אקלים של שריפות

לפי הערכות ראשוניות של כבאות והצלה לישראל, השריפה הנרחבת בהרי ירושלים כבר כילתה כ- 20 קילומטרים רבועים של שטחים פתוחים (שהם 20,000 דונם) – שטח שהוא כ-80 אחוז משטח השריפה באסון הכרמל, שהייתה החמורה בתולדות המדינה. נשרפו כ-13 קילומטרים רבועים של יערות, ביניהם פארק קנדה שנפגע בצורה קשה במיוחד, ישובים רבים פונו, ונחסמו קטעים נרחבים מכביש 1 וכביש 3. כמאה צוותי כיבוי פעלו במשך שעות רבות כדי להשתלט על השריפות, ו-21 לוחמי אש נפצעו משאיפת עשן. בעת כתיבת שורות אלו הושגה שליטה על השריפה, אך היא טרם כובתה ומלוא ממדי הנזק לאדם ולטבע עוד לא ידועים.

מניצוץ לשריפה

במקביל להתפשטות האש, החלו להתפשט ברחבי המדינה שמועות ותיאוריות קונספירציה לגבי מקורותיה. בעוד החלו חקירות לגבי האפשרות להצתה, במערך הכבאות העריכו אתמול בערב שהמקור הראשוני של השריפה הוא ברשלנות מטיילים. יש עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים לגבי הגורמים לשריפה – אבל יש גם לא מעט דברים שאנחנו כן יודעים, והיטב. 

כך למשל, אנחנו יודעים שהתלקחות שריפות היא תופעה שכיחה בישראל של ימינו. לפי מחקר ישראלי בהובלת סגן טפסר ד”ר שי לוי, שכיום הוא ראש ענף מחקר, שטחים פתוחים ואקלים בכבאות והצלה לישראל, ״מדי שנה פורצות בשטחים פתוחים בישראל כ-40,000 שריפות, שכמעט כולן נגרמות מתוך רשלנות או בזדון על-ידי האדם. ביערות ובחורשים פורצות מדי שנה כאלף שריפות״. במרבית המקרים מקור האש לא נחקר ולכן לא ידוע, אך במקרים שכן נחקרו הסיבות כוללות זליגת אש מגזם חקלאי שנשרף, שריפת פסולת במזבלות לא חוקיות, מטיילים שלא מכבים כראוי מדורה או מנגל, או התלקחות חוזרת של שריפה קודמת. אימונים צבאיים באש חיה גם הם מובילים לשריפות רבות ואף יוצרים שריפות חוזרות ונשנות בסמוך לשטחי האש, וישנן לא מעט שריפות לגבן יש חשד כי נגרמו בשל הצתה בזדון. הסיבה שאיננו שומעים על מרבית השריפות הללו, היא כי רובן נכבות במהרה ולא מתפתחות לממדי אסון. 

בנוסף, חום ויובש מאפשרים לצמחים להתלקח בקלות, אפילו מבדל סיגריה או מפסולת שמתלהטת. אם יש גם הרבה צמחים יבשים ורוח ערה, האש עלולה להתפשט במהירות. הרוח היבשה והחמה מייבשת את הצמחים המתים כאילו הייתה פן שיער ענקי תוך שהיא דוחפת ומקדמת הלאה את האש, גיצים, ולפעמים אפילו ענפים בוערים שלמים. בנוסף, הרוח מספקת חמצן זמין לבעירה אשר מלבה את האש כאילו הייתה ״נפנף״ ענק במנגל של יום העצמאות. ד״ר לוי סיפר לעיתון גלובס כי ״מה שהיה יוצא דופן בשריפה הנוכחית הוא קצב ההתפשטות שלה. אני מדדתי 2 קילומטר בשעה, שזה המון. ברוב השריפות ההתנהגות הרבה פחות אגרסיבית מזה״. כך, הרוח לא רק גרמה לחזית האש להתקדם בקצב שמקשה מאוד על עצירתה, אלא גם להתחלת מוקדי שריפות חדשים בכל מקום אליך התעופפו ענפים בוערים וגיצים. 

מזג האוויר הקיצוני לא הגיע בריק, אלא אחרי חורף שחון במיוחד, בו הרי ירושלים קיבלו רק כמחצית מכמות המשקעים הממוצעת לעונה, חודש מרץ היה חם באופן חריג, ולפני כשבוע התחולל שרב קיצוני ושריפות באיזור סמוך. לצערנו, השילוב של בצורת עם רוח חמה ויבשה המגיעה מהמדבריות שממזרח לישראל היה קטלני.

שריפות מהירות, שיקום איטי

השריפה הנוכחית היא קשה, והיא מצטרפת לשריפות יער רבות בצפון שאירעו בשל המלחמה. למעשה, מחקר משנת 2017 בהובלתו של ד״ר תמיר קליין ממכון ויצמן למדע, מצא כי מרבית העצים בארץ מאז הקמתה מתו בשל שריפה, ושמרבית השריפות התפתחו על רקע של שנות בצורת. השריפה פוגעת לא רק בצמחים, אלא גם בבעלי החיים ובמערכת האקולוגית כולה. עם זאת, שריפות הן לא תופעה חדשה באזורנו, ובמקרים רבים הטבע מתאושש מהשריפות והן אף חלק מהמחזור הטבעי שלו. בנוסף, יערות נטועים ותיקים כמו אלו שנשרפו בהרי ירושלים מכילים מגוון נמוך של עצים, ולפעמים רק מין בודד כמו אורן ירושלים. נטיעות מודרניות לשיקום היער מכילות מגוון רחב של מיני עצים, אשר מגדיל את המגוון הביולוגי הכללי ביער ואת תפקודו האקולוגי, כך לדברי ד״ר קליין בראיון לאתר מכון דוידסון.

לצערנו, השיקום הוא תהליך איטי וארוך, בעוד שתדירות וחומרת השריפות בישראל הולכת וגוברת. שריפות חוזרות ועוצמתיות באותו המקום מקשות על המערכת האקולוגית להשתקם, ומאיימות על הטבע בישראל. לפי דו״ח מצב הטבע של ׳המארג׳ משנת 2022, בין השנים 2015-2021 בלבד, עוד בטרם המלחמה, ״כ-500 קילומטרים רבועים (15%) מהשטחים הטבעיים והמיוערים בחבל הים תיכוני בישראל נשרפו לפחות פעם אחת״. הדבר מגיע כמובן על רקע התחממות האקלים בארץ והתקצרות החורף, אך לפי הדו״ח העלייה נובעת גם מגידול הפעילות האנושית בשטחים הפתוחים, וגידול בכמות הצמחייה בהם, המהווה דלק לשריפות. לפי המחקר של ד״ר קליין, לא רק עצמת ותדירות השריפות האיצה בעשרות השנים אחרונות, אלא גם תמותת העצים מגורמים נוספים כמו בצורות ומזיקים.

 עולם תחת אש

האצת התחממות כדור הארץ הובילה להכפלה של השריפות הקיצוניות בעולם. לפי סוכנות החלל האמריקאית נאס״א, ב-21 השנים בהן הסוכנות עוקבת אחר השריפות בעולם חלה עלייה בשכיחות, בעצמה ובגודל השריפות הקיצוניות, כאשר העלייה החדה ביותר הייתה ביערות המחטניים של מערב ארצות הברית, וביערות הבוראליים של רוסיה ושל צפון אמריקה. אוסטרליה גם היא סבלה משריפות קיצוניות במיוחד בשנים האחרונות. בנוסף לסכנה לבני האדם ולרכוש ולפגיעה במערכת האקולוגית, השריפות גם מזהמות את האוויר בחלקיקים נשימים מסוכנים ומשחררות גזי חממה. 

עם זאת, חלק ניכר מן השריפות בעולם הן מכוונות, למשל לצורך שריפת גזם חקלאי או לצורך בירוא יערות. מחקר מפתיע משנת 2017 מצא כי למרות התחממות העולם, שטח השרפות הכולל דווקא נמצא במגמת ירידה משמעותית. הסיבה לכך היא שתרבויות מסורתיות רבות נוהגות לשרוף שטחי סוואנה וערבות עשבניות לניהול הקרקע ושמירת שטחי המרעה שלהם מהתבססות של שיחים מעוצים. השרפות האלו הן מאוד שכיחות, אך הן הולכות ופוסקות עם הפסקת הנדודים והתפתחות החקלאות באזורים האלו.  

התחממות האקלים ומרבית השריפות בארץ ובעולם הם מעשה ידי אדם. למרות המגמות המדאיגות והאסון שפקד את ארצנו, השליטה היא בידינו. אנחנו מבינים איפה ומתי השריפות עשויות להתרחש וכיצד ניתן למנוע אותן, יש לנו את הטכנולוגיה והיכולת להערך אל השריפות, לנטר אותן ולהתריע מפניהן בצורה טובה יותר מאי פעם, ובידינו היכולת לשקם את הטבע ולצמצם את משבר האקלים. האם נצליח למנוע את האסון הבא?