5 ספטמבר 2025 
5 דקות בניסוי הזה נצא החוצה, לחצרות הבתים או לשדה הקרוב לבית, כדי להתבונן ולהכיר תופעה שקל להתעלם ממנה – אלא אם אתה נמלה…
הניסוי הזה הוא ניסוי התבוננות בלבד, ולא דורש ציוד. פשוט חפשו אדמה חולית יבשה שגג מכסה מעליה, למשל תחת בניין הבנוי על עמודים או חנייה מקורה, או בשדה בקרבת קני נמלים. ראו שדרוג לניסוי בהמשך לסרטון הוידאו.
אפשר לראות בסרטון הבא:
ארינמל וארי-תולע הם חרקים שאפשר גם לגדל בקלות בבית. אם ברצונכם לעשות זאת, קחו איתכם פחית או צנצנת גדולה ואיספו בתנועה אחת מהירה את החול מסביב ומתחת למשפך שמצאתם. הוסיפו עוד חול, הניחו בצד, ואם יש לכם מזל תמצאו לאחר מספר שעות משפך חדש בנוי בתוך הכלי. הקפידו להאכיל את הזחל שאספתם בנמלים באופן יום-יומי. לאחר כמה ימי האכלה הזחל לא יבנה יותר את המלכודת ויתגלם. בשלב זה אפשר לסגור את הכלי ברשת ולהמתין עד יציאת הבוגר – אותו יש לשחרר חזרה לטבע.
את הגומות הקטנטנות, דמויות המשפך, שבונים בחול ארינמלים וארי-תולעים קל לפספס, למרות שהן נפוצות מאוד אפילו בתוך העיר עצמה. אנשים רבים שהפניתי את תשומת ליבם אליהם לא ידעו שמדובר במלכודת שטומנים חרקים אלו לנמלים. ולכן החלטתי לעשות עליהם ניסוי התבוננות.
גם הארינמל וגם הארי-תולע שייכים למחלקת החרקים, ושניהם עוברים “גילגול מלא”: הם מתחילים את חייהם כביצה, ממנה בוקע זחל, והוא אוכל וגדל עד שלבסוף מתגלם, ומהגולם יוצא החרק הבוגר. אצל שני בעלי החיים, הזחל הוא שבונה את הגומות וצד נמלים. הארי-תולע הוא סוג של זבוב, ולזחלי זבובים יש שם מיוחד – רימה. ככל הרימות, גם רימת הארי-תולע היא חסרת רגליים, בניגוד לזחל הארינמל. לזחל הארינמל יש רגליים וראש, אבל הוא שונה מאוד ממה שאנחנו רגילים לחשוב עליו כ”זחל טיפוסי”, ודומה מעט לחיפושית קטנה. שני הזחלים מותאמים לחיים בתוך חול, ובונים בו את המלכודות שלהם במיומנות רבה. מחוץ לחול זחל הארי-תולע הוא חסר אונים לחלוטין, ואילו זחל הארינמל רץ בחוסר מנוחה (אחורה!) בחיפוש אחר חול שאפשר להתחפר בו.
אם תתבוננו בעיון במלכודות בזמן שנמלה נופלת לתוכם, תוכלו להיווכח כי הגומות בנויות בחוכמה רבה: השיפוע שלהן ומנח גרגירי החול גורם להן להיות מאוד לא יציבות, ובכוונה. בשנייה שנמלה שנפלה למשפך ציד כזה תנסה לטפס חזרה, דפנות המשפך יתמוטטו ויפלו מטה. כתוצאה מכך, אפילו נמלה – יצור שמסוגל לטפס בקלות על עצים, קירות ואבנים – תתקשה מאוד לטפס חזרה ולברוח. מה שמקשה עוד יותר על טיפוס הנמלה הוא זריית החול: הן הארינמל הן הארי-תולע זורים חול במיומנות רבה, בדיוק לכיוון בו נמצאת הנמלה. זה מעיד על כך שהם מצויידים בחושים חדים, ומסוגלים לשמוע או לחוש בצורה אחרת את הרטיטות הקלות שיוצרות תנועותיה של הנמלה בתוך המלכודת.
לאחר שנוצר מגע פיזי בין הנמלה לזחלי הארי-תולע או הארינמל, הטורפים מזריקים לה ארס שמותיר לה מעט מאוד סיכוי להיחלץ בשלום – אם כי נראו מקרים של נמלים שהצליחו להתחמק אפילו בשלב זה. אכילת הנמלים יכולה לארוך מספר שעות, ובמהלכן תוכן גופן נמצץ ואילו השריון החיצוני של נותר שלם, ונזרק החוצה אל מעבר למשפך בסיום הארוחה.
זחלי הארי-תולע מעדיפים מקומות מוצלים ומוגנים מפני גשם: לאחרונה טיילתי במערות בית-גוברין, וראיתי בתוך החול שבתחתית המערות עשרות מלכודות שלהם. אפשר לראותם לעתים קרובות גם בתוך הערים. לעומתם, זחלי הארינמל אוהבים לבנות את אל מלכודותיהם בשדה הפתוח, במקום מואר וכמובן בקרבת נמלים פעילות. להרחבה על אורחות חייהם של הארינמלים והארי-תולעים אני ממליץ לבקר באתר המצוין חרקים עולם קטן בגדול, שם תוכלו לקרוא מאמרים רבים על סדרת הארינמלאים וגם על הארי-תולע.
ארינמל וארי-תולע הם דוגמה יפה לתופעה שקרויה “אבולוציה מתכנסת”: התפתחות של מאפיינים דומים אצל יצורים ממוצא שונה. אולי תחשבו ששני בעלי החיים קרובים זה לזה – הרי שניהם ממחלקת החרקים – אולם מחלקה היא קבוצה גדולה מאוד, שיכולה לכלול גם מינים רחוקים למדי אחד מהשני. המיון של עולם החי כולל מחלקות, כמו חרקים, זוחלים, יונקים, או עופות; שבתוכם יש סדרות, למשל לוויתנאים, מפריטי פרסה ופרימטים במחלקת היונקים, או פרפראים וזבובאים בתוך החרקים; ובתוך כל סדרה יש משפחות. הארינמל והארי-תולע הם למעשה מסדרות שונות, ולא רק משפחות שונות כפי שנאמר בסרטון בשפת היום יום: הארי-תולע שייך לסדרת הזבובאים והארינמל לסדרת הארינמלאים (המכונה גם מרושתי-כנף). מבחינה ביולוגית, אם כך, המרחק ביניהם הוא כמו המרחק בין גורילה ללווייתן. ובכל זאת שניהם פתחו במהלך שנות האבולוציה את אותה השיטה לציד נמלים – בניית משפכים רופפים מחול, והמתנה בשקט בתחתית החול לנפילת טרף.
ואם אנחנו כבר מדברים על אכילת נמלים, מתברר שהן מקור מזון מועדף על יצורים רבים – ובמהלך ההיסטוריה הארוכה של יצורים חיים בכדור הארץ נוצרו לפחות 12 פעמים יונקים אוכלי נמלים. היונקים האלו מגיעים מסדרות שונות, אך בתהליך של אבולוציה מתכנסת התפתחו אצלם מאפיינים דומים, כמו לשון ארוכה, שעוזרים להם לאכול את החרקים הקטנים. אבולוציה מתכנסת אפשר לראות גם, למשל, אצל הציפורים צופית וקוליברי. הן אינן קרובות זו לזו אך שתיהן ניזונות בעיקר מצוף פרחים, ובהתאם לכך לשתיהן יש מקור ארוך ויכולת להישאר במקום אחד בזמן התעופה, מה שמסייע להן ללקק את הצוף בעודן באוויר. דוגמאות נוספות כוללות את הסנפירים של דגים מצד אחד, ושל לווייתנים, שהם יונקים, מהצד השני; ואת כנפי התעופה הדומות של הציפורים ושל העטלפים – גם הם יונקים. אפילו רגלי הקפיצה של צפרדעים ושל חגבים דומות זו לזו, גם במבנה החיצוני וגם באופן פעולתם – שחרור אנרגיה האצורה בהם בבת אחת, בעזרת התכווצות שרירים שמישרת את הרגל.
החגב והצפרדע, או הארינמל והארי-תולע, לא נפגשו ודנו ביניהם כדי להחליט על אסטרטגיה משותפת. בכל המקרים הללו התפתח אצל בעלי החיים מה שהוא ככל הנראה הפתרון המתבקש והיעיל, כמו כנפיים לתעופה, או סנפירים לשחייה. כך, בתהליך האבולוציוני ארוך השנים, יצורים שחיו בסביבה מסוימת שרדו יותר והעמידו יותר צאצאים אם מבנה הגוף שלהם וההתנהגות שלהם התאימו יותר לאותה סביבה. במהלך הדורות תהליך זה, המכונה הברירה הטבעית, הוביל אותם למבנה מתאים יותר ויותר למקום שבו הם חיים ולתזונה שלהם. בעלי החיים לא בוחרים לפתח מבנים דומים – אלא במהלך האבולוציה הם התפתחו באופן דומה.
