המדען המזמר

בלי פריצות דרך מחקריות מסעירות ואפילו בלי דוקטורט, טום לרר (Lehrer) היה במשך שנים רבות אחד המתמטיקאים המפורסמים בארצות הברית. את תהילתו הוא קנה לא בעשייה מחקרית טהורה, אלא בשיריו שופעי הסאטירה וההומור. הוא הלך לעולמו בשיבה טובה ביום שבת, 26 ביולי, בגיל 97.

לרר נולד ב-1928 בניו יורק למשפחה יהודית. בגיל 18 הוא סיים בהצטיינות תואר ראשון במתמטיקה וכעבור שנה בלבד השלים גם את התואר השני. הוא המשיך ללימודי דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, אבל לא ברציפות: כמה פעמים הוא הפסיק את לימודיו כדי לקדם את הקריירה המוזיקלית שלו, ובהמשך גם לצורך עבודתו המחקרית במעבדות לוס אלמוס למחקר גרעיני.

בשנת 1957 גויס לרר לצבא, שם עסק במחקר עבור הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית (NSA). בשנות ה-50 התפרסמו שני מאמרים מדעיים שהוא היה שותף לכתיבתם, אך בכך הסתכמו פרסומיו המחקריים. הוא נשאר בצבא עד 1960, ומשם חזר להרווארד להמשך הדוקטורט. אולם כפי שקורה לא פעם, המחקר לא עלה יפה וב-1965 הוא נואש ממנו ופרש מלימודיו. במקום זה הוא התקבל למשרת הוראה בחוג למדע המדינה במכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT) ולאחר מכן העביר קורס על “טבעה של המתמטיקה” לתלמידי מדעי הרוח וקורס על מחזות זמר באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז. שם הוא נשאר עד לפרישתו לגמלאות בשנת 2001.

את הפרסום הגדול העניקו לו שיריו, ביניהם שירים על מתמטיקה ומדע, וגם שיר אהבה עם טוויסט:

את הפרסום הגדול העניקו לו דווקא שיריו. הקריירה המוזיקלית של לרר החלה בתחילת שנות החמישים בנשפים של הרווארד, ובהמשך גם במוסדות אקדמיים אחרים בבוסטון ובסביבה. ייחודו היה הכתיבה הסאטירית המושחזת שלו. הוא כתב שירים מצחיקים וגסים, שירים על מתמטיקה, ושירים שנועדו לעורר את המאזינים לחשוב. כבר ב-1953 הקליט לרר את אלבומו הראשון, שכלל שירים כמו “לובצ’בסקי” (על גניבת קרדיטים במתמטיקה), שירי האהבה המקבריים “כשתהיי זקנה ואפורה” (When You are Old and Gray) ו”אני מחזיק את ידך בידי” (I Hold your Hand in Mine), וגם השיר הסאטירי “היה נכון” (Be Prepared) שעסק בתנועת הצופים.

ב-1959 ביצע לרר לראשונה אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר: שיר היסודות. השיר, שהלחן שלו התבסס על שירו של המייג’ור ג’נרל מהאופרה “שודדי הים מפנזאנס” של הצמד גילברט וסאליבן, מנה את כל היסודות הכימיים שהיו מוכרים אז. עד מהרה הפך השיר לקלאסיקה, לפחות בחוגי המדענים. הוא שודר פעמים רבות גם בטלוויזיה וברדיו, למשל בסדרת הטלוויזיה “המפץ הגדול“, או בביצועו של השחקן דניאל רדקליף.

אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר: שיר היסודות:

שיר היסודות נכלל באלבומו השני, לצד שירים כמו “להרעיל יונים בפארק” (Poisoning Pigeons in the Park) העוסק בתחביב לא לגמרי ידידותי ו”כולנו נלך ביחד בבוא השעה” (We will all Go Together When We Go), על סופה הלא ממש שמח של האנושות.

בסך הכול פרסם לרר כחמישים שירים, רובם בשלושת אלבומיו שהוקלטו בשנים 1965-1953. אלבומו השלישי התמקד בסאטירה פוליטית שכתב עבור תוכנית הטלוויזיה “זה השבוע שהיה” (That was the week that was). הופיעו בו בין השאר השירים “מי הבא בתור” (Who’s Next) שעסק בסכנות עידן האטום, “ורנר פון בראון” (Wernher von Braun) על מדען הטילים הנאצי שעבר לארצות הברית והשתתף בתוכנית אפולו, “מתמטיקה חדשה” (New Math) שהוקדש למערכת החינוך ו”זיהום” (Pollution) על זיהום הסביבה.

בתחילת שנות ה-70 פרש לרר מכתיבת שירים ומהופעות והתמקד בהוראה עד צאתו לגמלאות. אף על פי שתקופת פעילותו האמנותית הייתה קצרה למדי, הוא נחשב עד היום לאחד הסאטיריקנים החשובים של אמצע המאה העשרים בארצות הברית. גם כעת, עשרות שנים אחרי שנכתבו, לא נס ליחם של שיריו ההומוריסטים, שהוא הקפיד לשיר בחן ובדיוק מתמטי. “החשיבה הלוגית והדיוק נדרשים באותה מידה הן כשמדובר במתמטיקה והן בכתיבת שירים”, הסביר.