצלן במקור כמות גבוהה של קולטני אופיואידים זמינים בפיתול החגורה הקדמי ובהיפומקפוס, אזורים במוח שקשורים בהתאמה להבנה חברתית ולזיכרון, ולכן שותפים גם לתחושות של אמפתיה – האזורים האלה היו דווקא פעילים יותר מאשר אצל אלו שהיו להן פחות קולטנים שם.

כלומר נראה שקולטני האופיואידים במוח קשורים הן להזדהות עם כאב של אחרת והן עם פעולה מעשית למענה, על חשבון רווח אישי. אך דפוסי הפעילות של הקולטנים הללו באזורים שונים במוח עשויים להיות שונים מאוד ואפילו מנוגדים.

בנוסף מצאו החוקרים שככל שסבלה של הנבדקת המדומה היה גדול יותר, כלומר ככל שעוצמת השוק החשמלי הייתה גבוהה יותר, הנבדקות תרמו סכום גבוה יותר למען הפחתת עוצמת השוק החשמלי בסבב הבא. בזמן הצפייה בייסוריה של הנבדקת המדומה פעלו במוחן של הנבדקות אזורים רבים שקשורים לרגשות, וכן אזורים מוחיים כמו האינסולה ופיתול החגורה הקדמי הקשורים לאמפתיה. הממצאים האלה עומדים בקנה אחד עם מחקרים רבים נוספים שבחנו מה קורה במוחם של אנשים שצופים באנשים אחרים שחווים כאב. 

המחקר הזה מראה לראשונה שקולטני האופיואידים, השייכים למערכת התגמול, משפיעים גם על התנהגות וגם על פעילות מוחית כשבני אדם נותנים שלא על מנת לקבל תמורה. הבנת המנגנון הזה מראה שהתנהגות אלטרואיסטית ועזרה לזולת אינן רק התנהגויות מוסריות שבני אדם אימצו, אלא הן מבוססות על מנגנונים מוחיים וביולוגיים שמובְנים בנו מלידה. כך שלמרות הסבל שבני אדם ממיטים לא פעם אלה על אלה, נראה שמוטמעים בנו גם הבסיס והיכולת לתת לאחרים ללא תמורה ולעשות טוב.