גשר של חומר אפל: השבוע בחלל

היורדים והעולים

שלושה אסטרונאוטים חזרו בתחילת השבוע מתחנת החלל הבינלאומית בחללית סויוז רוסית, אחרי משימה של שבעה חודשים במסלול סביב כדור הארץ. הצוות החוזר כלל את הקוסמונאוטים הרוסים אלכסיי אובצ’ינין (Ovchinin) ואיבן וגנר (Vagner), ואת האסטרונאוט האמריקאי הוותיק דון פטיט (Pettit). שלושתם אנשי חלל ותיקים ומנוסים. אובצ’ינין זוקף לזכותו כעת 595 ימים מצטברים בחלל, ואילו וגנר – 416. פטיט, שהגיע ל-590 ימים בארבע משימות חלל, רשם ציון דרך מרשים לא פחות, כשחזר לכדור הארץ בדיוק ביום הולדתו ה-70. הוא האסטרונאוט הפעיל המבוגר ביותר בסוכנות החלל האמריקאית, נאס”א, ונוסף על עבודתו השוטפת בתחנת החלל, הוא מוכר לציבור גם בזכות צילומים מרהיבים מהתחנה שהוא מפרסם ברשתות חברתיות. 

הצוות שהחליף את השלושה הגיע לתחנת החלל ב-8 באפריל בחללית סויוז אחרת, וכולל את הקוסמונאוטים הרוסים סרגיי ריז’יקוב (Ryzhikov) ואלכסיי זובריצקי (Zubritsky) ואת האסטרונאוט האמריקאי ג’וני קים (Kim). הם הצטרפו לארבעת אנשי המשימה ה-73 שהגיעו לתחנה בחודש שעבר בחללית דרגון של ספייס אקס, וכעת שוב יש בתחנה שבעה אנשי צוות: שלושה מארצות הברית, שלושה מרוסיה ואחד מיפן. 

זרים בתחנה הסינית

גם בתחנת החלל הסינית, טיאנגונג, יש חילופי צוותים. שלושת אנשי הצוות של משימת שנז’ו 20 שוגרו ביום חמישי למשימה של חצי שנה בחלל, ובשעות הערב (שעון ישראל) הם אמורים לעגון בתחנה. זו טיסת החלל השלישית של מפקד הצוות צ’ן דונג (Chen) וראשונה לשני עמיתיו ואנג ג’יה (Wang) וצ’ן ז’ונגרוי (Chen). הצוות הנוכחי בתחנה, של משימת שנז’ו 19, אמור לשוב לכדור הארץ באמצע השבוע הבא. 

בתוך כך הודיעה סין השבוע כי האזרח הזר הראשון שייכנס לתחנת החלל שלה יהיה אסטרונאוט מפקיסטן, שטרם נבחר. ייתכן שהוא יטוס לחלל כבר בסוף השנה הבאה. סין פועלת לאחרונה להרחיב את שיתופי הפעולה הבינלאומיים שלה (גם) בחלל: משימת הירח האחרונה שלה צ’נג-אה 6, שהביאה בהצלחה דגימות ראשונות מהצד הרחוק של הירח, כללה גם מכשירים מדעיים של איטליה, צרפת ושוודיה, והיא גם הציבה לוויין פקיסטני זעיר במסלול סביב הירח. 

ראש סוכנות החלל של פקיסטן, אמג’ד עלי (Ali), אמר כי ארצו תעביר לסין בחודש הבא רשימה של 10-5 מועמדים לטיסת חלל, והסינים יבחרו שניים מהם. אלה שייבחרו יעברו הכשרה של חצי שנה עד שנה בסין, ואפשר שאחד מהם יטוס לתחנה הסינית כבר באוקטובר 2026, כשהשני יהיה גיבוי עבורו, אם מסיבה כלשהי לא יוכל לטוס. האסטרונאוט הפקיסטני ישתתף בעבודה השוטפת בתחנת החלל הסינית, וגם יעשה ניסויים של מוסדות מחקר מארצו. 

התחנה הנוכחית היא תחנת החלל השלישית של סין, והיא פעילה מאז 2021. עד כה, אנשי הצוות שהיו בה ובתחנות הקודמות של סין היו כולם סינים. ואולם, בייג’ינג מעוניינת להשתמש בתחום החלל כמנוף לחיזוק קשרים בינלאומיים, כפי שברית המועצות עשתה בשנות ה-80 כשאירחה אסטרונאוטים ממדינות אחרות, בעיקר קומוניסטיות, בתחנת החלל “מיר”.

זרים בתחנה הסינית

גם בתחנת החלל הסינית, טיאנגונג, יש חילופי צוותים. שלושת אנשי הצוות של משימת שנז’ו 20 שוגרו ביום חמישי למשימה של חצי שנה בחלל, ובשעות הערב (שעון ישראל) הם אמורים לעגון בתחנה. זו טיסת החלל השלישית של מפקד הצוות צ’ן דונג (Chen) וראשונה לשני עמיתיו ואנג ג’יה (Wang) וצ’ן ז’ונגרוי (Chen). הצוות הנוכחי בתחנה, של משימת שנז’ו 19, אמור לשוב לכדור הארץ באמצע השבוע הבא. 

בתוך כך הודיעה סין השבוע כי האזרח הזר הראשון שייכנס לתחנת החלל שלה יהיה אסטרונאוט מפקיסטן, שטרם נבחר. ייתכן שהוא יטוס לחלל כבר בסוף השנה הבאה. סין פועלת לאחרונה להרחיב את שיתופי הפעולה הבינלאומיים שלה (גם) בחלל: משימת הירח האחרונה שלה צ’נג-אה 6, שהביאה בהצלחה דגימות ראשונות מהצד הרחוק של הירח, כללה גם מכשירים מדעיים של איטליה, צרפת ושוודיה, והיא גם הציבה לוויין פקיסטני זעיר במסלול סביב הירח. 

ראש סוכנות החלל של פקיסטן, אמג’ד עלי (Ali), אמר כי ארצו תעביר לסין בחודש הבא רשימה של 10-5 מועמדים לטיסת חלל, והסינים יבחרו שניים מהם. אלה שייבחרו יעברו הכשרה של חצי שנה עד שנה בסין, ואפשר שאחד מהם יטוס לתחנה הסינית כבר באוקטובר 2026, כשהשני יהיה גיבוי עבורו, אם מסיבה כלשהי לא יוכל לטוס. האסטרונאוט הפקיסטני ישתתף בעבודה השוטפת בתחנת החלל הסינית, וגם יעשה ניסויים של מוסדות מחקר מארצו. 

התחנה הנוכחית היא תחנת החלל השלישית של סין, והיא פעילה מאז 2021. עד כה, אנשי הצוות שהיו בה ובתחנות הקודמות של סין היו כולם סינים. ואולם, בייג’ינג מעוניינת להשתמש בתחום החלל כמנוף לחיזוק קשרים בינלאומיים, כפי שברית המועצות עשתה בשנות ה-80 כשאירחה אסטרונאוטים ממדינות אחרות, בעיקר קומוניסטיות, בתחנת החלל “מיר”. 

גשר של חומר אפל

צביר הגלקסיות פרסאוס הוא אחד הגופים המסיביים ביותר המוכרים לאסטרונומים. צבירים כאלה הם דבוקות של גלקסיות שכוח הכבידה מחזיק אותן יחד. במקרה של פרסאוס, הצביר שוכן כ-240 מיליון שנות אור מאיתנו, וחוקרים מעריכים כי המסה שלו היא פי 600 טריליון מהשמש שלנו. במושגים יותר ארציים, אם השמש שלנו היא מטבע של שקל, צביר פרסאוס שוקל כמו 30 מיליון טנקי מרכבה 4. צבירי גלקסיות מגיעים לגדלים בלתי נתפסים כאלה באמצעות בליעה של גלקסיות אחרות, אבל ההנחה הרווחת בקרב אסטרונומים היתה שפרסאוס כבר בלע מספיק, ועכשיו הוא “נח”, כלומר נמצא במצב יציב ושקט. ואולם, ממצאים חדשים קוראים תיגר על ההנחה הזו, וגם עושים צעד נוסף בדרך לפתרון תעלומת החומר האפל. 

בשנים האחרונות צצו כמה ראיות שמרמזות לכך שצביר הגלקסיות הזה בכל זאת פעיל יותר ממה שאנו חושבים. פיזור לא אחיד של המסה בתוכו, פיזור דומה של הפלזמה ואזורים גדולים ו”קרים” מבחינת קרינת רנטגן, כל אלה עשויים להצביע כי הצביר אכן בלע משהו שהתנגש בו. אבל השאלה הגדולה היא, אם אמנם היה גוף מסיבי שהתנגש בצביר ונבלע בו, היכן השרידים שהיינו מצפים לראות. כדי לחפש אותם, צוות אסטרופיזיקאים מקוריאה הדרומית ומארצות הברית עשה שימוש בטכנולוגיות תצפית משופרות ובתופעת העידוש הכבידתי, שבה גרמי שמיים מסיביים מרכזים את האור מגופים מרוחקים ומאפשרים לנו לראותם בהגדלה. הפעם החוקרים השתמשו בתופעה כדי למדוד מאפיינים של הגוף המעדש עצמו. כלומר, באמצעות התבוננות בעצמים רחוקים מעבר ל”פרסאוס”, הם יכלו למפות את המסה בצביר הגלקסיות עצמו ובסביבתו. במדידות שנעשו בטלסקופ היפני “סובארו” המוצב בהוואי הם זיהו מסה גדולה של חומר אפל, פי 200 טריליון מהשמש שלנו, במרחק 1.4 מיליון שנות אור מפרסאוס. לדבריהם, בין שני הגופים מקשר “גשר” בולט פחות של חומר אפל, המספק ראייה ישירה לקשר כבידתי ביניהם. 

חישובים והדמיות שעשה צוות המחקר, לצד הצלבת נתונים עם ממצאים של טלסקופ החלל Euclid ושל טלסקופ הרנטגן XRISM, מעלים כי ההתנגשות הזו אירעה די מזמן אפילו בסדרי גודל קוסמיים, לפני כחמישה מיליארד שנה, אבל השפעותיה עדיין ניכרות היטב במבנה של צביר הגלקסיות הענקי. “זו החתיכה החסרה שחיפשנו. כל המבנים המשונים וסילוני הגז בצביר פרסאוס נראים הגיוניים כעת, בהקשר של מיזוג משמעותי”, אמר ג’יימס ג’י (Jee), מאוניברסיטת סיאול שהוביל את המחקר. “פריצת הדרך התאפשרה בזכות שילוב נתונים מטלסקופ סובארו ומעידוש כבידתי מתקדם שפיתחנו, והיא מדגימה את היכולת של עידוש כזה לחשוף את הדינמיקה הנסתרת של הגופים המסיביים ביותר ביקום”.