הרוזן שחזה את האבולוציה

ידיעת הטבע (Natural History) היא אחד התחומים המרכזיים בהתפתחות המדע המודרני. היא עוסקת בהבנת תהליכי הטבע – היווצרותם והשתנותם, הקשרים בין היצורים החיים והתפתחות יחסי הגומלין שביניהם לאורך הזמן. דה בופון היה אחד מחוקרי הטבע של עידן הנאורות, תקופה במאה ה-18 בה החלה להתפשט התפיסה כי בני האדם הם אדונים לגורלם, ותבונה היא חלק מהמהות האנושית. גישה זו הובילה להתפתחויות במדעי הטבע בזכות הדגש על יצירת הסברים לוגיים ותצפיתיים במקום דתיים. בעידן הנאורות, התמקדה ידיעת הטבע בחקר שלוש ממלכות הטבע, כפי שסווגו אז: מינרלים, צמחים ובעלי חיים. החוקרים התמקדו בגילוי וסיווג של מינים חדשים, ובניסיון להסביר את התפתחותם. זו הייתה התשתית שעליה התפתחה לימים תורת האבולוציה. 

ואכן, אין מי שלא שמע על על תיאוריית האבולוציה של דרווין, אבל כבר כמאה שנה לפניו החלו חוקרים שונים להעלות השערות בנוגע להתפתחות המינים. הבולט שבהם היה ז’וֹרז’ לוּאי לֶקלֶר, הרוזן מבופון (דה בופון, Buffon). 

הנטורליסט האמיץ

הרוזן מבופון (1788-1707) היה בן למשפחת אצולה ואחד החוקרים הבולטים והעשירים בזמנו. למרות שהוריו רצו שיהיה משפטן, דה בופון נמשך ללימודי בוטניקה, רפואה ומתמטיקה. 

בתחילת דרכו הוא אף תרגם ספרים מתמטיים, דבר שפיתח את גישתו למדעים המדויקים. ב-1732 הוא מונה לראש הגנים המלכותיים בפריז – גנים בוטניים בעלי מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים שהובאו מרחבי צרפת והקולוניות שלה, תפקיד שמילא במשך כחמישים שנה. המפגש היומיומי עם עולם החי והצומח, בנוסף לתצפיות שערך, הובילו לרעיונות פורצי דרך בתחומי האבולוציה, הגיאולוגיה ומדעי הסביבה. 

היום, ידיעת הטבע אינה נחשבת דיסציפלינה נפרדת במדעי הטבע, אלא תחום ששיטותיו שולבו במגוון תחומי מחקר המוכרים לנו. אך לפני כמאתיים שנה, בתקופתו של דה בופון, הנטורליסטים – חוקרי הטבע – נחשבו לחלוצי המדע המודרני.

במהלך העבודה בגנים פיתח דה בופון רעיונות תיאורטיים לגבי המדע ותפקידו, לצד רעיונות מדעיים מקוריים. הפרויקט המרכזי שלו היה סדרת הספרים Histoire Naturelle, “תולדות הטבע”, שבה התכוון לפרוש את כל הידע של זמנו על עולם הטבע. הסדרה כללה 36 כרכים שהתפרסמו בין השנים 1749 ל-1804, כאשר הכרך האחרון ראה אור לאחר מותו. בתקופתו, עם זאת, דווקא ספרו הקצר יותר Les Époques de la Nature (עידני הטבע), שפורסם בשנת 1778, הוא זה שזכה לפופולריות. ספר זה פנה לקהל הרחב, והתמקד בהתפתחות כדור הארץ, אחד משני תחומי העניין העיקריים של דה בופון, יחד עם התפתחות החיים. הוא הדגיש בכתביו את הקשר שביניהם: את סדרת ספריו פתח בדיון על היווצרות כדור הארץ וכוכבי הלכת, מתוך אמונה שהבנת התפתחות העולם תאפשר להבין את התפתחות החיים.

דה בופון טען שמקור כדור הארץ הוא מהתנגשות שביט בגוש חומר מותך וחם שהתנתק מהשמש. לדבריו, אותו תהליך יצר גם את שאר כוכבי הלכת, ואלה התייצבו והפכו למוצקים בתהליך קירור שנמשך כ-75,000 שנה. למסקנה זו הגיע דה בופון באמצעות ניסויים שערך על מצבי קירור של חלקי מתכת שונים. התיאוריות הללו הופרכו מאוחר יותר, כשהתברר שכוכבי הלכת, וכדור הארץ ביניהם, נוצרו מאותה ערפילית בין כוכבית ממנה נוצרה השמש עצמה. 

בהמשך, כשבחן את קצב ההשקעה של שכבות סלע גיאולוגיות, הסיק דה בופון כי גיל כדור הארץ קרוב לשלושה מיליון שנה. תיאוריה זו לא פורסמה ונשמרה רק בכתביו האישיים. כיום ידוע לנו שכדור הארץ נוצר לפני כ-4.56 מיליארד שנה, אבל בתקופתו של דה בופון, כאשר רוב האנשים האמינו, על פי התנ”ך, שכדור הארץ בן לא יותר מ-7,000 שנה, הצעתו הייתה קיצונית ונועזת. 

את המספר שבחר דה בופון לפרסם – 75,000 שנה – הוא קבע בכוונה, כיוון שסבר שהוא עדיין נשאר בטווח סדרי הגודל התנ”כיים. כך, חשב דה בופון, התיאוריה שלו לא תיתקל בעוינות ובחשש, ולא תידחה על הסף.

האבולוציה על פי דה בופון

היווצרות כדור הארץ עניינה את דה בופון בפני עצמה, אבל גם שימשה בסיס לפיתוח רעיונותיו על האבולוציה. דה בופון האמין שכדי שמינים יתפתחו נדרש פרק זמן ארוך מאוד, המאפשר לשינויים אבולוציוניים להתרחש. מהתבוננות במאובנים של יצורים ימיים שנמצאו בשכבות סלע חשופות על היבשה – ולא במעמקי הים – הגיע דה בופון למסקנות מרחיקות לכת על עברו של כדור הארץ – חלקן מקובלות היום וחלקן לא. 

הוא סבר שפני הים יורדים בהתמדה, ולכן נמצאו המאובנים הימיים על היבשה, וכי המים נשאבו לחללים תת-קרקעיים שנוצרו עם התקררות כדור הארץ הקדום – סברה שהיום אנחנו יודעים שהיא מוטעית. לעומת זאת, הוא צדק כשטען שמאובנים כמו אמוניטים ואחרים הם למעשה מאובנים של בעלי חיים שנכחדו, ואלו היו יצורים שחיו על כדור הארץ לפני שהתפתחו עליו היצורים שאנו מכירים כיום. רעיון ההכחדה המונית של בעלי-חיים היה מהפכני בזמנו. רוב האנשים האמינו שהמאובנים מייצגים יצורים שעדיין חיים בפינה כלשהי של העולם, ולא עדות לחיים קדומים שנעלמו. הכחדה ושינוי נראו כמנוגדים לתפיסה הדתית במאה ה-18, לפיה אלוהים יצר עולם מושלם, שאין דבר שנוסף או נגרע ממנו. 

סודות האבולוציה

נושאים נוספים שהעסיקו את דה בופון כללו שאלות כמו מתי החלו החיים, מהו מין ביולוגי וכיצד הוא מתפתח. הוא סבר שהחיים נוצרו באופן ספונטני כשהתנאים על פני כדור הארץ אפשרו זאת. אחת התיאוריות שלו הייתה שבעלי חיים הופיעו לראשונה בקוטב הצפוני. באותו זמן קדום, שיער, הטמפרטורה בקוטב אפשרה היווצרות מולקולות אורגניות המבוססות על פחמן, מהן התפתחו מערכות החי והצומח. מכיוון שהתבסס על מאובנים של בעלי חיים גדולים, הוא סבר שהראשונים היו ענקיים, וקישר בין חום למימדים שלהם  – ומכאן הסיק שהקטבים היו פעם חמים, בדומה לאקלים שהיה במאה ה-18 סביב קו המשווה. כיום אנחנו כמובן יודעים שהחיים הראשונים היו מיקרוסקופיים, והחלו בים. 

הרעיונות של דה בופון היו מנוגדים לחלוטין לאמונה הרווחת עד אז לגבי בריאת כדור הארץ. הוא טען שלא הייתה ישות אלוהית שאחראית על יצירת החיים, אלא שהם נוצרו באופן ספונטני כשהתנאים היו מתאימים. כדי להבין את התפתחותם דה בופון בחן בעלי חיים שונים, החל מכלבים וסוסים, דרך חיות בר ועד לבני אדם. הוא הגיע למסקנה שמין ביולוגי הוא קבוצה של יצורים שיכולה להתרבות בתוך עצמה, אבל לא עם מינים אחרים – אחד הרעיונות המרכזיים בבסיס תאוריית האבולוציה של המאה ה-20. 

דגש חשוב במחקרו של דה בופון היה המדע התצפיתי. הוא התנגד לרעיון שידיעת הטבע יכולה להסתמך על מסקנות מטיעונים לוגיים ותיאוריות בלבד, ללא תצפיות שמגלות לנו דברים חדשים על עולם הטבע. למעשה, דה בופון סבר שמדעי הטבע נועדו לארגן, לתאר ולהסביר מידע על העולם באופן יסודי רק בעקבות תצפיות. ואכן, פרויקט חייו, סדרת הספרים, מבטאת גישה זו באמצעות תיאורים שיטתיים ותצפיתיים של צמחים ובעלי חיים.

במהלך מאתיים וחמישים השנים מאז פעילותו של הרוזן מבופון, חלק מרעיונותיו שולבו במדעי הטבע. המדע התצפיתי – המבוסס על מדידות ותצפיות – נעשה למרכיב העיקרי במחקר המדעי כיום, גם כאשר הוא משולב בתיאוריה. אף שרעיונותיו על התפתחות כדור הארץ והחיים לא מקובלים כיום, הם היו חדשניים בזמנם, ופתחו את הדרך להבנה שבני האדם הם רק פרק קצר בהיסטוריה של העולם.