קן עם תאריך תפוגה

האנתרופוקן, “עידן האדם” שבו אנחנו חיים, הוא תקופה גיאולוגית שמתאפיינת בהשפעה חסרת תקדים של האדם על כדור הארץ. אחת הדרכים ההרסניות ביותר שבהן האדם משפיע על כדור הארץ היא כמויות הפלסטיק העצומות שאנו מייצרים. הבעיה הגדולה היא שהפלסטיק הזה לא הולך לשום מקום: 79 אחוזים מהפלסטיק שהאדם ייצר בעשרות השנים האחרונות עדיין נמצאים כאן איתנו. הם טמונים במזבלות או מצטברים באין מפריע ביבשה, בנחלים ובים.

באופן מפתיע, לצד הנזקים שהוא גורם, חוקרים יכולים להיעזר בזבל הפלסטיק הזה גם לצרכים חיוביים. כך עשו חוקרי עופות מהולנד, שנעזרו בפסולת מפלסטיק ומחומרים נוספים, ובהשפעתה על הרגלי הקינון של חלק מהעופות, כדי לעקוב אחרי אוכלוסייה של אגמיות מצויות שמקננות במרכז העיר אמסטרדם.

קן לציפור… מאריזות

האֲגַמִּית המצויה (Fulica atra) היא עוף בִּיצה קטן ונפוץ. אפשר לראות אגמיות גם אצלנו בישראל, שכן הן חולפות כאן בעונות הנדידה וחלק מהן אף מבלות כאן את החורף. מדי שנה האגמית בונה קן חדש, שמאופיין במבנה דמוי קערה. הקינים עשויים מחומר צמחי ונבנים במים הרדודים או צפים על פני המים באגמים.

בשנת 1989 התחילו אגמיות לקנן בתעלות מעשה ידי אדם במרכז העיר אמסטרדם. במרכז העיר אין צמחיית גדות שממנה אפשר לבנות את הקן, כך שהעופות שבחרו לקנן בתעלות היו חייבים להפגין גמישות ולנצל את המשאבים הזמינים כדי לבנות מהם את קיניהם. ומה זמין יותר בעיר גדולה מפסולת פלסטיק? המעבר לפלסטיק אפילו שינה את הרגלי הקינון של האגמיות. בשונה מהקינים המסורתיים, העשויים מזרדים ומחלקי צמחים אחרים שמטבעם נרקבים עם הזמן ומתפרקים, קיני הפלסטיק נשארו שלמים והאגמיות החלו לחזור אליהם שנה אחר שנה. מבחינתן די היה בשיפוץ קל כדי שיוכלו לקנן באותו מקום שוב ושוב.

בשנת 2021 אספו חוקרים מאוניברסיטת ליידן בהולנד קינים נטושים שנותרו במרכז אמסטרדם אחרי תום עונת הקינון, פירקו אותם וליקטו מהם שרידי אריזות של מוצרי צריכה, בעיקר מפלסטיק. הם השתמשו באריזות כדי לתארך את הקינים של האגמיות, כפי שפלאונטולוגים משתמשים במאובנים. הם הסתייעו לשם כך בתאריכי הייצור והתפוגה המודפסים על האריזות. יש מוצרים שקל מאוד להסיק בדיוק מתי יוצרו, כמו קרטוני חלב או סלסילת אבוקדו שנמצאו בקן. גם אריזות אחרות, עם חיי מדף של כמה שנים, סיפקו לא מעט מידע, אם כי היה קשה יותר להעריך את גילן המדויק. 

לא רק מתאריכי התפוגה המודפסים על האריזה אפשר ללמוד. מסכות הגנה שהיו בשימוש נרחב במהלך מגפת הקורונה רמזו על קינונים בשנים 2021-2020. חפצים אחרים הציבו בפני החוקרים אתגרים גדולים יותר. בין השאר הם נאלצו לבדוק מהו משך חיי המדף של קונדומים כדי לדעת מתי יוצרה חפיסת הקונדומים שהאגמיות שילבו באחד הקינים, ושהופיע עליה תאריך תפוגה בלי תאריך ייצור. גם התיארוך של שקית חטיפי צ’יפס של מותג משנות השבעים לא היה פשוט: נראה שהיא נקברה בקרקעית התעלה לפני שנים, לפני שנחשפה והשתלבה בקן. על השקית כלל לא הודפס תאריך תפוגה והחוקרים נדרשו לעשות עבודת בילוש.

היסטוריה של אריזות

אחד הקינים המעניינים היה קן רוקין, שנקרא כך על שם תעלת רוקין שבה הוא נבנה. האגמיות בנו את הקן בפתחו של צינור גדול שבלט מעט מעל פני המים. עם השנים חלל הצינור התמלא בחומרי קינון. כשאספו את הקן עם שלל חומרי הקינון שהצטברו בו מצאו 635 חפצי פלסטיק, ש-206 מהם קשורים למזון ועל 32 מהם נמצא גם תאריך תפוגה. החפצים המתוארכים אפשרו לחוקרים להבין מה קרה בקן בשלושים השנים האחרונות. בין פיסות הפלסטיק היו לדוגמה עטיפות של חטיפי מארס מהשנים 1991 ו-2004, שקיקי רטבים של מקדונלדס מהשנים 2014 ו-2021, וכמובן לא מעט מסכות הגנה שכיכבו בשנות הקורונה. בדיקות במאגר תמונות הרחוב של גוגל אישרו שאכן היו קינונים בשנים האלו, ובסך הכול תועדו עשרה ניסיונות קינון במשך שלושים השנים.

כמחצית מאוכלוסיית האגמיות באמסטרדם נשארת בעיר במשך כל השנה, ויכולה להתחיל בקינון ממש בתחילת העונה. ייתכן שהשימוש החוזר בקן מקנה לאגמיות יתרון, כי כך הן חוסכות זמן ואנרגיה על בניית קן חדש. מצד שני, ייתכן שלהמשכיות הזאת נלווים גם חסרונות, בדמות טפילים שעלולים לשגשג בקינים ישנים שנותרו בהם שאריות מזון, נוצות וכדומה, או טורפים שנמשכים לריח או לשאריות שבקן ועלולים לחזור אליו שוב ושוב.

יידרשו מחקרים נוספים כדי להבין את מכלול ההשפעות של הפלסטיק והאריזות על אוכלוסיות האגמיות ועל הפרטים בתוכה. עם זאת, זו כנראה הפעם הראשונה שפסולת הפלסטיק מביאה גם תועלת למדע, בדמות שיטה זולה ופשוטה לקביעת גיל הקן והשנים שבהן נעשה בו שימוש.